Shmot תרל”ב

ברש”י נמשלו ככוכבים כו’. ולמי מודיע הכ’ חיבתם. ודאי לבנ”י עצמם. לידע כל א’ כי הוא בכלל צבאי ה’. וכמו כוכבים המאירים בלילה כן נשתלחו בנ”י במצרים שימצאו ההארה גם שמה. וידוע כי מלאך שמו על שם השליחות. ובנ”י יש להם ג”כ שמות לכל א’ ע”ש השליחות. אך כי זה ההפרש ששליחות איש ישראל להיות כמו שנשתלח בלי שינוי. וזה עצמו רצונו ית’. ולמעלה נזכרו שמותם ועתה נכתב שמותם כי גם במצרים היו בשמות הללו ולא נשתנו:
Bnei Yisrael are compared to the stars, just as HaShem calls each of the stars by their own name so too HaShem makes known how precious we are to Him. (Rashi Shmot 1:1).
Now clearly it is to us that HaShem makes known His love for us. This means that each person needs to know and realize that he is a part ofthe army of HaShem. And just as the stars are sent to light up the night, so too Bnei Yisrael were sent to Mitzrayim to find the hidden lights there.
We know that an angel is given his name based on his mission, this teaches us that a name refers to a person’s mission statement. Therefore the names of Bnei Yisrael refer to their mission. However there is something unique about the mission of Bnei Yisrael to Mitzrayim and the mission of each one of Bnei Yisrael in this world. Whereas the angels do not have free choice and are unaffected by the temptations of this world, Bnei Yisrael are challenged to remain unchanged. This is the idea of nullification to the sender. This means that one needs to try and retain his original status of purity.
We see this alluded to in the pesukim. Bnei Yisrael’s names were already mentioned previously before they were in exile. And now their names are mentioned again, to teach us that in spite of the harshness of the exile they remained unchanged.

איש וביתו. פי’ כל הדברים המשתלשלים ותלוין באדם כי בנ”י ממשיכין חיות לכל העולם. ומכ”ש לדורותיהם. וכל ישראל נק’ בית ישראל. וגם עתה בגלות יכולין להיבטל לכח ושורש החיים שיש לנו משבטים ואבות הקדושים. והי’ זה הכנה אל הגלות אף שכששבטים חיו לא הי’ גלות. רק שהתקשרו כח שלהם בכל בית ישראל שעי”ז יהי’ ניצולים אח”כ בגלות:
Each person and their ביתו house came to Mitzrayim (Bereishis 1:1). The idea of בית – house, refers to things that are extensions of a person. These possessions are also a part of the person’s essence, and they extend from him, and are dependent on him. Now Bnei Yisrael draw the life force to the entire world (בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית), and (not only for the entire world but) even more so for their generations to come. The Nation of Yisrael is called בית ישראל the House of Yisrael.
Especially now during the exile, they were still able to nullify themselves to the source of life from the holy forefathers and the tribes. Therefore the coming with their house – בית was a preparation for the upcoming exile. And even though so long as any of Yaakov’s children were alive there was no servitude, this was nevertheless a preparation. It was just that they had attached their strength to the entire Beit Yisrael that through this attachment they were able to be saved even in the most difficult exile.

