Vayechi תרמ”ב

האספו ואגידה הקבצו ושמעו.
Gather together and I will tell you, assemble and listen. (Bereishis 49:1-2)
שיש ב’ מיני אסיפות א’ לעורר כח השפעה והוא בחי’ יוסף הצדיק. וכנראה שזה נתקיים בהם לכן הי’ מוכן לגלות להם. והקבצו ושמעו הוא בחי’ בנימין הצדיק כח הקיבוץ להיות מוכנים לקבל. ובחי’ זו לא היתה מתוקנת עדיין.
There are two types of gathering together. One is to awaken the power of effecting others. This is the concept of Yosef the tzadik, and it seems that indeed this lasted with them, and therefore they were correctly prepared for the exile.
The second element of gathering together is that of Binyamin, of being able to receive. This element was not yet perfected by them.
לכן נסתם ממנו כי הי’ התחלת הגלות.
It was for this reason that the revelation of finalredemption was hidden from Yaakov, for thi was the beginning of the exile.
ועיקר הגלות הוא שא”י להתאסף לבות בנ”י כאחד. וע”ז מבקשין קבץ נדחינו.
The primary exile, is that we are not able to properly gather together all the hearts of Bnei Yisrael as one. This is what we pray for in the blessing of redemption “and gather in our exiles”.
לכן בש”ק דמתאחדין כו’ יש התעוררות הגאולה.
Therefore on Shabbos when “everything becomes unified with the secret of Oneness”, there is an awakening of the redemption.
ויחי יעקב בא”מ הוא שהקדים הקב”ה רפואה למכה. וראה יעקב אע”ה התועלת שיהי’ בגאולת מצרים כמ”ש ואח”כ יצאו ברכוש גדול. ושם נעשו לגוי גדול כמו שהמשילו חז”ל כעובר הנולד ע”ש על פסוק מכור הברזל וזה הסוד של הקץ שרצה להראות להם.
This is the meaning of “And Yaakov lived in the land of Mitzrayim”. For HaShem preceded the healing to the punishment. Yaakov saw the benefit of the exile in Mitzrayim, just as HaShem told Avraham “And afterwards they will leave with a great inheritance”.
For it was in Mitzrayim that we were made as a nation, as our sages compared the exile to a baby being born, on the pasuk “from an iron furnace” (Devarim 4:20). This is indeed the secret of the end of days that Yaakov wanted to reveal to them. (that they had nothing to fear from the exile for indeed it was for their benefit).
וכמו כן נגלה ליוסף ולכן ויבך יוסף בדברם אליו כמ”ש בשנים הקודמין.
This too was revealed to Yosef, and this is why Yosef cried when the brothers spoke to him, as we have written in previous years. (See תרל”ה 1 that there is no such thing as bad coming from Above, it is only when it is not accepted in the correct way that there is darkness)
מזה שהם הרגישו הגלות והסתלקות יעקב וחששו שגרמו ח”ו ירידה לאביהם כנראה מלשון הפסוק ויראו כו’ כי מת אביהם. כאילו היו סבורין שיעקב אע”ה יתקן שיהי’ בלע המות לנצח ומכ”ש שלא ישלוט בו מה”מ כאשר באמת חכמים הגידו כי יעקב לא מת.
The brothers were concerned for they felt the darkness of the exile and that Yaakov had died. They were concerned that they had Heaven forbid caused his death “they saw that their father had died”, for they felt that Yaakov completely perfected everything and would “death will be swallowed up forever” and surely Yaakov himself would not be subject to the angel of death.
This indeed is how our sages explained that “Yaakov did not die” (Ta’anis 5b).
ויוסף אמר להם כי אדרבה יעקב המשיך הארת החיות לתוך מצרים להחיות עם רב:
Yosef’s response to his brothers was that on the contrary, Yaakov actually brought the light of the live force into Mitzrayim “to bring life to a great nation”.

