Shmot תרל”ד 5634
ברש”י שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר כו’. והיא גופא קשיא למה מוציאן ומכניסן במספר. אך כי כל כוכב מושל על הארה מיוחדת אליו. ונק’ לו שם על ענין פקודתו. וכשעושה פעולתו ניתוסף לו שם חדש. והוא רמז לבנ”י שנמשלו ג”כ לכוכבים כי נשמות בנ”י מאירין בעולם הזה בהחשיכה כדכ’ נר ה’ נשמת אדם. ויש לכל א’ הארה מיוחדת. וכשזוכה להאיר בעולם. ולמשוך כל ענינים שעוסק בעוה”ז לנקודה הקדושה שיש בו. אז משיג הארה חדשה וניתוסף לו שם חדש כנ”ל. ובוודאי כשנכנסו בנ”י בגלות מצרים ניתן להם כח מהשי”ת שיוכלו להתקיים בגלות ולהמשיך עוד כל ניצוצי קדושה שיש במצרים. ובאמת זה כח בנ”י שדביקין בנקודה המיוחדת. כדכ’ ע’ נפש בלשון יחיד. וכמ”ש עם א’ מפוזר ומפורד. ופירשנו שמביאין האחדות. גם להנפרדים. ומקבצין הכל לנקודה המיוחדת. ולכן נתפזרו בנ”י בד’ כנפות הארץ. וזה הי’ כל יראת המצריים. כמ”ש נתחכמה לו בלשון יחיד ופרש”י ובמד’ למושיען של ישראל. כי בחי’ האחדות הוא הישועה של ישראל. פן ירבה שנקודה האחדות תתפשט ע”י בנ”י תוך הריבוי וזה הי’ כל יראתם. וכ’ וימררו את חייהם שהטילו מרה בנקודה המתפשטת. וכ’ את כו’ כי גוף הנקודה אין שם מגע נכרי רק התפשטות הנקודה שזה הי’ בגלות. עכ”ז אין הסתר רק מה שיכולין לתקן. כמ”ש הרמב”ן ז”ל. והכלל שכל דבר שמכסה על הקדושה הוא סימן שביכולת האדם להמשיכו אל הקדושה. והכל תלוי באמונת ישראל. וכשיש אמונה כראוי כמעט אין גלות. כי באמת בכל מקום יש השגחת הש”י ורצונו בלבד. רק בגלות אין ניכר האמת וצריכין להשיג האמת ע”י אמונה ונק’ אספקלריא דלא נהרא שבא האור ע”י החושך שמאמינים אף שאינו נגלה האמת. וע”י האמונה משיגין האמת כנ”ל. ואיתא במד’ תורה וא”י ועוה”ב אין זוכין רק ע”י יסורין. וגם שבת הוא מעין עוה”ב. לכן כפי היגיעה בימות החול זוכין לשבת וכמ”ש במרה נצטוו. כי אחר גלות מצרים זכו לשבת. ושבת הוא האחדות שיש בישראל ובכל הנבראים שמתגלה כבוד שמים ע”י העדות בשבת שהשי”ת ברא הכל. וזהו בחי’ שמו ית’ שיהי’ נתפרסם כבוד שמו בעולם וכמ”ש בזוה”ק שבת שמא דקוב”ה. וזה שמות בנ”י שירדו למצרים לתקן ולעשות כבוד שמו ית’ [כמ”ש במ”א באורך]:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Shemot_4.2
Rashi (Shemot 1:1) says that Bne iYisrael are compared to the stars, which HaShem brings in and brings out by number and by name. Now this is itself problematic: Why does HaShem indeed bring them in and out by number (what is the significance of the counting and naming of the stars)?
However since each star rules over a certain area through which it gives light to, therefore it is a given a name, which refers to its mission. When it completes its mission, then it receives an extra name.
This is therefore the (comparison and) hint to Bnei Yisrael, comparing them to the stars. For the souls of Bnei Yisrael give light in the darkness, as it states (Mishlei 2:27) “The candle of Hashem is the neshama of man”. And each person has their own unique area in which to bring light. When a person merits to bring his light into the world, and draw all the (physical) things of this world that he is dealing with to the point of holiness that is contained in it,then he attains a new level of enlightenment and gains a new name. As above.
Now clearly when Bnei Yisrael entered into the exile of Mitzrayim, they received a special energy from haShem to enable them to exist in the exile and draw out all the sparks of holiness that were in Mitzrayim.
Now the truth is that (this was the special power that Bnei Yisrael had, that they remained connected to the source even though they were spread out) this is the unique power of Bnei Yisrael, that they are connected to this special source (HaShem). This is (the meaning of the words) “Seventy soul נפש (in singular)” and as (Haman said about us Esther 3:8) One nation spread out and separated. As we explained this means that they bring oneness (unite everything and draw it to HaShem) even in the separation. (See Purim תרל”א – נתחכמה). This is why Bnei Yisrael were spread out to the four corners of the world.
this was the sum fear of the Mitzriyim: They said (Shemot 1:10) “Let us be smarter than him-לו” – in a singular expression. Rashi and the Midrash explain that this was referring to the savior (redeemer – Moshe) of Bnei Yisrael. For this unitedness (referred to by the word לו singualr expression) is what will bring about the salvation of Bnei Yisrael. (The Mitzriyim therefore feared) “Perhaps they will multiply” (Shemot 1:10), this means that they were concerned that this point of unification will spread through Bnei yIsrael multiplying, and this was indeed their primary fear.
