Toldot תרל”ה
בזוה”ק על ענין הבארות ונחך ה’ תמיד כו’. ושיכולין עתה לתקן במצות ציצית ותפילין ג”כ זה. דהנה בכל דבר יש נקודה פנימיות ונק’ תמיד. וע”ז נא’ מחדש בכ”י תמיד מ”ב. ונק’ מנוחה כי שם שורש הכל שממקום זה מתפרדין אח”כ כ”ד כפי כח התפשטות שלו. אך כפי מה שאדם דבוק בשורש מקומו הנ”ל כמו כן יכול להרחיב התפשטות זאת הנקודה. וג”כ זה אמת שכפי מה שמתפשטת זאת הנקודה יותר נפתח מקור המעיין. וע”ז נאמר ברחובות תתן קולה במקום שמרחיבין אותה כו’. וכן ענין הבאר שמה ששואבין בו יותר נפתח יותר מקור המעיין כנ”ל. וזה הי’ עבודת האבות לפרסם כבוד מלכותו ית’. וזה עצמו ניתן לנו ע”י המצות שאין דבר בעולם שלא יהי’ בו מצוה אחת וע”י המצוה נמשך לה ממקור החיות שפע קדושה כנ”ל. ובזה מובן לשון הפסוק וכל הבארות כו’ סתמום פלשתים כו’ ויאמר אבימלך לך מאתנו כו’. כי ע”י שנסתמו הארות המתפשטין ממעיין הקדושה לכן נתרחקו פלשתים. וכשחזר יצחק וחפר הבארות נתגלה כבוד מלכות שמים והכירו אבימלך וכו’ האמת ונכנעו ליצחק אבינו ע”ה:
The Zohar explains that the wells that Avraham and Yitzchak dug represent uncovering sparks of holiness hidden in nature. When we perform mitzvos, such as tzitzis and tefillin, we are able to bring out the holiness. The concept is that everything in this world contains sparks of holiness, referred to by the word תמיד, as we say in Shacharis: “He renews the world constantly תמיד in His goodness.”
This source is known as מנוחה – rest, from which everything spreads out. The more a person is connected to this source, the more they can draw forth and spread out from this point. Furthermore, as it spreads out, it can be plumbed and generate more. This is the idea of “ברחובות תתן קולה” – in the streets, the Torah will be heard, but it can also be understood as, when widened, it will give more voice. The same applies to the wells; the more they were dug, the more the source of the well is opened.
This was indeed the mission of our forefathers: to make the glory of Hashem known. This is also our mission through performing the mitzvos. Everything we do has mitzvos attached to it, and through the performance of the mitzvos, we draw forth a new life force and plentiful holiness.
Now, we can understand how the pasuk describes the Plishtim having blocked up the wells that Avraham had dug, and Avimelech told Yitzchak to leave. This happened because they had blocked up the wells, causing the lights of holiness that spread from the well of holiness to diminish, and the Plishtim left. Therefore, when Yitzchak redug the well and revealed the glory of Hashem, Avimelech recognized the truth and indeed subjected himself to Yitzchak.
חז”ל דרשו הפסוק הצילה נפשי משפת שקר על יעקב אע”ה בעת שהוצרך לומר אנכי עשו בכורך. כי שקר אין לו רגלים. רק ב”א המשקרים ע”י שדבוקים בשקר. נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמ”ש שמאבדין העולם כו’. אבל הצדיק שדבוק באמת. אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמ”ש מותר לשנות מפני דרכי שלום. שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד עי”ז לבטל השקר. כי עוה”ז נק’ עלמא דשיקרא ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם ע”י השקר עצמו. רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק הרצון בהשקר ח”ו. וז”ש הצילה נפשי דיקא שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו כנ”ל. [וי”ל בזה סוף הפסוק שכנתי עם אהלי קדר כו’ אדבר המה למלחמה כנ”ל]:
Our sages explain that the pasuk in Tehilim (120:2), “Hashem, protect my soul from false speech,” is said in reference to Yaakov. When Yaakov needed to lie to his father to receive his blessing by saying, “I am Eisav, your firstborn,” he required special protection from HaShem.
The idea is that falsehood inherently has no feet (Yalkut Shimoni 1:516). However, it is the people who use falsehood and lie that give it existence in the world. This is whom the Mishna (Avot 5:1) refers to as “The wicked who destroy the world that was created with ten utterances.”
The tzadik, however, is a person of truth, constantly connected to the truth. Sometimes, though, he needs to make use of falsehood, as halacha states that one is allowed to lie for the sake of the way of peace. This means that by being connected to the truth, one can nullify the power of falsehood. Since this world is called a world of falsehood, occasionally it is necessary to lie to correct the falsehood of the world.
Nevertheless, this requires extra help from Heaven to protect one from becoming attached to and desiring falsehood. This is what Yaakov was praying for: “Protect my soul,” specifically his soul and desires, to prevent them from becoming attached to the falsehood he would utter from his mouth.
With this, we can explain the continuation of the words in Tehillim above, “Woe to me… I have dwelt in the tents of Kedar… I am all peace, but when I speak, they are for war.” (Perhaps when he speaks of peace, they are false and want war.)
