דברים תרל”א 1

תרל”א

במדרש מרפא לשון עץ חיים כו’. ספרים נכתבין בכל לשון כו’ לא איש דברים. משזכה לתורה אלה הדברים כו’.
The Medrash (see below) discusses at length and explains how the words אלה הדברים has a unique reference to special words
כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים כי באורייתא ברא קוב”ה עלמא וחיות הכל מהתורה.
For the (word of the) Torah give life force to all of creation. For as we know HaShem created the world with the Torah.
ולכך מתיר את הלשון שלשונות האומות הם רחוקות מהקדושה ומתגשמים.
And therefore the words of Torah free up the other languages. For since the other language removed from holiness they are physical. (The difference between lashon hakodesh and other languages is that lashon hakodesh defines exactly each item in it’s essence. All the words are an accurate description of each thing. However other languages are merely an accepted mutual agreement on how to refer to things, however they do not describe the actual item in it’s essence). Therefore lashon hakodesh is an uplifting language, whereas all the other languages are physical and profane.
מ”מ ע”י שנתלבשו בתורה באותו לשון מתרפא הלשון ומתקרבות ג”כ להקדושה ולכך מותרין הס’ להיות נכתבין בכל לשון.
Yet, since the Torah allows certain holy books to be written in other languages, this actually gives those languages an element of holiness. And they become a bit less connected to the physicality and become closer to holiness. And therefore they can be written in any language.
שאותיות התורה מתירין הלשון מהמאסר שנתדבק הלשון בסט”א.
For the actual words of the Torah (the law in the Torah, that allows Torah to be translated to foreign languages) actually is what uplifts them and disconnects them from the ‘other side’.
וזה יפת אלקים ליפת כו’ שיהי’ מלבוש ג”כ להתורה.
This is what is meant that HaShem will give beauty to Yephet. That the (Greek language) can become a clothing (description) for the Torah.
וע”י פנימיות התורה מתקרבות החיצוניות ג”כ:
For through the internal mechanism of Torah, it also brings the external closer.

ומ”ש מרע”ה לא איש דברים. הלא דיבר עם הש”י גם אז.
Now that that Moshe Rabeinu said about himself at the burning bush, I am not a man of words (and cannot speak to Paroh). This needs explaining for he managed perfectly well to speak to HaShem so why shouldn’t ha manage to.speak to Paroh?
רק להיפוך לדבר לפרעה ולהכניס מאמר ה’ בלשון המובן לפרעה זה לא הי’ קודם יצ”מ ונתינת התורה
However the opposite is true, that to speak to Paroh and take the holy words of HaShem and express them to someone as lowly as Paroh was not an option at that stage in history. (The reality that non Jews could understand lashon hakodesh, only became possible after the giving of the Torah. As we know the only language Paroh did not understand was Lashon hakodesh).
[כמ”ש בזוה”ק שהדיבור הי’ בגלות ע”ש וארא] [As it says in the Holy Zohar, that the words of HaShem were in exile].
ועתה כתי’ הואיל כו’ באר כו’ התורה.
However now in the book of Devarim it says Moshe undertook to expound the Torah. As Rashi explains he translated it to 70 languages.
פי’ ז”ל בשבעים לשון שהכניס אור התורה בכל הלשונות.
Meaning that he elevated all of the 70 languages with the light of Torah.
וזה כל ענין משנה תורה שחזר התורה כמו שנתקבלה בישראל, כי דברי התורה אין שיעור לקדושתם.
This is the idea of Mishna Torah. (Literally the repeating of the Torah). For Moshe Rabeinu went over the entire Torah and gave it over again, as there did an endless amount of holiness in the Torah
וכפי מה שקיבלו בנ”י החזיר עמהם והמשיך הארת התורה בעצמותם.
And therefore Moshe went over everything and I trrnalosed the light of the Torah into us on an even deeper level. (This is the whole idea of sefer Devarim).
וכ’ במדרש וכי לא דיבר משה רק אלה הדברים רק דברי תוכחות ע”ש.
And the Medrash queries the pasuk: These are the words the Moshe spoke and continues with a list of rebukes (see Rashi), did Moshe not have any other words beside for rebuke?
ופי’ תוכחות שנכנס הדבר בתוך האדם
However the word rebuke Tochecha is connected to the word : internalise. For Moshe was internalizing everything into us!
וזה נק’ דברים שההפרש בין מאמר לדיבור שהוא לנוכח.
This is the meaning of Devarim (words), as opposed to Ma’amar (sayings). That the word Davar is forceful and direct
כמו דבר מלך שלטון שהדיבור הוא להיות נעשה כן.
For example : the word of the king or ruler is to be obeyed. (The word דבר also means a leader)
ואמירה שייך אף על מה שאין לעשות. משא”כ דיבור הוא גזירה להיות כך.
Whereas the word אמר saying, can be used even regarding things that aren’t necessarily commands to be done. Whereas דיבור is a command.
וכתי’ אל כל ישראל שהכניס בהם דברי התורה.
The pasuk continues: These are the words Moshe spoke ‘to all of Yisrael’, meaning that he internalised into all of them the word of Torah.
במדבר בערבה כו’ אף המקומות שחטאו שם. האיר גם שם דברי התורה שנותנת חיים ורפואה כנ”ל.
‘The wilderness the Arava’, these are places where they sinned that even in those low places Moshe brought the light of the Torah to there. For the words of Torah give life and healing. Even the places that had become physical and ‘sick’, Moshe healed them and brought light into them.
ושמעתי מאא”ז מו”ר ז”ל עמ”ש בשבעים לשון פי’ להם. ומה נצרך זה.
And the Chidushei Harim explained why did Moshe need to translate the Torah into 70 languages what is the point?
רק שיש לע’ אומות ע’ מדרגות להתנגד להקדושה.
However there are 70 nation’s are 70 levels of impurity that oppose the holiness
ומרע”ה המשיך אור התורה שיוכלו להתדבק בה אף שיהיו בגלות תחת כל אומה כו’ ע”ש.
However Moshe Rabeinu was able to bring the holiness of the Torah into each of these languages and therefore even when Bnei Yisrael were I. Exile and subjected to a foreign nation and it’s spiritual force opposing the holiness. Nevertheless since Moshe had already translated the Torah into that nation’s language this opened up an opportunity to connect to the Torah even when under that nations power.
[עי’ הלשון במד’ תנחומא על לא איש דברים כו’] [See Medrash tanchuma] אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כו’ במד’ תנחומא.

(אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם כִּֽי־נִבְקְע֤וּ בַמִּדְבָּר֙ מַ֔יִם וּנְחָלִ֖ים בָּעֲרָבָֽה׃
Then the lame shall leap like a deer, And the tongue of the dumb shall shout aloud; For waters shall burst forth in the desert, Streams in the wilderness

דלעתיד שיהי’ הכל נדבק בשרשו לא יהי’ פסח ואלם. וזה ידלג שמחבר עצמו לשורש החיים.
For in the future when everything will be connected properly to it’s source there will be no one lame or dumb. And leap forth refers to connecting properly to the source of life
ולכך גם ע”י כח התורה מתרפא הלשון כנ”ל:
And therefore through the power of the Torah the language becomes healed (loosened from impurity) as explained above.

מדרש:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א, א), הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בְּכָל לָשׁוֹן וכו’, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בְּכָל לָשׁוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. וּמַה טַּעְמוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאוֹמֵר מֻתָּר לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה יְוָנִית, כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר בַּר קַפָּרָא דִּכְתִיב (בראשית ט, כז): יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו שֶׁל שֵׁם נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל יֶפֶת, לְכָךְ הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ בְּלָשׁוֹן יְוָנִית. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאֵה לְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַה חֲבִיבָה שֶׁמְרַפֵּא אֶת הַלָּשׁוֹן, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי טו, ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַתִּיר אֶת הַלָּשׁוֹן, תֵּדַע לְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה מִגַּן עֵדֶן אִילָנוֹת מְשֻׁבָּחִים, וּמָה הוּא שִׁבְחָן, שֶׁהֵן מְרַפְּאִין אֶת הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה וגו’. מִנַּיִן שֶׁהִיא רְפוּאָה שֶׁל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר לִתְרַפְיוֹן, וְחַד אָמַר כָּל שֶׁהוּא אִלֵּם וְלוֹעֵט הֵימֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ מִתְרַפֵּא וּמְצַחְצְחָה מִיָּד בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין מִזֶּה וּמִזֶּה אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר מַה לָּנוּ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר נִלְמַד מִמְּקוֹמוֹ, הֲרֵי משֶׁה עַד שֶׁלֹא זָכָה לַתּוֹרָה כְּתִיב בּוֹ (שמות ד, י): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה נִתְרַפֵּא לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים, מִנַיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה.
“These are the words” – Halakhah: Is a Jewish person permitted to write a Torah scroll in any language? This is what the Sages taught: The only difference between scrolls and Tefillin or Mezuzot is that scrolls may be written in any language. Rabban Gamliel says: One is not even permitted for scrolls unless they are written in Greek. What is Rabban Gamliel’s reasoning that one is permitted to write a Torah scroll in Greek? This is how our Rabbis taught: Bar Kappara said: It is written, “May God extend Yephet, may he dwell in the tents of Shem,” (Gen. 9:27) that the words of Shem may be spoken in the language of Yephet – therefore it is permitted that they be written in the Greek language. The Holy Blessed One said: See how the language of the Torah is so dear that it heals the tongue! From where do we know this? Since it is written, “A healing tongue is a tree of life,” (Pro. 15:4) and the “tree of life” only refers to the Torah, as it is said, “it is a tree of life to those who grasp onto her,” (Pro. 3:18). The language of the Torah makes the tongue fluent etc…