Ki Tisa תרל”ז

בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל כו’ אך את שבתותי תשמורו כו’. מאי אך. כתב רש”י למעט שבת ממלאכת המשכן.
(Shemos 31:13) “And you shall speak to Bnei Yisrael… אך – only guard my Shabbos’s”. rashi explains that the word אך – only, teaches us that the Shabbos is excluded from the building of the Mishkan. (It is forbidden to build the Mishkan on Shabbos).
דאיתא בגמ’ מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו’ לך והודיעם. ותימה שכבר ניתן להם מצות שבת ונשנית בעשרת הדברות.
Our sages taught in the gemara (Shabbos 10b), HaShem told Moshe, I have a very good gift in my treasure house, it is Shabbos, go and tell them (Bnei Yisrael). Now this is difficult, (How can it be that this was now the revelation of the commandment of Shabbos) It was already given to Bnei Yisrael (at Mara *) and repeated in the Ten Commandments?
אמנם נראה עפ”י מאמר חכמינו ז”ל כי בקבלת התורה הי’ מתוקן כל העולם כאשר היה קודם חטא אדם הראשון.
וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל פירשו חז”ל שראה שאין העולם כדאי להשתמש כו’. והוא באמת ע”י שנמצא החטא בעולם. אבל בהיות מתוקן הכל בוודאי היו משתמשין באור הגנוז לצדיקים. ובלי ספק הן המה הכתרים שקיבלו בנ”י בהקדימם נעשה לנשמע.
However it would seem, in line with what our sages have taught us, that when Bnei Yisrael accepted the Torah, they repaired the entire world, to the level it was before the sin of Adam.
At the time of creation it states and HaShem saw the light that was good, and he separated it. Our sages explain that this means that HaShem saw that the world was not fitting to use this light, for there is sin in the world. Yet when the world is completely repaired then clearly the righteous are able to use this hidden light, for it is set aside for the righteous. It is without a doubt that this light are the crowns that Bnei Yisrael received at Har Sinai.

ואח”כ נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים. הוא ג”כ מאותו הטעם שראו שנתקלקל התיקון. והרגישו שיש מציאות הרע בעולם. לכן יראו לנפשותם פן יפגימו ח”ו גם אותו אור הצפון.
Yet after (the sin of the Golde Calf) it states (Shemos 33:6) “Bnei Yisrael were stripped of their finery” (the crowns were taken away). This was for the same reason: since Bnei Yisrael felt the negative forces they were afraid to utilise this hidden light, lest they be fatally harmed by abusing it.
דמה”ט גנזו המקום כדי שלא יהי’ פגם הרשעים מגיע לאותו האור. ולכן בנ”י מעצמם לא שתו איש עדיו עליו כנ”ל.
It was this very reason that HaShem originally hid away the light at creation. So that the negative effect of the wicked should not reach that place. Therefore Bnei Yisrael did not “wear their finery” (Shemos 33:4). (They removed the crowns themselves for they were afraid of negatively impacting the light).

ונודע כי המשכן היה תיקון החטא. פי’ שמה שמקודם החטא הי’ הכל מתוקן כראוי ולא הצטרכו לדברים הללו ואח”כ נתקן ע”י פרטי המלאכות שבמשכן המשיכו השראת השכינה תוך העשי’. אך קודם החטא היו למעלה מעשי’ גשמיות. וזה פי’ הקדמת נעשה לנשמע.
Now it is known that the objective of building the Mishkan was to repair the sin. This means that before they had sinned, everything was repaired completely and there was no need for any of this (the Mishkan).
However (after the sin) they repaired the world of actio through all the individual creations in the Mishkan. It was through this that they drew down the presence of HaShem into the creation.
However before the sin they were on a higher level, above the physicality and creation. This was the idea of na’aseh before nishma (for the doing was completely repaired and secondary *).
מול זה בא הבורא ית’ לנחם את בני ישראל ולהגיד להם כי השבת עודנו ניתן להם כמו שהי’ להם מקודם החטא.
However, facing all this, HaShem comforted Bnei Yisrael and told them that the Shabbos still remains as it was before sin. (therefore on Shabbos it was forbidden to build the Mishkan, for it was not necessary to repair any action on Shabbos, it is above that).
וז”ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהשבת ניתן לבנ”י באופן שהוא גנוז שלא יכול להיות מגע סט”א כלל.
This is the reason why HaShem called the Shabbos a good gift in his treasure house. For it was give to Bnei Yisrael in a hidden fashion where no foreign element is able to touch it at all.
וז”ש אך את שבתותי תשמורו. פי’ אף שכל המצות נשתנו ולא יוכלו לקיימם באופן הטוב כמקודם החטא. אך השבת הוא כמקודם.
This is therefore the meaning of the words: “אך – only guard the Shabbos”. It means that even though all the other mitzvos were now changed, one cannot perform them in the best possible way, as it had been before the sin. however only Shabbos remained unchanged as before.
