Bamidbar תרל”א 1

תרל”א
ב”ה במדבר
אא”ז מו”ר זצללה”ה הגיד מ”ש במדרש בני לוי שקרבו עצמם לי כו’.
The chidushei Harim explained the Midrash (Bamidbar Rabbah 1:12): Because the tribe of Levi brought themselves close to me (by the golden calf) HaShem chose them and brought them close.
כי וודאי הי’ בבני ישראל כמה שלא חטאו בעגל.
There were definitely Jews from the other tribes that also didn’t sin with the golden calf (so why is it only the Bnei Levi that are chosen)? [See Sfas Emes Bamidbar תרל”ב 2].
אך לא בנקל להיות מובטח ולומר לה’ אני. כשאלת משרע”ה מי לה’ כו
(Answer) That since Bnei Levi pushed themselves further and answered the call of Moshe ‘Whoever is with HaShem come and join me’ which was a very difficult feat to make such a promise.
ובני לוי הי’ להם חיזוק זה כו
And the tribe of Levi had that strength
ובאמת כפי התחזקות אמונת האדם כן נעשה עמו.
And the truth is that inasmuch strength that the person has to commit to (that call of) emuna, that is in proportion to what is done (from Heaven) toward him.
ובמדרש צדקתך כהררי כו’ צדיקים בדירתן ע”י אמונה שמאמין במלכותו ית’ שמשגיח על כל דבר גדול וקטן ומצפה שיתגלה נקודה פנימיות של חיות השי”ת שמהוה הכל.
We see this concept in the Medrash (Rabbah 1:1) it is through the emuna that the tzadikim have that they believe in the kingship of HaShem, that He is watching over everything big and small and (the tzadik is) waiting to to reveal the inner life force of HaShem that sustains everything
עי”ז זוכה לראות אור הגנוז באמת.
Through that (hope and desire) he indeed merits to truly see the hidden light.
ולהיפוך במחשך מעשיהם כו’ נסתם יותר הפנימיות כמ”ש וימנע מרשעים אורם כו’ שגנזו הקב”ה לצדיקים כו’.
And the converse is also true (as is brought in the above MIdrash). The wicked, through the darkness of their actions the pnimius (the inner light of HaShem in everything), becomes more hidden as it says in the pasuk ‘He (HaShem) prevented from the reshaim His light. For HaShem hid (the light)for the tzadikim.
ובמדרש כל מי שמרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה ומי שממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט.
And further in the Midrash.
Anyone who makes the honour of heaven greater and minimizes himself, the honour of heaven becomes great and he too becomes greater. However anyone who minimizes the honour of heaven and increases his own honour, then the honour of heaven remains and he becomes smaller.
ואין מובן הלשון ממעט כבוד שמים מאחר שכבוד שמים במקומו.
(The Sefas Emes asks) the expression is seemingly contradictory. How can it say that he minimizes the honour of heaven when in the end it says the honour of heaven remains in its place?
אך הלא אמרו שמרבה כבוד שמים. והפירוש על ידי שממעט כבוד עצמו ורוצה להראות בכל דבר קטן וגדול ותנועה מועטת איך איננו ברשות עצמו כמ”ש מלכותך מלכות כל עולמים.
However it also says that (the tzadik) increases the honour of heaven. Therefore it can be understood as follows: Through a person minimising his own honour, and he wants to show in everything he does whether it is big or small and even in every minute action, how he is not in his own control as it says Your (HaShem’s) dominion is the dominion of the entire world.
פי’ כל פעולה בחי’ מלכות ומנהיג. שהרי ברשות העושה לעשות כרצונו
Meaning that in every action of the person the concept of (HaShem’s) dominion and control is evident, because he is doing everything only in order to be doing His will
וצריך האדם לידע ולהאמין כי הוא רק כגרזן ביד החוצב.
and a person should know and believe that he is merely like an axe in the hand of the chopper
וע”י שממעט כבוד עצמו להרבות כבודו יתברך נתגלה מלכותו ית’ שיהי’ ניכר ומבורר שהכל מהשי”ת.
and through this that he minimises his own honour, in order to increase the honour of HaShem, and reveal his dominion that it will be recognisable and clearly revealed that everything is from HaShem
וממילא גם כבודו מתרבה כי זכה להרבות כבוד שמים ע”י כבודו ומיעוט כבודו הוא הריבוי ע”י שנתרבה ממנו כבוד שמים.
then automatically one’s own honour will be increased, because it is through his minimising himself that has brought about the increase in HaShem’s honour (that in itself is a greater honour for the person)
ולהיפוך ע”י שמרבה כבוד עצמו ומתגאה כאלו עע”ז היינו כשעושה פעולה בשכחת השגחת השי”ת הרי מסיר עול מלכות שמים ממנו וכבוד שמים במקומו עומד שנעלם ונכסה כמקודם.
