Vayetze תר”מ

במדרש אז תלך לבטח כו’ תרוץ ולא תכשל. דבאמת ברח יעקב בעבור עשו. אעפ”כ מצינו ראינו כי בהליכה זו זכה יעקב אע”ה לכל השלימות. וזה הי’ באמת ע”י שקודם הליכה זו הטמין עצמו כמאמר חז”ל. לכן כפל הכתוב ויצא יעקב אף שכבר כתב לעיל רק שם היה בחי’ בריחה. וע”י הטמנה הנ”ל שהוא בחי’ תשובה עלמא דאתכסיא שהדביק עצמו קודם הליכה זו בשורש התשובה. וז”ש ויצא יעקב מבאר שבע. והוא בחי’ אז א’ על ז’. אור ז’ הימים. ובכח זה הלך חרנה. ויפגע במקום כו’ ויקח מאבני המקום. חז”ל דרשו שקפצה לו הארץ. ביאור הענין עפ”י מאמר חכמינו ז”ל על ארץ ישראל. ארץ צבי כתיב בה רווחא וגמדא כו’. לכן עתה בעוה”ר שנחרב הבית אין נגלה קדושת ארץ ישראל. וכמו כן ומכש”כ קודם תיקון א”י שהי’ עדיין תחת יד הכנעני לא הי’ נגלה זה הכח עדיין. אכן ע”י געגועים של אבינו יעקב. דכתיב ויקח מאבני המקום. פשטן של דברים כמ”ש רצו עבדיך את אבני. וכמ”ש בגמ’ מנשק כיפי דעכו. כן שם יעקב אע”ה האבנים מראשותיו. כי הי’ קשה לו מאוד לפרוד מארץ הקדושה. ומרוב התשוקה נגלה לו בחי’ ביהמ”ק קודם שעת התיקון. וזה נקרא שקפצה לו הארץ. וז”ש אין זה כי אם בית אלקים. פי’ אף שאין ניכר עדיין. אבל באמת אין זה כמו שנראה מבחוץ. אבל הוא בית אלקים כנ”ל. ורמזו במדרש במ”ש בנוי וחרב כו’ ע”ש:

The Midrash quotes the pasuk in Mishlei (3:23) to describe Yaakov going to Lavan: “Then you will go your way safely…when you lie down, you will be unafraid.” Indeed, Yaakov was running away from Eisav, yet there was a calmness and surety in his travel. As the Torah relates, he gained a state of perfection on this journey. The reason for this is that before he went on this journey, he spent fourteen years studying in the beis midrash of Shem and Ever.

To demonstrate this point, the Torah repeats Yaakov’s journey, even though it was mentioned at the end of the last parsha. However, it is coming to teach us that it was different. Originally, before he went to the beis Midrash, it was a form of escaping Eisav, yet now he was on a completely different level. This is the concept of teshuva, whenever he connected himself completely to the source of teshuva.

This is why the Midrash relates the pasuk using the word אז, for it represents the idea of connecting the alef, the oneness of Hashem, to the zayin, the seven days of the week. It was with this strength that he now journeyed to Charan. Furthermore, our sages explain that the word ויפגע במקום teaches us that Yaakov had קפיצת הדרך, the land skipped ahead. This is the idea of Eretz Yisrael, which is called ארץ צבי. It is compared to a deer skin whose skin stretches, so too Eretz Yisrael is not governed by the usual rules of nature.

Nowadays, through our sins, we do not merit to see this supernatural revelation, especially at the time of Yaakov, where Eretz Yisrael was under the rulership of Kenaan, and the latent power had not yet been revealed. This holiness, therefore, was not yet apparent. However, through Yaakov’s longing for Eretz Yisrael, demonstrated by him taking stones from the place and putting them around his head, he showed his love for Eretz Yisrael. This concept is also found in the Gemara, where the sages would kiss the stones of Akko.

