Behar תרל”ד תרל”ה

תרל”ד

במד’ מו”ח ביד לשון כו’ גחלת נפח בה כו’.
The Midrash Rabbah (see above תרל”ג) “Life and death is in the hand of the tongue…One can blow on the coal and bring out the fire within it, or spit on it and extinguish it.
כי חיות אלקי כשלהבת קשורה בגחלת.
For the life force of HaShem connected (to this world) like a coal (it is present but hidden)
כן יש בכל הנבראים נקודה פנימיות. וע”י הרוח שבאדם דכתי’ ויפח באפיו כו’. עי”ז יכול להבעיר הארת התורה שנק’ אש שיש בכל דבר [נשכח ממני השאר]:
For it each and every creation has an internal point, and through the spirit of HaShem that “He blew into man’s nostrils”, one is able to awaken the light of Torah which is called “fire” that is in everything.
[I have forgotten the rest]

תרל”ה

ברש”י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו’ מה שמיטה כו’ אף כל המצות כו’.
Rashi asks what is the connection between shmita and My Sinai, (why is it specifically the mitzvah of shmita that is singled out that it is from Har Sinai)? Rashi answers that it teaches us about all the other mitzvot, that just as the mitzva of shmita was given on Har Sinai with all its details, so too all the mitzvot were given with all their details.
ומדתלינהו בשמיטה. משמע שהיא מצוה שכל המצות תלוין בה. כמו שבת דשקולה נגד כל המצות וע”י מצוה זו מקיימין כל המצות.
Now since the Torah specifically used this mitzva to teach about all the other mitzvot, it implies that this mitzva is so important that all the other mitzvot are dependent on it. Just as we find by Shabbos that it is weighed up against all the other mitzvos, and through this mitzva one is able to keep all the mitzvot.
וכתיב כי תבואו כו’ שהקב”ה נתן א”כ לבנ”י וסוף הכוונה כדי שבאמצעיות בנ”י יתמשכו כל הדברים להקב”ה.
The pasuk (Vayikra 14:34) “when you come to the land of Kna’an that HaShem has given you”. This teaches us that the final intention is that through Bnei Yisrael everything will be uplifted to HaShem.
וגם רצון בנ”י להיות שולטין על הכל צריך להיות ג”כ על כוונה זו כדי לבטל עצמם וכל התלוין בהם להקב”ה.
So too the will of Bnei Yisrael, is that they shall dominate everything, should also be for this intention: to nullify themselves and everything that is dependent upon them, to HaShem.
וז”ש ושבתה הארץ שאחר שזכו בנ”י בארץ כנען ישבתו בשמיטה לבטל עבודת הארץ בעבור הש”י.
This therefore is the meaning of the words “And this therefore is the meaning of the words “The land shall rest”. For because Bnei Yisrael merited to receive the land of Kna’an, they will stop working during the shmita year to demonstrate that their work is nullified to the will of HaShem.
וכמו שמצינו באדם דכ”ז דמשועבד לאחר א”י לקבל עמ”ש כדאיתא בזוה”ק האי עול לא שריא במאן דכפות באחרא. לכן הוציאנו המקום ב”ה ממצרים.
And just as we know by mankind, that so long as he is subjected to someone else he cannot completely accept upon himself the yoke of Heaven. As the Zohar (3:103a) teaches us: “This yoke (of service of HaShem) does not rest* upon one who is subjected to another.” It is for this reason (that on a national level) HaShem first redeemed us from Mitzrayim.
ויש להוסיף עוד כי צריך להיות מקודם עול ושיעבוד אחר. ואח”כ כשפורק ממנו עול זה זוכה לקבל עמ”ש.
Furthermore we can add that this (proper acceptance of the Yoke of Heaven) needs to be preceded by the yoke and subjugation to something else. And only then when one removes the yoke of something else, can we really merit to accept the Yoke of Heaven.
וכן הוא באדם שמשועבד ת”י היצה”ר בתחילת שנותיו כנודע. וכמו כן הארץ הי’ מקודם ת”י כנען אח”כ נפדית ונכנסת ברשות ישראל. ואח”ז צריך לצאת גם משיעבוד בנ”י להיות רק תחת רשות הקב”ה בעצמו.
So too with man, as is known, in one’s youth one is subjected to the evil inclination. Similarly the land of Canaan was subjected to the Canaanites, and later redeemed and entered into the ownership of Yisrael. The next step is to then take it out of the ownership of Bnei Yisrael and place it solely in the ownership of HaShem.
ודבר זה נוהג בכל הדברים והנבראים והבן.
This idea applies to everything and all of creation, and understand this point.
ועיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד על שהקב”ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש. כמאמר אומר ועושה פי’ לבד המציאות שהמציא יש מאין רק שנותן בהם כח חדש תמיד.
This is the primary idea of the Mitzva of Shabbos and Shmita: To testify that it is HaShem that constantly sustains the world, anew. As it says “He Says and He does”. Which means that aside for His original existence and creation from nothingness, He also constantly gives them a new energy.
וכמו כן בבחי’ תורה ומצות שנתן לבנ”י ג”כ נוהג דבר זה שנותן תמיד כח והארה בלב איש ישראל לקבל התורה ולקיים המצות.
So too the Torah and Mitzvot that HaShem gave Bnei Yisrael also have in them the ability to constantly give a new life force to the heart of each to Jew to accept the TOrah and fulfil the Mitzvos
ולכן כפי בירור התחדשות הזאת שבנ”י מבררין. כמו כן זוכין לתורה. כי חידוש העולם הי’ הקדמה לנתינת התורה וכן לדורות ג”כ כנ”ל:
Therefore in proportion to one’s clarity of this power of renewal that Bnei Yisrael constantly clarifies, one is able to merit the Torah. For the renewal of the world is an introduction to the giving of the Torah, and so it is for generations to come. As explained.