וז”ש ואתה דבר כו’ שמרע”ה לא הי’ בכלל החטא. ולכן נאמר ואתה במצוה זו שיוכל למסור להם זאת המצוה כרצונו.
This is why Moshe was told to tell Bnei Yisrael. For Moshe did not participate in the sin, and therefore “You tell” that in this specific mitzvah Moshe was able to give it over properly.
והטעם ביני ובין בני ישראל אות הוא כו’. ודרשו חכמים שניתן בצינעא כו’. פי’ שאין מגע נכרי שולט שם.
This is why it states on Shabbos “Between Me and Bnei Yisrael, it is a sign”. Our sages explained that Shabbos was given in hiding, this means that no foreign element could affect it.
ועיקר הטעם כיון שכל המלאכות בטלים בשבת אין קלקול המעשה פוגם שם. והחטא הוא רק בעשיה.
The main reason why (no Shabbos is unaffected by anything foreign) is since all work is nullified on Shabbos, therefore the effect of מעשה – action, cannot affect it. And sin is something that takes place in the realm of action. (On that level Shabbos is untouched. Or as the Sfaas Emes explains elsewhere, that one who desecrates Shabbos is essentially out of the concept of Shabbos. One cannot be in the concept of Shabbos and at the same time desecrate the Shabbos).
וזה נראה פירוש דברי חז”ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע”ז כדור אנוש מוחלין לו שנא’ אשרי אנוש כו’ שומר שבת מחללו. מחול לו כו’. ותמהו המפרשים ממ”נ אי עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה ע”ש בט”ז.
With this we can understand the teaching of our sages (Shabbos 118b): One who guards the Shabbos according to its laws, even if one performs idol worship as in the generation of Enosh, they are nevertheless forgiven. As the pasuk states: (Yeshaya 56:2) “Praiseworthy is a man (Enosh) that does so, from מחללו profaning the Shabbos. The word מחללו can be read as מחול לו – he is forgiven.
Now the question follows, if he did teshuva, then teshuva would surely be accepted, and if he did not do teshuva how could he be forgiven. See Taz (Ohr Hachaim 242:1)
אבל נראה כי אף שעשה תשובה החטא מעכב שאינו יכול לקיים המצוה ממש כמקודם החטא. אמנם ע”ז מיוחדת מצות שבת שאין החטא פוגם ומעכב במצוה זו ולענין זה מחול לו שלא יעכב במצוה זו דשמירת שבת כנ”ל.
However it would seem (that what our sages are teaching us is that) even though one does teshuva, however the remnants of the sin remain is some form that one cannot perform the mitzvah in the same (pure) fashion as before. However Shabbos is unique in this aspect, that the sin does not affect and hold back this mitzvah. In this way מחול לו – he is forgiven, that there is no blockage in regard to this mitzvah of Shabbos. as above.
וזה הי’ נחמה לבנ”י אשר נשאר להם מצות שמירת שבת כמו קודם החטא.
This was a comfort to Bnei Yisrael, that they retained the mitzvah of Shabbos as it was before their sin.
ולכן נאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כי מתגלה בו אור הגנוז כמו שיהי’ אחר התיקון. כמ”ש חז”ל שהוא מעין עוה”ב.
For this reason we say (Tehillim 92:1-2) “A song of Shabbos, it is good to praise HaShem”, for on this day the hidden light is revealed, just as it will be after the final reparation. As our sages taught: Shabbos is a taste מעין of the world to come (Brachos 57b).
ובאמת ע”י השבת יכולין להתחזק להשאיר הארת השבת גם בימי המעשה
The truth is that through the Shabbos we are actually able to strengthen and retain the light of Shabbos for the days of the week.
כמ”ש בשם הרב הבעש”ט ז”ל עמ”ש חז”ל וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. וקשה דזה אין מקומו לכתוב בשבת. ופי’ שע”י שאדם זוכר זאת שאחר השבת יסתלק ממנו הארה זו לכן מתדבק בה ביותר:
This is explained in the name of the Ba’al Shem Tov, on the statement of our sages: וינפש – and He rested, this can be understood to be referring to after Shabbos when we exclaim וי אבדה נפש – woe to the soul that is lost (when the extra soul we receive on Shabbos is returned).
Now this is seemingly difficult; It is not in the correct place (why is the occurrence after Shabbos teaching us about) Shabbos?
However we can explain that it is when a person is aware that after Shabbos this light will be removed from him, that he attaches himself to it much more. (This gives us the ability to retain it a bit more during the days of the week).

במדרש וישבר אותם כו’. כיון שראה מרע”ה שאין לישראל עמידה חבר עצמו עמהם הם חטאו ואני חטאתי כו’ ע”ש. ואין מובן.
On the pasuk (Shemos 32:19) “And he (Moshe) broke the luchos”, the Midrash (Shemos Rabbah 46:1) states that Moshe connected himself integrally to Bei Yisrael and said to HaShem: Bnei Yisrael have sinned and I too have sinned, if You forgive them forgive me too. This is difficult to understand.
וגם קשה הא איתא שראה אותיות פורחות באויר לכן שיבר אותם כו’.
