Pesach תרל”א cont. 3

מיום ב’ דפסח

אכילת מצה רשות. ומשמע כי בכל השנה אינו רשות.
“Eating of Matza (during Pesach) is optional (Mechilta Bo Pischa 8).
This implies that all year round it is not optional.
שכ”ז שיש לאדם שיעבוד ודביקות בהטבע אינו יכול לאכול מצה שהיא פשוטה כמו שהיא בלי שינוי מכמו שנברא בכח השי”ת.
For as long as a person is subjected to and connected to nature, one is not able to eat matza, which is plain, without any change, and just the way it was created with the power of HaShem.
ובפסח זמן חירותינו. והפי’ שהחירות גם בתוך הטבע שנק’ זמן. כי הזמן הוא הטבע והחירות למעלה מן הזמן והטבע. רק ביציאת מצרים נמשך הארה מלמעלה גם בתוך הזמן והטבע.
Yet on Pesach it is the time of our freedom. This means that even in nature we have freedom. Nature is called time. For time is art and parcel of nature, and therefore freedom mean something above time and nature. However in the exodus from Mitzrayim, a lifht from above (beyond nature) was drawn into nature!
וכן אמר אא”ז מו”ר זצלה”ה על שנקרא ליל פסח סדר להראות כי לבנ”י יש סדר מסודר גם לנסים שאינו עפ”י מקרה כו’.
Similarly the Chidushei Harim explained that the reason why we call the night of Pesach the “Seder” (literally order), for it demonstrates that Bnei Yisrael also have an order for the miracles, and they are not merely happenstance.
והוא כנ”ל שגם בתוך הטבע חיות שלהם נמשך ודבוק במקור החיים שהוא מקום הנעלם שלמעלה מהטבע.
This is as above, that even in nature, their lifeforce is drawna and connected to the source of life, which is a place that is hidden and above nature.
ולכך יוכל כל אדם בפסח לצאת מן המאסר שלא להיות משועבד לסט”א ח”ו.
Therefore on Pesach one is able to get our of prison and not be subjected to the negative forces, Heaven forbid.
וממילא יכול לקבל עליו עול מלכות שמים כראוי. ויכול לאכול מצה גם כן:
Then automatically one is able to accept the kingdom of Heaven properly and one is able to eat Matza.

ב”ה שבת חוה”מ

אלהי מסכה לא תעשה כו’ חג המצות תשמור כו’ ולמדו חז”ל מזה המבזה המועדות כאלו עובד ע”ז.
“Idol gods you shall not make…Guard the festival of Matza” (Shemos 37:17-18). Our sages taught (Pesachim 118:1) that one who disregards the festivals (see Rashi this includes the intermediary days – Chol Hamoed), is as if they serve idols.
גם כתבו חז”ל דכתיב שבת אצל המועדות בפ’ אמור לומר המקיים המועדות מעלה עליו הכתוב כאלו קיים השבתות וכן להיפוך ע”ש.
Our sages also taught (Sifra Emor 9:9) that the juxtaposition of Shabbos with the festivals (Vayikra 23) teaches us that one who guards the festivals is as if he guarded the Shabbos and vica versa.
והפי’ כי מועדות ניתנו לישראל דכ’ אשר תקראו אתם אפילו שוגגין. מזידין כו’.
The explanation is as follows. The festivals are give to Bnei Yisrael as it states “that you will call them”. This means even if it Beis Din made a mistake in the calculation, or were misled etc. (Rosh Hashanah 25a)
ושבת קביעא וקיימא כי ענין שבת הוא עליות כל דבר לשורשו למעלה מן הטבע שהוא שורש החיים של כל דבר. ולזאת אין קדושת שבת תלוי בתחתונים. רק מ”מ יש תוספות שבת ע”י הכנת ימות החול להיות דביקין בשבת [כמ”ש במ”א].
