Masei תרל”ד essay

במדרש על ערי מקלט טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך. בגמ’ דייקי בפ’ יתמו חטאים מן הארץ חוטאים לא כ’ רק חטאים כו’. וכמו כן יש לדייק בפסוק זה יורה חטאים. כי החטא עושה רושם כמ”ש ז”ל שנברא משחית מכל חטא והוא להורות שאין עונש החטא ע”י שמורד בו ית’ בלבד רק שגוף החטא בורא משחית לכן אף שוגג צריך תיקון והוא ע”י גלות כמ”ש אא”ז מו”ר ז”ל על מ”ש בצרה תקלוט כבצר כי השי”ת נתן ערי מקלט למי שיודע שאין לו מקום ע”י שנזדמן לו חטא גדול כזה להרוג נפש. וזה עצמו נותן לו מקום שהשי”ת נותן מקום למי שאין לו אבל כשסומך עצמו על זה המקום אינו נותן לו כו’ ודפח”ח. נמצא כי עיקר מקומו מה שיודע שאין לו מקום. וזה עצמו תיקון החטא כפי מה שהוא מתחרט לפני השי”ת ואינו מוצא לו מקום כמו כן חטא שלו ומלאך המשחית אינו מוצא לו מקום והשי”ת נותן לכולם מקום וז”ש יורה חטאים כו’. ובס’ תומר דבורה מהרב הרמ”ק כתב שזה חסד גדול מהשי”ת שנותן מקום להמשחית שבא ע”י חטא האדם כו’ ע”ש:

The Midrash explains that HaShem told Moshe to make clear signs to the cities of refuge, to help save someone who murders by accident, from the vengeance of the murdered person’s redeemer. It was this kindness that David Hamelech refers to in Tehillim “HaShem is good and just, therefore he guides sinners on the path”.
The Sfas Emes explains that the word used to describe sinners is “חטאים” – which literally means sins, and not “חוטאים” which is the correct word to describe sinners.
The Gemara in Brachos (10a) famously describes Bruria’s comment to her husband, Rebi Meir, to pray for the wicked to repent and not to pray for their demise. She understood this idea from the pasuk (Tehillim 103) “The sins should end and the wicked no longer”. Here too the word חטאים and not חוטאים is used. This teaches us that HaShem’s kindness is not to destroy the wicked but rather that they shall repent.
The Sfas Emes further explains the reason for the murderer to be sent to exile, and how it attones and repairs his misdeed. This is because the punishment that a person receives for sinning is not because the person rebelled against HaShem, rather it is an automatic effect of the sin. Sinning causes negative forces to come about, and it is these forces that need to be combated. For this reason even sins done by mistake require some sort of correction for they too have created a negative force.
This correction is done through leaving one’s place – מקום. When a person realises that they are not worthy to have their own place through doing such a severe sin, HaShem offers one a “place” , a city of refuge. Yet the correction of being in exile only works when a person realises that they do not have their own place, rather it is a place received from HaShem. In turn this causes the negative forces that were created through one’s sin, also not to have a “place”, and the correction can be done. However when a person thinks that he has his own place and it is rightfully his, then it does not dislodge the negative forces from their place!

אמרו חז”ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כמ”ש נחלת יעקב אביך כו’. כי מצד שפעו ית’ אין הפסק ומצר. רק ע”י שכל ההשפעה אל האדם צריך לבוא ע”י עוה”ז. כי האדם בגופו נדבק בעוה”ז לכן מצד הקבלה יש מצרים. ובשבת קודש שכל הנבראים יש להם עלי’ למקומם כמ”ש אל יצא איש ממקומו פי’ בזוה”ק מקומו של עולם והוא השי”ת שבשבת קודש מתבטלין הכל אליו ית’ ממילא הוא נחלה בלי מצרים והוא נשמה יתירה שיש לבנ”י בשבת קודש כי השגת האדם היא במדה בכל הימים. אבל בשבת קודש הוא בלי מדה ושיעור. והוא ע”י האבות. שכשהאדם מבטל עצמו לשורשו באמת מסייע לו זכות האבות. ונשמה יתירה בשבת קודש משארת רושם בגוף האדם ג”כ. כמ”ש בספרים שמנשמת האדם נשאר הבל דגרמי גם אחר הסתלקותו. כמו כן מנשמה יתירה נשאר רשימה על כל ימי השבוע. וזהו תלוי בהתדבקות האדם בנשמה יתירה ומשתוקק שלא להיות נפרד ממנה וקשה אליו פרידתה כנ”ל:
The Gemara in Shabbos (118a) explains that a person who enjoys Shabbos receives an unlimited reward. This is because in essence from HaShem’s perspective there is no limit to the amount He can give a person, however since we are physical creatures and limited to the physical limits of this world, we are not able to receive an unlimited reward.
This all changes on Shabbos, it is a time when everything becomes elevated and connected to its source. Then we enter into a realm of unlimited, which is the concept of the extra neshama we receive on Shabbos. Whereas during the week our comprehension is limited, on Shabbos it is unlimited. All this is in the merit of our forefathers, as the pasuk says (Yeshaya 58:14) “…The inheritance of Yaakov your father.”
Now this extra neshama that we receive on Shabbos still leaves an effect on the body even after Shabbos, just as the bones of a person are affected by the neshama even after one’s death. Yet it is dependent on the connection of a person to the extra soul of Shabbos, the stronger one’s yearning to be connected to this higher neshama, the more effect it leaves in one’s body during the days of the week.