Bamidbar תרל”ג

תרל”ג

במדרש צדקתך כו’.
See Midrash (Bamidbar Rabbah 1:1)
כי מה שניתן התורה במדבר דוקא הי’ כדי להמשיך אור התורה אף למקום תהו.
The reason why the Torah was given in the desert was to draw the light of the Torah to even the most empty תהו places.
כי התורה הוא חיות הכל כמ”ש ז”ל שקודם התורה הי’ ב’ אלפים תוהו. והקב”ה מאיר ע”י התורה לכל מקומות האפלים
This is because the Torah is the life force of everything, as our sages taught (Sanhedrin 97a) before the Torah was given there were 2000 years called תהו. And through the Torah HaShem lights up all places of darkness.
כמ”ש (שמפרסים) [*שמפורש] היום כי כל זמן הוא הסתר כמ”ש במ”א. וגם המנין שהי’ ג”כ להאיר בכל פרט. כי החיות מכל בנ”י הכל אחד כמ”ש ע’ נפש שעובדין לאלקי אחד.
It is for this reason that the time (in the beginning of the parsha – the first day of the second month) is mentioned. For the time represents something physical that covers up the revelation of HaShem.Similarly the counting of each member of Klal Yisrael teaches us (that each person has a unique role and mission) to light up the darkness in every detail. For the life force comes from Bnei Yisrael themselves, for they are one, as the Midrash (Vayikra Rabbah 4:6) says, Bnei Yisrael are called one soul – nefesh in the singular, for they serve One G-d.
וכמ”ש ואהבת לרעך כו’ כלל גדול בתורה. כי ע”י התורה שהוא חיות פנימיות של כל ישראל מתחברין להיות אחד ממש.
This is the meaning of (the teaching of Rabbi Akiva Yerushalmi Nedarim 9:4) “You shall love your fellow Jew like yourself, this is a great principle of the Torah.” For it is through the Torah which is the inner life force that all of Yisrael connect to literally become one.
כי הפירוד רק הלבוש שיש לכל א’ כי זה הי’ כוונת בריאת האדם להאיר ע”י אור נשמתו גם בהגשמיות. ונמצא יש לכל פרט הסתר מיוחד וזה המנין כנ”ל.
The separation (that we experience) is merely an external garment that each person has. For the intention of (HaShem in creation of) mankind, is through the light of one’s soul, light up the darkness of physicality. Therefore each and every (physical) thing has its unique covering. This therefore is the concept of the counting of Bnei Yisrael. As above. (For it teaches us that each person has their own unique mission.

ובמדרש הטעם שניתן במדבר שמי שאינו עושה עצמו כמדבר אינו זוכה לתורה.
Furthermore the Midrash ( (Bamidbar Rabbah 1:7) the reason why the Torah was given in the desert, is to teach us that one who does not make himself (humble) like a desert cannot merit Torah.
ומובן על פי דברי מהר”ל שיש לכל דבר חומר וצורה ע”ש. ומדבר הוא בלי ציור.
This can be understood by the words of the Maharal, who explains that everything has what it is made of and its form. (See Maharal Derech Chaim 6:10). However the desert is without form.
וכפי מה שמוכן האדם לקבל צורה זוכה לתורה שהוא חיות הפנימיות של כל דבר והוא הצורה כנ”ל.
This teaches us that in proportion to one’s readiness to take on the form (and let go of his own pride), one shall merit Torah which is the inner life force of each thing, which is the (true) shape.
וגם מדבר מלשון דיבור והנהגה כמ”ש במ”א פי’ עשרת הדיברות להיות נידבר הכל עפ”י מצות השי”ת.
So too the word midbar – desert, is connected to the word dibur – speech. And as explained elsewhere the word dibur expresses a directiveness. This teaches us that everything should be directed by the commandment of HaShem that pertains to it.
וכן האדם צריך להיות בטל לזה להיות נמשך אחר הנהגתו ית’ כמ”ש בזוה”ק על ודברת בם.
So too man needs to nullify himself to this idea and nullify himself to be drawn after the directive of HaShem, as the Zohar explains the words “vedibarta bam”.
וכתיב ארץ יראה ושקטה כו’ בתחילה יראה כו’. והוא הכנה לקבלת התורה היראה והפחד לידע שאין לו חיות. ומקוה רק לחיות התורה כנ”ל:
This is the meaning of Tehillim (76:9) : the world was fearful and silent. This is the preparation

כל העוסק בתורה לשמה.
Avot (6:1) “Whoever toils in Torah for its sake (lishmah literally its name) merits many things etc”
פי’ להגדיל שם התורה כי השם הוא כשנתפרסם במקומות רחוקים
This means that one toils in Torah, to make the name of Torah great. (For we find the name of something as referring to its greatness), that when something becomes famous in far away places (it is referred to as having a name).
וכ”כ במדרש ברחובות תתן קולה במקום שמרחיבין אותה.
So too the Midrash refers to the greatness of Torah when quoting the pasuk (Mishlei 1:20) “In the streets its name will be heard”.
והאדם צריך לעסוק בתורה כדי שדברי תורה יכנסו בלבו וימשיכו כל מעשיו אחרי’.
It is man’s duty to toil in Torah so that the words of Torah permeate his heart and draw all his actions in line with the Torah.
והתורה מסייעת לאדם כפי רצון העוסק בה.
The Torah helps the person (achieve this level of drawing all things in line with the Torah), in proportion to the desire of the person toiling in it.
והוא ענין תורה שבע”פ כשהתורה נכנסת בעומק הלב וממילא נעשין כל מעשיו עפ”י התורה ונמצא מחדש במעשיו אור התורה.
This is the concept of the Oral Torah, When the Torah permeates the depths of one’s heart, and this automatically causes all his actions to be in line with the Torah. Through this process one is constantly renewing the light of Torah with his actions.
ומצינו באבותינו הראשונים שכל מעשיהם הי’ תורה שהרי נכתב מעשיהם בתורה. וזה קידוש שם התורה כנ”ל וזה לשמה כנ”ל:
We find (this concept) by our forefathers, that all their actions were Torah, as we see that their actions are recorded and a part of Torah. This is the definition of sanctifying the name of the Torah, as above, this is the definition of toiling in Torah for its sake, name.