Yet Shabbos is a fixed day (it is not up to Beis Din to decide when). For the idea of Shabbos is to elevate everything from nature back to its source, above nature, to the source of everythings life source.
Therefore the holiness of the day of Shabbos is not dependent on anything in this world. However there is a concept of “tosefet Shabbos” – adding on to Shabbos, by preparing in the weekdays we can connect to the concept of Shabbos even during the days of the week. [as explained elsewhere] (see Vayeshev תרל”א, Ki Tisa תרמ”ה)
ובמדרש שה”ש שחורה אני בימות החול. ונאוה בשבת. ומה שבח בשחורה אני. אך כי זה המשך קדושת שבת לימות החול. אף שעוסקין במלאכות ושאר עשיות גשמיים. מ”מ נמשך ונדבק אחר בחי’ שבת. ממילא מוסיפין בנ”י כח לבחי’ שבת ג”כ והוא תוספות שבת. כי כמים הפנים לפנים. כמו שמקבלין שבת באהבה ותשוקה גדולה. כן זוכין להמשיך הארה ממקום גבוה יותר.
The Midrash Shir Hashirim (Shir Hashirim Rabbah 1:5) “I am blackened and beautiful”. “Blackened” is referring to the days of the week and “beautiful” is referring to Shabbos. Now why are we praised for being blackened?
This however is referring to drawing the holiness of Shabbos into the days of the week. That even though we are incolved in physical work, we are nevertheless able to to draw and connect to the concept of Shabbos.
This way Bnei Yisrael are ableto add strength to the concept of Shabbos which is the idea of “tosefet Shabbos”.
For just as water reflects, so too the love we have for HaShem is reflected. And therefore when we accept Shabbos with love, and gret desire we are able to draw down a light from a very high place.
והנה בחי’ יום טוב הוא להמשיך הארה לתוך הטבע ממש ולכך ניתן לישראל שתלוי בקדושת ישראל דקדשינהו לזמנים שע”י בני ישראל נמשך הארה להנבראים. ודביקות המעשה בשורש המחי’ הכל זה בחי’ המועדות.
However the idea of Yom Tov is to draw down the light literally into nature. And therefore it is given to Bnei Yisrael to sanctify the tim. For it is through Bnei Yisrael that the light is drawn to the rest of creation. And the connection of action to the source of life is the idea of the festivals.
וז”ש אלהי מסכה לא תעשה כו’.
This therefore is the meaning of juxtaposing it with serving idols (literally “gods of masks”)
שבכל מעשה צריך האדם להאמין שיש בו חיות השי”ת אף שנראה נפרד ומתנגד להקדושה. וע”י אמונה זו זוכה להסיר המסך המבדיל ומסתיר ויוכל לראות איך כל דבר קטן וגדול הוא ממש מחיות השי”ת בלבד. והוא בחי’ אמונה.
For inn every action that a person does, one must believe that it contains a life force of HaShem, even if it may appear to be opposing HaShem and disconnected from holiness. It is through this emuna that one merits to remove the “mask” that is separating and hiding the holiness, and enables one to see how everything big or small is literally from the life force of HaShem. This is the idea of emuna.
וכ”כ בזוה”ק משפטים כי המבזה המועדות כעובד ע”ז משום דאינון רזא דמהימנותא ע”ש.
So too the Zohar, Mishpatim, explains the idea that one who disregards the festivals is like he serves idols. This is because they are the secret of emuna.
והמבזה המועדות הוא שמפריד עוה”ז ומפריש בין שבת שכל הדברים עולין כו’ וביו”ט אין בו אמונה כראוי.
Therefore one who disregards the festivals is separating this world and and distinguishing between Shabbos where everything becomes elevated, yet in regard to the festival (acknowledging and realising that there is holiness even in the most mundane) in that regard he does not have the correct emuna.
והוא עבודה זרה באמת שעושה מסך ומבדיל בין החיות שיש בעולם הטבע ג”כ כנ”ל. ומעלין עליו כמחלל השבתות ג”כ.