במדרש על פסוק הרועה אותי הגואל אותי הקיש פרנסה לגאולה מה פרנסה בכל יום כן גאולה. ומה גאולה פלאים כן פרנסה פלאים.
The Midrash (Bereishis Rabbah 20:9) “that shepherds me, that redeems me”. One’s sustenance is compared to redemption, they are both daily, and they are both miraculous.
כנראה שזה יסוד הגאולה לידע כי יש התחדשות בכל יום גם תוך הטבע כמ”ש מחדש בכל יום מ”ב וגם הפרנסה שאדם טורח ומוציא הכל פלאים.
It would seem that this is the secret of the redemption, to know that there is renewal every day even in nature, as it states “Who renews creation of the world every day”. And one’s sustenance that one expends effort into is also miraculous.
רק שיש נפלאות מגולים ויש נסתרים תוך הטבע. והמשכיל יתבונן כמו שבכל יום מחדש הקב”ה הטבע. כן מתגלין בכל יום גאולות בלבות בנ”י עובדי השי”ת.
However there are miracles that are open and there are miracles that are hidden and covered by nature. One who is wise will carefully study that just as everyday HaShem renews nature, so too everyday new redemptions are revealed in the heart of those that serve Him.
וכשיש הארת זאת ההתחדשות אין גלות בעולם.
When there is this revelation of newness, there is no longer any more exile.
ועל ענין זה יסדו חז”ל ב’ ברכות בכל יום קודם ק”ש ערב ובוקר. על בריאת אור וחושך שהוא התחדשות בבחי’ הטבע בחי’ עשרה מאמרות. ועל תורה ומצות שהוא התחדשות הפנימיות בחי’ גאולה שבכל יום כנ”ל בחי’ עשרת הדברות.
It is for this reason that our sages instituted two blessings before the Shema in the evening and morning prayers. One blessing on the light and darkness, which represents the newness in nature, the ten utterances with which HaShem created the world. And the second blessing is on the Torah and mitzvot, which are the newness in pnimius, the inner life force, which is the exile that is present each day, and represented by the ten commandments.
וזה הדרך המיוחד רק לבנ”י.
This second method is unique and only available to Bnei Yisrael.
ואחר ב’ אלו ההתחדשות באין לאחדות של ק”ש.
After these two blessings and renewals then we come to the unification of HaShem’s name and say the Shema.
וזה הרמז יברך את הנערים. מלשון התעוררות ב’ אלו ההתחדשות שיש בכל יום. ואפרים הפנימיות. ומנשה בחי’ התחדשות מ”ב.
This is hinted to in the pasuk “He shall bless the lads – הנערים, which is connected to the word התעוררות – awakening, of the newness that can be found each day. These are represented by Ephraim – the internal life force and Menashe the renewal of creation.
לכן הקדים לאפרים. הגם כי מתחלה צריכין לתקן הטבע ולכן הקדימו ברכת יוצר לאהבה. אבל צריכין לידע ולבטל הכל אל העיקר שהיא התורה.
It is for this reason that Ephraim preceded Menashe. Even though one first needs to repair nature (external and afterwards the internal), as the order of the blessings suggest, first the blessing of light and then the blessing of Torah, however everything needs to ultimately be nullified to the main thing which is the Torah.
[ועמ”ש רמז בפ’ מקץ וליוסף יולד שני בנים כו’. כי התחדשות של יוסף עצמו הוא עיקר האחדות רק אח”כ מתפשט לב’ בחי’ הנ”ל. ומזה יפרד אח”כ לכמה מינים עד שיוכל להיות ג”כ שני הרעב. וכמו כן נתקיים זה הרמז שלא התחיל גלות מצרים עד שנתעלה יוסף. ומנשה ואפרים עמדו במקומו. ואח”כ התחילו להרגיש הגלות].
[See Parshat Miketz (תרמ”ב 1) Yosef himself was connected and unified, yet from him come these two elements above. And from there it can even come to years of famine. Similarly the affliction did not begin in Mitzrayim until Yosef died and Menashe and Ephraim took his place, it was only then that they began to feel the exile].
וב’ בחי’ הנ”ל הם בחי’ חומר וצורה בכלל הבריאה שנמשכו מן ההוי’ הראשונה:
These two elements are the elements of form and shape, which make up the creation and come from the very first creation.

בפסוק וזאת אשר דיבר להם אביהם כו’ איש אשר כברכתו ברך אותם. כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסה”כ שהוא האדם שברא השי”ת בעולם. וצורתו למטה כצורתו למעלה שנמשך אחר השורש. והי’ הכולל של כל ישראל לכך קרא שמו ישראל. וזה רמז איש אשר כברכתו על יעקב שהי’ איש למטה כמו השורש שלו למעלה. והעיד הכ’ שהי’ יכול לברך אותם כי עיקר הברכה למשוך מן השורש אל הצורה שלמטה ונתן לכל א’ מקומו והראה להם מקום אחוזתם בו כמ”ש אשר דיבר להם אביהם שהמשיך אותם אחריו שהוא השורש שלהם ושל כל בנ”י כנ”ל. כי דיבור הוא הנהגה כמו ידבר עמים:
כׇּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹ֠את אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃
All these were the tribes of Israel, twelve in number, and this is what their father said to them, he blessed them, each man according to his blessing, he blessed them. (Bereishis 49:28)
The form of Yaakov carved under the throne of HaShem, which is the form of Adam, that HaShem created in the world. Yaakov’s form below was as his form Above, for he was (completely holy and spiritual and therefore) drawn after his source. He encompased all of Bnei Yisrael and hence his name – Yisrael.
This is hinted to in the words “each man according to his blessing”, that he, Yaakov was a man here just like his source Above (according to his blessing).
The pasuk is restfying that he could bless his children, for the primary blessing is to draw from the source Above down to the form below.
Yaakov was able to give each one of his sons a place, and how each one is able to connect to him. This is learnt from the words “This is wait their father said – דיבר to them, the word דיבור means leadership, as we find the words ידבר עמים “He leads nations…” that Yaakov led his children after him, for he was their source.