It was indeed very difficult for Yaakov to leave Eretz Yisrael, the land of holiness, and it was because of his great longing for the holiness that the holiness of the Beis Hamikdash was revealed to him, way before its time. This is the idea of קפיצת הדרך, that even though it was not yet the time and it was not yet recognizable, nevertheless, it was not as it appeared externally as just a regular place. Rather, as Yaakov revealed, אין זה כי אם בית אלוקים, it is not as it appears; rather, it is the house of Hashem, as above. This idea is hinted at in the words of our sages who explain that Yaakov saw the Beis Hamikdash built, destroyed, and rebuilt. He was able to reveal the holiness of the Beis Hamikdash even at this early stage before it was actually built.

בפסוק באר בשדה. שלשה עדרי צאן. רמז לג’ אלו בכל לבבך נפשך מאודך בנפש האדם. ועי”ז יכולין להתאסף כל הרמ”ח איברים לעתים ידועים כמ”ש ונאספו וגללו והשיבו כו’. אבל ג’ אלו לעולם מוכנים אצל הבאר. עדרי לשון נעדר שהוא ביטול במסירת נפש וביטולו של דבר זה קיומו כמ”ש במ”א. ובכלל ג’ עדרי צאן הם האבות אשר לעולם הם רובצים על הבאר. ובכחם יכולין כל בנ”י להתאסף לעתים ידועים כנ”ל. ובשנה ג’ עדרי צאן ג’ רגלים:

“And behold, there was a well in the field, and there were three flocks of sheep…and they would gather together and roll off the stone from the well.”

On an individual level, the three flocks allude to “בכל לבבך נפשך מאודך,” loving Hashem with all one’s heart, soul, and possessions. Through these three primary elements, one can awaken and gather all 248 limbs to serve Hashem. By rolling off the stone from the well, symbolizing the evil inclination, one can, at opportune moments, reveal the pure flowing water of Hashem’s Torah. These three primary “בכל לבבך נפשך מאודך” are always at the well.

Furthermore, the word “עדרי” (flock) can also hint at the concept of “hidden” (העדר), representing nullification. By nullifying one’s desires, one can attain the level of removing the rock.

On a general level, the three flocks allude to Avraham, Yitzchak, and Yaakov, corresponding to the three festivals in the cycle of the year: Avraham to Pesach, Yitzchak to Shavuot, and Yaakov to Sukkot. Through their power at these opportune moments, one receives special help in rolling off the rock.

אכן יש ה’ במקום הזה. כי הקב”ה נק’ אין סוף. אבל לחיבת בנ”י צמצם שכינתו בין בדי הארון כביכול בביהמ”ק. לכן במקום זה של ביהמ”ק נמצא בחי’ יש ה’ כו’. ואנכי לא ידעתי. יש ללמוד מזה חסדי המקום ב”ה אשר מזמין לחסידיו מדריגות רבות. באופן שיבואו עוד לענוה על ידיהן. כי יעקב אע”ה תמה על עצמו האיך לא הרגיש קדושת המקום. אבל באמת אמרו חז”ל כי קפצה לו הארץ ובאמת לא הי’ הקדושה במקום הזה. רק על ידי חבתו של יעקב נגלה לשעה עומק הקדושה כמ”ש לעיל:
“Indeed, Hashem is in this place – יש, and I did not know” (Bereishis 28:16). The concept conveyed here is that Hashem, known as אין סוף – eternal with no limit, condenses His immense love for Bnei Yisrael between the two staves of the Aron in the Beis Hamikdash. Usually Hashem is אין – hidden, however, at this location, there was a revelation of Hashem – the concept of יש, just as the place of the Beis Hamikdash extended to where Yaakov was.

Yaakov’s exclamation, “and I did not know,” teaches us about the kindness of Hashem showered upon those who fear Him, leading to elevated levels of holiness. These levels, in turn, bring the righteous to even greater depths of humility. (One would have expected it to bring to haughtiness, but Hashem did it in such a way that Yaakov became even more humble).

Yaakov, puzzled, questioned how he could be in such a holy place without being aware of its holiness. Our sages clarify that the sanctity of the mikdash came to him; the place itself wasn’t inherently holy. It was through Hashem’s love for Yaakov that the profound level of holiness was revealed.
(See תרל”ז 2 above, that it was in Yaakov’s merit that the holiness came there, yet Yaakov did not attributed it to his own merit).