This is really the idea of avoda zara (idol worship), for he creates a mask, and seperates the life force that is contained in nature. Therefore it is considered as if he disregarded Shabbos too.
כי ה’ ושמו אחד והכל לכבודו ברא. וכן המקיים המועדות ע”י אמונה. זוכה לבחי’ שבת ג”כ שהוא בחי’ אמת שנגלה וניכר ששורש כל החיים מחיות השי”ת:
For HaShem and His name are one, and He created everything for His glory. Therefore one who guards the festivals through his emuna, is able to merit the idea of Shabbos as well, the concept of truth, where it is revealed that the source of everything is from HaShem.

ב”ה מימים אחרונים של פסח איני זוכר כראוי ואולי ניתוסף

דבר אל בני ישראל וישובו כו’.
(Shemos 14:2) “Speak to Bnei Yisrael and tell them to return and encamp in front of Pi Hachirot…”
ולמה צוה השי”ת שיחזרו למצרים.
Why did HaShem want Bnei Yisrael to return back toawrds Mitzrayim?
ויראה כי ע”י שיציאת מצרים היה שלא עפ”י זכות ישראל רק ע”י שהבטיח השי”ת לאבות להוציאנו ממצרים. ורצה השי”ת שישובו ויהי’ להם גאולה שני’ מצד זכותם.
It would seem that Bnei Yisrael meritted to the exodus from Mitzrayim, due to the merit of our forefathers, that HaShem promised them that we will be redeemed, (but it was due to our earned merit). And HaShem therefore wanted Bnei Yisrael to return and (by being further tested we would) merit to a second redemption through our own merit.
וז”ש בקריעת ים סוף שהיו נתונים בדין. שהי’ הרצון עתה להיות נושעים גם עפ”י הדין.
This is the meaning why it states (Zohar 2:47a) that at the splitting of the sea Bnei Yisrael were in a state of harsh judgement. For HaShem wanted us to be saved on the higher level of “din” – divine judegement (as opposed to chesed)
והרי זכו בדין ג”כ. ע”י שהאמינו ושבו לצד מצרים.
And they did indeed merit on this level of “din” and earned their own redemption. (This was) because they believed in HaShem and (listened to His command) and returned back to Mitzrayim.
וכתיב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. כי וודאי בלי הקדמת יציאת מצרים לא היו יכולין לזכות מעצמם. ועשה השי”ת כן שאחר שראו הנסים במצרים יוכלו לחזק באמונתם ולזכות מעצמם ג”כ אף עפ”י דין כנ”ל.
It states (Tehillim 40:6) “Your wonders and thoughts are toward us”. For clearly Bnei Yisrael coul dnot merit being redeemed from Mitzrayim based on their own merit. Therefore HaShem made it that after they saw all the miracles in the redemprion, their faith in Him would be strengthened and they would then merit to be redeemed (at the sea) in their own merit, on the level of “din”
וז”ש וייראו מאוד. ואין מובן מאחר שהבטיח השי”ת שישובו כדי לאבד חיל פרעה ופרשיו מה הי’ להם לירא. בפרט מרע”ה דכתיב מה תצעק למה צעק.
This is therefore the reason why it states (at the splitting of the sea) (Shemos 14:10) “And they were very afraid”. Now it is difficult to understand, they had been promised by HaShem that by returning back to Mitzrayim, tehy would be able to destroy Paroh’s army and chariots, so why were they afraid? This is especially true about Moshe, who was in a state of prayer calling out to Hashem, and HaShem said “why are you calling out to me” (tell Bnei Yisrael to travel through the sea)?
אך כי ידעו זה שצריכין להיות גוברים עפ”י זכות עצמותם ולכך יראו אף שראו במצרים כל הנסים ובוודאי האמינו בהשי”ת שיוכל להושיעם כהרף עין. רק כנ”ל שהי’ בדעתם שלא יהי’ להם נס רק שיהי’ הכל בכחם והרגישו שאין להם כח כל כך.
However since they realised that they needed to overcome this test in their own earned merit, they were therefore afraid (perhaps they would not manage). For even though they had seen on the miracles in the exodus, adn they trusted HaShem could save them in a moment, however, as above, they thought they would not be saved miaculously (through the kindness of HaShem) rather it would all beearned through their own strength, and they felt they did not have enough strength for that.
ואפשר שגם זה הפי’ מ”ש הלא זה הדבר כו’ חדל ממנו כו’.
Perhaps this is the reason why they complained to Moshe and said (Shemos 14:12) “Is this not what we have spoken, “let us be, and we will serve Mitzrayim”
שטענתם הי’ שאם הי’ מיד במצרים הגאולה ע”י זכותם הי’ טוב יותר כי הבטיח הקב”ה לאבות להוציאם והי’ הבטחה זו מסייע. אך הקב”ה רצה שיזכו לגמרי מעצמם ע”י הכנת גאולת מצרים כנ”ל.
They were saying that had theybeen redeemed immidiately in Mitzrayim through their own merit, it would have been better. For HaShem had promised our forefathers that we would be redeemed, so the promise would have helped us combined with their merit.
However HaShem really wanted us to merit the redemption completely on their own.
וזה ההפרש שבין יצ”מ לקריעת ים סוף. כי יציאת מצרים רק שיוצאין מהמיצר אבל נשאר המיצר. וקי”ס הוא שנדחה כל המיצר מפניהם
This therefore is the difference betwen the exodus from Mitzrayim and the splitting of the sea. For the exodus from Mitzrayim, was only leaving the restriction, yet the restriction remained. However at the splitting of the sea, the entire restriction was completely destroyed. (The Mitzryim were annihilated).
והוא מטעם שיציאת מצרים הי’ רק בחסד השי”ת ולא יוכל להיות נדחה המיצר רק ע”י עבודת האדם שזכו בקי”ס לנס מצדם וממילא נעשה הנס תוך גוף המיצר.
This is (as above) that since the exodus from Mitzrayim was through the kindness of HaShem (it could not be completely removed). The restriction is only able to be (completely) removed through man’s toil, by earning the merit, we would merit a miracle in the actual restriction.
וי”ל בזה הפי’ אלו קרע לנו הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה כו’.
This is the idea of (Dayenu, Hagaddah) “had He split the sea and not taken us through on dry land it would be enough”.
כי הקב”ה עשה זה הנס ע”י ישראל וז”ש העבירנו שע”י שעברו בים נעשה יבשה.
For the miracle of the splitting of the sea was due to Bnei Yisrael’s merit. As it states “passed us through the sea”, this means that it was becuase we entered the sea (before it was dried up, that faith gave us the merit to causing it) to become dry land.
ולכך כתיב כי לא נקרע עד שירדו לים עד חוטמם. וז”ש היתה יהודה לקדשו כו’ ממשלותיו. שבכחם נקרע הים.
This is why it states (Sota 37a) that the sea did not split until they went into the sea until their nostrils. This is the meaning of the pasuk (Tehillim 114:2) “Yehuda became His holy one, His dominion” for it was through their own energy that they sea split.
וזהו שמשבחין שלא קרע השי”ת הים רק ע”י ירידת ישראל.
This is why it is indeed a great praise that the sea did not split until Bnei Yisrael went into the sea.
[וי”ל בזה המד’ שלא רצה ליקרע ע”ש כי היה הקריעה ע”י משה רבינו ע”ה שהוא כלל ישראל ע”ש ותבין]:
[Furthermore we can explain the Midrash (Mechilta Beshalach 2:4) that the sea did not want to split, for the splitting of the sea was due to Moshe who encompases the entire nation of Yisrael, see there, and understand].