Ki Tavo תרל”ו
תרל”ו
במדרש לשקוד על דלתותי דלת לפנים מדלת כו’ מזוזות פתחי כמו מזוזה קבוע כו’. כי בכל פתיחת פתח חדש נולד כח הסט”א ג”כ כמ”ש לפתח חטאת רובץ לכן צוה לקבוע מזוזה בפתח כמ”ש בזוה”ק זז מות. והיא התערובות שנעשה אחר חטא הראשון. והעצה דלת לפנים מדלת היא כמו חותם בתוך חותם שאין שם מגע נכרי. וביאור הדברים שאם זוכה אדם להשיג השגה בלב צריך לשמור שלא לבא ח”ו לידי גסות רק להיות יודע ברור כי עודנו עומד אצל הפתח. כי באמת זה עיקר פתיחות הלב זה שיודע שפלותו ושיזכור רוממות אל וכמה הוא רחוק מהאמת. והנה ב’ פתחים אלו הם ב’ הדלתין שבשם הוי’ ב”ה [והנקודה שבתוך הדלתין הן הן המזוזות והבן]. ואם הפתיחה הוא כראוי מביא לאדם לידי תשובה והוא פתיחת דלת הפנימיות ועי”ז מגרש סט”א ולכן מסיים מוצאי מצא חיים. ז”ש אם שמוע תשמע שכל שמיעה צריך להביא שמיעה אחרת כמ”ש כבר בפי’ אשרי אדם שומע לי ששמועותיו לי שזה כח הכנה לשמוע דבר ה’ הוא יותר ממה שכבר שמע. ואין לזה שיעור רק לעולם יהי’ מוכן לשמוע ולבטל עצמו להשפעת השי”ת. וז”ש שאינו זז מן הפתח כו’. והיא הצלה מסט”א כנ”ל. וכן פרשנו מ”ש שוב יום א’ לעני מיתתך היא קודם הנפילה. והבן:
The Midrash states just as a mezuzah always remains fixed at the doorpost, so too a person must remain “fixed” in the beis midrash. The word דלתותי, a double expression of door, also teaches us that one must enter a door within a door.
This means that every time that a person has a new opening on new inspiration, it also opens up negative powers, as we know that “sin crouches at the opening”. Therefore one needs teh mezuza at the opening, just as the Zohar explains that the word mezuzot can spell זז מות, if one moves one can die. (As above, it is referring to the idea of always remaining ‘at the opening’, on guard). This is the confusion of mixture of good and evil which came about after the sin of Adam.
The solution therefore is to be in a door within a door, just like a double deal protects food from the contamination of gentiles.
The explanation is as follows: When a person merits to gain a certain level of understanding, and depth, one needs to be careful not to become haughty by attributing the great level to himself, rather one needs to realize that he is still just at the ‘opening’.
The truth is that the true ‘opening of the heart’ high level one attains, is really that one realizes how low he really, and how elevated HaShem is and how far he is from the truth.
Furthermore these two openings, or doors, which is the letter “dalet”, can be alluded to in the name of HaShem, and the jot between the dalet (to form it into a ‘heh’) is alluding to the mezuzot.
Therefore if one’s openings are correct, then it brings a person to teshuva, which is the idea o the opening of the inner force, and by doing so, one banishes the negative forces. This is the idea of “those who find Me, find life”.
This too is the idea of the double expression of אם שמוע תשמע, if you shall surely hear. For each time one hears the word of HaShem, it should bring a person to a new hearing. This is the preparation that a person does to always hear more the words of HaShem. It is never ending, one needs to always be prepared to gain a higher level and hear even more, and nullify oneself even more to the goodness of HaShem. This is the idea of ‘never moving from the opening’, which is what protects us from the negative forces.
We have explained this idea always regarding the mishnah which states “Return the day before you die”, this is the idea of always protecting oneself from the negative forces of the evil inclination.
את ה’ האמרת היום כו’ וה’ האמירך כו’ וזה נוהג בכל יום כי ביד בנ”י לעורר רצון עליון ע”י זה התעוררות שלהם. וכ”כ אני לדודי ודודי לי פי’ שע”י התקרבותינו אליו זוכין להתקרבות מן השמים כמ”ש כה’ אלקינו בכל קראינו אליו. לכן בימים אלו שבנ”י מתעוררין בתשובה הוא עת רצון בשמים:
והותירך ה’ לטובה כו’. פי’ שלא יבא האדם ע”י רוב טובה לנפילה ח”ו ע”י התנשאות וכדומה רק שיהי’ נשאר כמו שהי’ מקודם. עוד ע”י גבוה יותר שאף שיתן הש”י רוב השפעת שכל ובינה אל ישכח האדם מכל צורכי הגוף וישאר בעוה”ז לקשר הארת הנשמה גם בגוף והבן:
עוד פי’ והותירך כי ע”י רוב חסדי ה’ צריך האדם לקבל הכנעה רבה מזה החסד עליון שיהי’ בעיני עצמו כמותר כמ”ש לשארית נחלתו מי שמשים עצמו כשיריים. אך לפעמים ע”י שפלות בעיניו מגרע בעבודת הבורא. לכן נאמר והותירך רק לטובה כנ”ל. והבן כי קצרתי בכל זה ממיעוט פנאי:
ונתנך ה’ כו’ עליון במד’ מה שמן צף למעלה כו’. כי זאת הברכה אשר אם נשמע בקול ה’ ממילא ניתן האדם עליון על כל אף שהוא שפל עולה למעלה כמו השמן. וביאור הדברים. כי אחז”ל הקב”ה למעלה ומשאו למטה היפוך ב”ו שמשאו על כתיפו. ולכן בנ”י שהם קרובין למלך והם נושאין כל הנבראים לכן הם למעלה ג”כ מכולם דכ’ תורה אור בר מצוה. ואור תורה היא חיות כל העולם ובנ”י ע”י המצות ועבודת הבורא עי”ז ממשיכין האור אחר הפתילה. וכמו שמן מעורב במים אשר הפתילה מוצאת מיד אף טפה קטנה של שמן ומעלת אותה מהמים. כמו כן עולה כל עבודה קטנה שבלב איש ישראל עד למעלה והוא אורה לעולם כנ”ל:
