Pinchas תר”מ essay

תר”מ

סמיכות פרשיות הללו כהונת פינחס וצרור את המדינים והמנין ופטירת משה רבינו ע”ה. הענין הוא כי עתה התחיל להיות הנהגה אחרת של דור באי הארץ. לכן הי’ מנין חדש. וכמו בדור המדבר ניתן להם אהרן הכהן כך בדור זה הי’ כהונת פנחס. רק מקודם הי’ במעלה עליונה למעלה מהטבע בכחו של מרע”ה ולכן כהונת אהרן הי’ מתנה משמים. ופנחס בדין זכה לכהונתו כי הי’ לפי השתנות הדור שהתחיל עתה להיות עבודת האדם והתעוררות שלמטה בחי’ תורה שבע”פ. וזה עצמו ענין קנאין פוגעין בו. שהוא אינו בר מות בסנהדרין שעפ”י הדין א”י להמיתו, ורק מי שמקנא לה’ נשתנה הדין להורגו שכן דין התורה. נמצא שבנ”י משנים במעשיהם כל הנהגות התורה. וזה ענין תורה שבע”פ שהכל ניתן מסיני רק שבנ”י צריכין להוציאו מכח אל הפועל. ומה שמרע”ה לא הרג את זמרי רק פינחס לא הי’ פחיתות למרע”ה רק שבא פינחס ונטל את שלו ובאמת דורו של משה רבינו ע”ה ע”י שהיו גבוהים מאוד לא הי’ ההנהגה בכח האנשים רק בהנהגה עליונה. שבטל שכל וכח השגת האדם במדריגה רמה כזו. ואח”כ שנשפלו הדורות ניכר ונצרך התעוררות התחתונים כנ”ל. וכמו שנתבטל מאור הלבנה כלפי השמש. ולכן כתיב צרור את המדינים כו’. עליכם לאייב אותם. כלומר שהי’ הכאת המדינים בצירוף שנאת בנ”י. הן הדברים שכתבנו שהתחיל התנהגות בהתעוררות התחתונים. ומלחמות הראשונות הי’ הכל רק בנפלאות הבורא בלבד. ואדרבא כתיב ואתם תחרישון [וי”ל בזה ג”כ הפי’ וידבר משה ואלעזר כו’ צריכים אתם להמנות. פי’ שהמנין הי’ ע”י התעוררות עצמות נפשותיהם כנ”ל]:

The parsha begins with the story of Pinchas, then the war with Midyan, Moshe’s impending death, and counting Bnei Yisrael. What is the connection between all these stories is the transition of Bnei Yisrael’s status from the midbar to Eretz Yisrael? In the midbar they lived a very lofty existence above nature, under the guidance of Moshe. This level of existence is characterized by the written Torah, where the word of HaShem is completely clear with no deviation. However the transition and subsequent existence in Eretz Yisrael is the life of the Oral Torah. This is exemplified in Pinchas, who earned his right to priesthood (Midrash Rabbah 21). Furthermore the act of Pinchas based on the halachic ruling of “Kanaim pogim bo” clearly demonstrates this idea. The halacha is that Zimri was not liable for the death penalty in Beis Din, however he was liable to be put to death by someone who is a genuine zealot. This clearly shows how from one perspective he is not liable for the sentence, yet from the perspective of man and the Oral Torah he is! This is an example of how Bnei Yisrael affects the Torah!
This is the idea of the Oral Torah, even though the entire Torah was given on Sinai, yet Bnei Yisrael needs to bring it out from the state of possibility into reality.
Now we can understand why Moshe himself didn’t kill Zimri, for Moshe was so connected to the written Torah and lived his life completely in sync with that lofty existence, it was actually a lower level of existence that warrants the halacha of “Kinaim pogim bo”! This was more suited to Pinchas who would go on to lead Bnei Yisrael in Eretz Yisrael. Clearly Pinchas is on a lower level than Moshe, yet it is exactly this lower level which warrants more input from the person. (“Yisorerusa deletata”)
This can be compared to the moon which shines at night, yet its light is merely a reflection of the sun. When day breaks the light of the moon becomes nullified by the brightness and clarity of the sun.
This explains the continuation of the Parsha, and the commandment to “Antagonize the Midyanim”, for it is now that the feelings of hatred of Bnei Yisrael towards the Midyanim will effect the destruction of Midyan. This is different to the previous battles that were based on complete miracles “and you will be silent”(Shemos 14:14).