במדרש בלבת אש. אני ישנה ולבי ער כו’. שנקודה חיות הפנימיות שבישראל דבוקה בהש”י ורק שנסתר בגלות. וז”ש אהי’ זמין לאתגליא. כמ”ש אח”כ אני יוצא בתוך מצרים אנא מתגלי. ומ”מ עיקר הגאולה ע”י התחזקות בנקודה הפנימיות והוא בח” יוסף הצדיק. וז”ש אשר לא ידע את יוסף. ומאז התחיל הגלות. וגם יחוד הלבבות של בנ”י להיות אחד הוא בחי’ יוסף הצדיק. וי”ל בזה מ”ש רש”י ז”ל אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה כו’. ותמוה שע”י שאחד דיבר לה”ר ר”ל ראוין כל בנ”י להיות נרדין בעבודת פרך. אך כי על הגלות אין קושיא ותמי’ כלל. כי הגלות אינו שעבוד בלבד. רק הכל לכבודו ית’ שבנ”י הוצרכו לברר גם במצרים הקדושה עד לכלות כל המצריים. וזה שנק’ צבאי ה’ ככוכבים בירידתן שם. ובאה”ח הק’ פי’ שהוא שבח וחיבה לבנ”י שירדו למצרים ע”ש כנ”ל שהוא לכבודו ית’. רק שתמה מרע”ה איך יוכלו מצרים לשלוט בהם. ואיך יהיו בנ”י נרדין ע”י מצרים. ובאמת אם היו מיוחדין באחדות לא היו שולטין בהם. ורק אשר לא ידע את יוסף כנ”ל. וכיון שהי’ דלטורין ביניהם נודע הדבר כנ”ל:
HaShem a appeared to Moshe in a flame in the bush. The Midrash connects this to the pasuk in Shir HaShirim: “I am asleep but my heart is awake”. This flame hints to the pnimius inner life force of Yisrael, is constantly attached to HaShem, however in the exile it is covered up
This is the meaning in the Zohar on the name of HaShem אהיה that HaShem said that even though now My name is hidden, it will be revealed. We see this in the Onkelos translation of the words “at midnight I will go though Mitzrayim (and smite the firstborn)” as “I will be revealed”.
Nevertheless the redemption is really through attaching to this inner point which is the idea of Yosef.
Therefore the servitude started when Paroh “Did not know Yosef” (Shmot 1:8).
Similarly the idea of Bnei Yisrael being united with one heart is the idea of Yosef the tzadik. (That had Bnei Yisrael been completely united the Egyptians would not be able to subjugate them). This idea is seen in Moshe’s words “Now the matteri know (Shmot 2:14). (Moshe exclaimed now that I see that they speak Lashon Hara, I understand why there is exile). Now this is difficult to understand, just because one person spoke Lashon hara they should all be subjected to such an exile?!
Rather the idea is that the actual exile was not a punishment but rather a mission to go to the darkest place and reveal and extract all the hidden lights. As explained above, that we are compared to stars to light the darkness. And similarly as brought in the Ohr Hachaim (Shmot 1:1), that it was an endearment of HaShem’s love to us to send us to Mitzrayim! However Moshe could not understand why Mitzrayim were able to subjugate Bnei Yisrael. It was only when he saw their lack of unity that this now became clear, for they “did not know Yosef”, the idea of unity, for there were now tale bearers among them. as above.

במדרש מי אנכי כו’ כי הש”י הבטיח אנכי ארד כו’. [וקשה מה התשובה ע”ז] כי מרע”ה שטען כ”כ אף כי ידע מעצמו התשובה מי שם פה לאדם. והפשוט נראה כי רצה לברר זה מפי הש”י בעצמו שאין השליחות רק מהש”י בלי תערובת כח משה רבינו ע”ה כי הי’ עניו וירא שלא יהי’ ח”ו קלקול ע”י שנעשה ע”י בשר ודם. וז”ש שהבטיחו אנכי. וע”י שהשיבו הש”י כי אהי’ עמך. וגם מי שם פה כו’. מזה ניתוסף בירור וידיעה גמורה שיוכל להיבטל מכל וכל שיהי’ מעשה הש”י בעצמו. דכ’ ואשלחך. וזה דבר גדול כי שליח ש”א כמותו [ואפשר מזה זכה להיות עניו מכל כו’ אשר על פני האדמה ע”י שביקש לבטל עצמו לגמרי כנ”ל] ונתקיים אנכי ארד כנ”ל:
The Midrash (Shmot Rabbah 15:14) Moshe said to HaShem: Who am I to take Bnei Yisrael out of Mitzrayim. HaShem promised that He Himself will redeem Bnei Yisrael. HaShem replied to Moshe: “By your life! I will go down and save them.”
Now the Midrash is difficult, what was HaShem’s answer to Moshe’s question of “Who am I…”?
However we can answer simply, that Moshe was saying that he wanted the redemption of Bnei Yisrael to be done completely by HaShem with no combination of Moshe. This is because Moshe was so humble hat he was concerned that his involvement will cause damage, through the interference of man. This therefore was HaShem’s promise to Moshe: “I will be with you”, and HaShem added “did I not give the power of speech to man…”. By these statements HaShem was creating and adding more understanding and clarity so that the actions would be done by HaShem Himself. This is the meaning of the word ואשלחך – you will be my messenger. For sending a messenger is as if the person is actually doing it – שליח ש”א כמותו.
[Perhaps this is why Moshe meritted to be the most humble of all men on the face of the land, for Moshe actually requested to be completely nullified], and this was therefore the fulfillment of the words: “I will go down…and save them”