Furthermore it states that (the apparent reason why Moshe broke the luchos was because) he saw the letters of the luchos flying away, and therefore broke them.
ונראה ביאור הענין כי בוודאי התורה תלוי בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה. וכתיב חרות על הלוחות חירות מיצה”ר. ממלאך המות. ממיתה כו’. וקשה מה פי’ על הלוחות. רק כפי מה שנחקק ונחרת הארת התורה בלבות בני ישראל. כך נחקקו האותיות בלוחות ג”כ. שעיקר הכתיבה בלב כמ”ש כתבם על לוח לבך.
However it would seem to explain this idea, that clearly the Torah is dependent on the preparation of Bnei Yisrael who are the recipients of the Torah. Furthermore it states חרות – engraved on the luchos, our sages taught that the word חרות can be understood to mean “freedom”. Freedom from the evil inclination and freedom from the angel of death. etc. Now if this is teaching us about freedom, why does the pasuk state חרות on the luchos?
This teaches us that in as much as the Torah is engraved, and the light of the Torah is carved upon the hearts of Bnei Yisrael, proportionately it is carved out onto the luchos. (The acceptance of the Torah determines the ability of the Torah to remain carved on the luchos).
This is because the primary “writing” of the Torah is upon our hearts, as the pasuk states (Mishlei 3:3) “Write the upon your hearts”.
ולכן כשחטאו בנ”י אותיות פורחות כו’.
It was for this reason that when Bnei Yisrael sinned (and the Torah was no longer carved upon their hearts) that the letters flew off the luchos.
אמנם מרע”ה לא חטא באמת. והיה בכחו להחזיק התורה כמו שאמר לו הקב”ה ואעשה אותך לגוי גדול. אך כי מסר נפשו בעבור בנ”י. ולא רצה לפרוד עצמו מהם. ועי”ז שחבר עצמו עמהם ולא נפרש מהם. שהי’ חביב אצלו כללות בנ”י מהלוחות. שהיה יודע רצון הבורא שכנס”י חביבין אליו מהכל. ועי”ז גופא היו האותיות פורחות כנ”ל. ולכן שיבר אותן כנ”ל.
However (this was all applicable to Bnei Yisrael only), Moshe, however, did not sin at all. He therefore had the ability to continue holding the Torah. As HaShem told him (Shemos 32:10) “I will destroy this nation and make you (Moshe) into a great nation”.
However Moshe forsook his own soul for he sale of Bnei Yisrael and did not want to separate from them, he therefore integrally connected himself with them, and did not exclude himself from them.
Moshe prefered the conet of the Klal of Yisrael, more than receiving the luchos, for Moshe knew that HaShem loves the Klal of Yisrael more than anything else. It was because of Moshe’s complete attachment to Bnei Yisrael that the letters flew out of the luchos, and Moshe therefore broke them. as above.
ובאמת עי”ז שחיבר עצמו לכללות בנ”י עי”ז תיקן אותם. כי כמו שהי’ הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטאו כי בשעת החטא לא הי’ עמהם.
The truth is that through connecting himself completely to Bnei Yisrael, he actually was able to repair and save them. For since Moshe was now an integral part of them, and Moshe did not sin at all, therefore on a general level as an entire nation they did not sin. (For Moshe did not participate).
וכעין זה שמעתי מפה קדוש אא”ז מו”ר ז”ל שפי’ מה שאמרו חז”ל שאמר אנכי ה’ אלקיך בלשון יחיד ליתן פתחון פה למשה לי אמרת ולא להם.
Similarly I heard in from the holy mouth of the Chidushei Harim, that explained the teaching of our sages: The reason why HaShem stated: “I am HaShem your (singular) G-d”, in a singular expression, was to actually allow Moshe an opening ot advocate from Bnei Yisrael and claim: “You only commanded me and not Bnei Yisrael”
ופי’ שודאי הציווי הי’ לכלל ישראל. אך כמו שהם אחדות אחד ודבוקים במשה רע”ה שהוא המייחד אותם באופן זה הציווי שנאמר אליו הוא להם כי הוא אחדות אחד עמהם.
The explanation is as follows: Clearly the commandment was for the entire nation. However, they are connected completely and unified with Moshe Rabienu. It was in this same respect (that they are completely one with Moshe) that the commandment that was given to Moshe was applicable to them.
(In as much as they are one with Moshe, the commandment said to Moshe was applicable to them).
ונמצא זה פתחון פה על החטא כי בוודאי קודם החטא נפלו מזאת האחדות. ונמצא שלא הי’ הציווי להם כלל בזה המדריגה.
Therefore this was now an opening to advocate for Bnei Yisrael, regarding their sin, for they had clearly fallen from this level of unity with Moshe (to have committed such a sin), and therefore the commandment was not applicable to them on the level they were now at.
אך החטא הוא מה שבאו לידי כך ליפול מכללות האחדות. אבל אינו חמור כמו גוף החטא עכ”ד ז”ל:
It was indeed the sin that caused them to disconnect from this state of unity, however the actual sin was now no longer as severe.