This idea can also be found in Rashi with the couting of Bnei Yisrael:
וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃
Rashi explains that they told Bnei Yisrael “You need to be counted”. This means that they were telling them that the counting was now dependent on the awakening of their deepest desire.

וברש”י החנוכי הפלאי לפי שהיו האומות אומרים שלטו מצרים בנשותיהן כו’ העיד השי”ת שבטי יה עדות כו’. ויל”ד למה לא נזכר זה במנין הראשון. אכן ודאי אחר מעשה פנחס זכו לזה החותם. ולכן כ’ ויהי אחרי המגפה שמתו התערובות מערב רב שהי’ בשבטו של שמעון כמ”ש בזוה”ק. ובאמת זה החותם הוא אות ונסיון כמו השקאת סוטה דשמא קדישא מברר ע”ש בזוה”ק נשא. כמו כן זה השם הי’ אות וסימן. מה שיכלו לקבל הארת זה השם הי’ עדות שנתבררו מכל הפסולת שהי’ מעורב בהם. ולכן בדור הראשון לא היו צריכין לזה כי לא הי’ שום תערובות. רק בדור הזה הי’ מקום שצריך בירור ועדות. וכ’ זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. דרשו חז”ל שמ”י עם י”ה שס”ה כו’. הענין הוא כי יש דורות מיוחדים כמ”ש זכרי לדור דור וזה הי’ דורו של מרע”ה שהיו מתוקנים לגמרי בכל היכולת עד מקום שאין כח אדם מגעת. וזה ענין רמ”ח מ”ע שגדלה מעלתם כמ”ש עובד מאהבה זהיר במ”ע. ודורות השפלים מזה הם הזהירין במל”ת עובדין מיראה ויש להם כח בעזר שמו ית’. וז”ש שמי לעולם אף שאינם מתוקנים לגמרי מושיע להם בשמו. וחתימת זה השם היה סיוע להם להבירור כנ”ל. ומצד זה שמושכין כח למעלה ממדריגת מעשיהם נרמז להם בשם י”ה אבל המדריגה הראשונה למעלה מזו. וקצרתי:
Rashi explains that the reaon why the names of the familie mentioned in the counting of Bnei Yisrael have the letter ה in the beginning and the letter י at the end, is because HaShem was placing His name on each one of the families of Bnei Yisrael. This was to discount the slander that the nations of the world were saying about Bnei Yisrael’s imprisonment in Mitzrayim: “If they controlled their lives surely they controlled their wives”. HaShem therefore said they a pure and merit to have My name stamped onto theirs.
The Sfas Emes explains that in the first count of Bnei Yisrael in Parshat Bamidbar they Yud and heh are no mentioned. This is because they merited this level only after the story of Pinchas. Before hand they were on an extremely lofty existence and did not need this approval. It was only after the story of Midyan where through the act of Pinchas and the plague that eliminated all the negative forces that they now where on a level that merited and needed this stamp of approval.
The different levels of existence is demonstrated in what the focus is on. The higher generations are more focused on the positive commandments whereas the lower generations are focused on keeping away from negative commandments.
The pasuk (Shemos 3:15) “This is my name שמי for generations to come”. The Zohar explains that the word שמי plus the letter י & ה add up to 365. This is referring to the 365 negative commandments, that require the ‘name’ of HaShem, for even though they are not completely repaired on their own accord, HaShem helps them with the power of His Name. Yet the first generation of Moshe where on such a high level that they completely did everything they could and where focused on attaining greater heights through the positive commandments.