The pasuk states (Shemot 1:14) “They embittered their lives – את חייהם”. This means they placed a bitterness on this point that spreads (the unification of haShem). The word את is used here because the actual point (of unification) cannot be touched by any foreign element, it is only the point of spreading את that can be affected, and was now in exile. Nevertheless the only iddeness is in the areas which one is able to correct. As stated in the Ramban.
The min principle is that any time there is a covering up of holiness that is a sign that a person is able to actually draw holiness to that place!
Yet it is all dependant on the emuna of Bnei Yisrael, when there is proper emuna, there is almost no exile, because the fact is that there is always the divine guidance of HaShem in every place, it only exists through His will for it to exist. It is just that when in exile this truth is not apparent, and we need to attain this truth through emua. this is the idea of the “Non illuminating light” אספקלריה דלא נהרא it is a light which actually comes from the darkness! When we have emuna even though the truth is not clear, yet through emuna one metrits to attain the truth. As above.
The Midrash (Shemot Rabbah 1:1) That Torah, Eretz Yisrael and Olam Haba (the world to come) are all attained through suffering. Now Shabbos is also a taste of the world to come (and also attained through an element of suffering) therefore through one’s effort in the the days of the week, one merits to attain Shabbos. This too is hinted by the fact that it was in Mara (bitterness) that they were commanded with the laws of Shabbos. It was after the exile of Mitzrayim (and all that effort and suffering) that they attained Shabbos. Now Shabbo itself is that oneness that is contained in Bnei Yisrael and in all of creation where everything (testifies) and reveals the Glory of Heaven, through the testimony of Shabbos which declares taht haShem created everything.
This is the idea of the “Name” of HaShem, that the Glory of His name will be known to everyone, as the Zohar (2:84b) says that Shabbos is the name of HaShem.
This therefore is the Shemot of Bnei Yisrael, the names of Bnei Yisrael, who went down to Mitzrayim, to repair and generate the honor for the name of HaShem [as we have explained elsewhere at length] (see תרל”ב 3, תרל”ג 1).
וכאשר יענו כו’ כן ירבה כו’. איתא בזוה”ק כי גלות מצרים ועבודה הקשה הי’ לטובה כדי שלא יתערבו בנ”י באומות ע”ש. וכ”כ הפך לבם לשנוא עמו. שנותנים ע”ז שבח והודי’ שנעשו שונאים לבנ”י. וגם המצריים לא רצו להיות שונאים כי ידעו זה ג”כ [וז”ש בפרך בפה רך כו’] רק הש”י הפך לבם וכ’ ולאום מלאום יאמץ. פי’ ע”י שנאתם בנ”י מתרחקין מהם וכפי הריחוק כן ניתוסף להם כח:
(Shemot 1:12) “And when they would oppress them…they would multiply”. The Holy Zohar (2:15a) says that the difficult labor of and exile of Mitzrayim, was really for the good, for it prevented us from mingling with the nations of the world. Similarly the pasuk (Tehillim 105:25) states “He turned their hearts (of the Mitzryim) to hate His nation”. This hatred that HaShem caused the Mitryi to hate us, is something that we praise and thank HaShem for doing. Now the Mitzryim themselves did not want to make enemies and hate Bnei Yisrael, for they knew this too (*), [this is the idea of בפרך בפה רך the back breaking labour, actually spells the words “with a gentle mouth”].
However HaShem turned their hearts, for it is one nation that gets strength from the other nation, which means that it was through the hatred that caused Bnei Yisrael to distance themselves, and the more the were distanced from them, the more power Bnei Yisrael gained.
איתא כי מרע”ה תיקן לבנ”י שבת במצרים. אף כי עדיין לא ניתן להם השבת. רק בעבור כי בנ”י שובתין בשבת קודש אין מקום שישלטו עליהם האומות עובדי אלילים א) בשבת כי כל שליטתן ע”י המלאכות ועובדין דחול שבנ”י עושין. עי”ז ניתן להם כח לשלוט עליהם. ובשבת אין להם שליטה. וכמ”ש המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו’. וע”י שבת זכו לגאולה כמ”ש ז”ל שנתאספו בש”ק ונתעוררו בתשובה. וכן בגלותינו עתה שנשאר לנו השבת שבנ”י מניחין כל עסקיהם בשבת. ולכן בשבת נק’ חירות שאין עליהם עול הגלות כמ”ש המקבל עול תורה מעבירין ממנו עול גליות ב) וד”א ועי”ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן:
The (Midrash Shemot Rabbah 1:28) States that Moshe enacted (a special request to Paroh and gave) Bnei Yisrael rest on Shabbos. Now even though the commandment of Shabbos was not yet given to Bnei Yisrael.
It is through Bnei Yisrael resting on Shabbos that the nations of the world have no power over them on Shabbos. This Is because their power is only through the physical work that Bnei Yisrael are involved with during the days of the week, however since on Shabbos they are not involved with this work they have no power over us.
This is the idea that one who enjoys Shabbos merits an unlimited inheritance.
It was through the Shabbos that they merited to be redeemed, for it was in Shabbos that they would gather together and repent.
So too in the exile that we are now experiencing, when Bnei Yisrael leave their businesses on Shabbos , the Shabbos is actually called “freedom”. For on Shabbos we are not in exile.
This is the idea (Avos 3:5) One who accepts upon himself the time of Heaven, has the yoke of kingdom and the yoke of worldly involvement removed from him. It is through this that we will merit a true redemption soon in our days, amen.