And so too conversely, if a person increases his own honour and becomes haughty, it is as if he is serving idol worship. This is because he is doing actions while forgetting (and covering up) the hashgacha of HaShem, he is therefore removing the yoke of Heaven. Yet the honour of HaShem remains in its place (because the person did not make it any greater) and therefore this light remains hidden.
ומה שהי’ ביד העושה להמשיך כבודו ית’ להמעשה זה נחסר.
That which he could’ve brought about a greater honour of HaShem through his actions , is now lost.
וכמ”ש זוה”ק על שחת לו לא כו’:
as is brough in the Zohar (3,297b)
ובמדרש צדקתך כהררי אל כו’ שהצדיקים זוכין להמשיך כבוד שמים לעוה”ז והטבע ג”כ.
and in the above mentioned medrash, the tzadikim merit to bring about honour of heaven through their actions
וכמ”ש אא”ז מו”ר זצללה”ה על והי’ מספר בנ”י כחול כו’ אשר לא כו’ יספר כו’.
As the Chidushei Harim saif on the pasuk that: The number,ber of Bnei Yisrael was so great that it could not be counted’
שעושין מבחי’ מספר אין מספר כו’ ע”ש.
Meaning that they are able to change number (something finite) into something that has no number (infinity)
ולזה כתוב הזמן בתורה בחודש ושנה.
And therefore the concept of time in the Torah is written in months and years
אף כי התורה למעלה מן הזמן.
Even though the Torah is above time (so how can it be in the eTorah)?
אך זה עיקר עבודת בנ”י להמשיך אור התורה והקדושה לתוך הזמן והטבע כו’.
Rather that is the main job of Bnei Yisrael, to bring about the light of Torah and holiness into time and nature
וזה כל ענין הפקידה והמנין.
This is the whole idea of counting and time
שאו את ראש
(as we see in the beginning of the parsha, HaShem commands Moshe to) count the people
שרצון השי”ת להיות בנ”י דביקין בכל מעשיהם בבחי’ הראשית וההתחלה להיות דבוק בשורשם.
Because the will of HaShem is that Bnei Yisrael should cling to their root in every action, through the concept of the ‘First’ and ‘Beginning’
וז”ש אא”ז מו”ר זצללה”ה פי’ נשיאת ראש שבת שאותיות רא”ש מתנשאים כו’ ע”ש.
And this is what the Chidushei Harim wrote ( Sefer hazechus ki tisa), when the word ראש becomes elevated (lift up the heads of Bnei Yisrael), it becomes שבת (the letters following ראש)
כי בשבת יש עלי’ לכל דבר לשורשו.
Because on Shabbos everything becomes elevated to its source,
וז”ש ויתילדו על משפחותם.
As the pasuk continue (after they were counted) And they were (registered) to their ancestral families
שאף שנתרבו ונתפשטו לבחי’ ס’ רבוא.
Meaning that even though they increased and spread out, to the idea of 600,000
אעפ”כ היו דביקים בשורש לידתם. וכמ”ש אם לא שויתי ודוממתי כו’ כגמול עלי אמו כו’.
Nevertheless they were connected to their root-their birth (ancestral families) as it says in Tehillim (131) “I am contend like one who is weaned from his mother”
להיות בטל לבחי’ השורש. ששם רק נקודה.
Completely nullified to the concept of the root, That there is only a point (and not a multiplied number, just a point).
וזהו לבית אבותם. כמו ששמעתי מאא”ז מו”ר זצללה”ה בשם הרב הקדוש מפרשיסחא ז”ל עמ”ש
That is what is meant ‘To their ancestral homes’ as I heard in the name of the Rav of Pershischa on the Braisa (Tana Dvei Eliyau 25):
לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב.
A person should always say: when will my actions reach the actions of my forefathers, Avraham Yiitzchak and Yaakov
וכי איזה שוטה ידמה מעשיו למעשה אבות הקדושים.
Now which fool would think that he can compare his own actions to our great forefathers?
אך פי’ יגיעו שיהי’ למעשיו נגיעה ודביקות וחיבור במעשה אבות כו’ ודפח”ח
But this can be understood as follows: When will they ‘reach’ (related to the word connect), i.e. when will my actions connect to the actions of my forefathers. (Vedivrei pi chacham chen)
כי בוודאי אין מעשה הדורות שוין.
surely the actions of different generations cannot be compared
אבל ע”י הביטול אל השורש והוא ע”י האבות יוכל להתקרב ולדבק כל מעשיו בשורש החיות.
But through nullification to the source which is via (was pioneered by) the forefathers, a person can connect all actions to the source of all life force
וזהו לבית אבותם.
This is the meaning of ‘To their ancestral homes’ (to be connected to their source)
ובכל מעשה צריך אדם לומר מתי יגיעו כו
And in every action one performs he should say this idea: When will my actions reach theirs…(the longing to connect all of one’s actions to the source of all life in everything as above).