Vayigash תרמ”ב
במדרש מים עמוקים עצה בלב איש משל לבאר עמוק ומימיה יפים וצוננים כו’. להודיע כי כל מה שהמים עמוק ביותר הם יפים ביותר. וכמו כן נקודת התורה שנק’ מים שנמצא בכל איש ישראל. כפי רוב היגיעה כך המציאה. כמ”ש מה רב טובך אשר צפנת. וכתיב רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום. פי’ שנמצא בכל איש נקודה טובה. והיא עצה בלב איש שהטמין בו הבורא ית’. ונק’ עצת ה’. ובידה לדחות כל המחשבות הסובבים על זו הנקודה והיא תקום. רק שצריך האדם לבטל כל המחשבות למחשבה זו. ויוכל לקשר הכל לזו הנקודה ע”י חבל בחבל משיחה במשיחה. שבודאי יש קצת אחיזה לכל הדברים בקדושה. וזאת עבודת ימי המעשה דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך פרשנו על ימי המעשה וש”ק. ובחי’ השבטים הי’ בחי’ ימי המעשה ויוסף בחי’ מנוחת שבת בארך. וזכה לזה ע”י הנסיון כי נסיון הוא דבר גדול. שמביאין האדם למקום שאין שם הארה. כמ”ש והבור רק אין בו מים. דבכל בור יש הארה גנוזה כנ”ל. ויוסף בא למצרים מקום טומאה. ובכחו עמד בנסיון. ועי”ז השכר שלו שבא למעלה מבחי’ בורך לבחי’ בארך כנ”ל. והשבטים הוצרכו למצוא הארה הגנוזה תוך הטבע כנ”ל. והיא בחי’ תורה שבע”פ שהיא פירוש תורה שבכתב שע”י היגיעה זוכין לפרש תורה שבכתב. ויש מעין זה בכל נפש מישראל. רק שהם היו מתקנים בכלל כל הבריאה והיא עצה העמוקה של גלות מצרים שעי”ז המשיכו בנ”י אח”כ התורה לעולם:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_Vayigash_11.3
The Midrash brings the pasuk (Mishlei 20:5): “The thoughts of a man’s heart are like deep waters.” The Midrash explains that it’s like a deep well; the deeper the water, the sweeter and cooler it is. Therefore, just as deeper water is better, there is a profound point of Torah inside each and every Beni Yisrael. It is in proportion to the effort one expends on revealing it that one merits to find it.
This depth is alluded to in the pasuk (Tehillim 31:20): “How great is Your goodness that You have hidden.” Furthermore, the pasuk (Mishlei 19:21) states: “The thoughts of man are many, yet the plan of Hashem will persevere.” This means that each person has a “nekuda Tova,” a point of absolute goodness; this is the “plan of Hashem” hidden in a person’s heart.
It is called the “plan of Hashem,” teaching us that one can push aside or turn all of one’s thoughts toward this thought and nullify them all to this point so that it will persevere. One can connect everything to this point, as expressed in the Midrash of “tying one rope to another,” finding and connecting each and everything to the side of holiness.
This is all signified by the effort one expends during the days of the week (compared to Yehuda and the rest of the tribes). Another element is alluded to in the pasuk (Mishlei 5:15): “Drink water from your cistern (בור), and liquid from your well (באר),” as explained elsewhere (see תרל”ח ובמדרש) that these two sources of water are compared to the days of the week and Shabbos.
Yosef was compared to Shabbos, the rest of Shabbos. This was a special light given to him through overcoming the test. Through being tested, one brings light to a place that had a lack of light. This is because Yosef was originally thrown into a pit (בור), and as it states, the pit was empty of water, meaning there was a hidden light in there.
However, he was subsequently brought down to Mitzrayim a land steeped in impurity, and through his own strength, he withstood the test, and therefore he attained the level of going from בור to באר. The other brothers needed to find this light, through finding the light that is hidden in nature. This is the concept of the Oral Torah, an explanation of the written Torah. It is only through expending much effort that one can explain the written Torah with the Oral Torah.
Indeed, each soul of Bnei Yisrael has these two elements. The difference, however, was that Yosef and his brothers were repairing the world on a general level. This is called the “deep advice” of the exile of Mitzrayim, as through this exile, Bnei Yisrael were able to draw the Torah down to the world.
במדרש אם ערבת לרעך כו’. דבתיב כי עבדך ערב את הנער כו’. ואח”כ אמר הטעם איך אעלה כו’ פן אראה כו’ א”כ לא היה עיקר צער שלו מכח ערבות שלו. רק די”ל שידע יהודה כיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להביאו לאביו בודאי. וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה’ ולהאמין כי בודאי יהי’ השי”ת בעזרו לגמור אשר קיבל עליו. כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכמו כן כל בנ”י ערבים זה לזה ובכח הערבות יכול כ”א להיות עוזר לחבירו כמ”ש בענין מצות פריקה וטעינה מזה. כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_Vayigash_11.4
The Midrash (Bereishis Rabbah 93:1) quotes the Pasuk in Mishlei (5:1-3) in relation to Yehuda: “My son, if you have put up security for your neighbor, if you have shaken hands in pledge for a stranger. You have been trapped by what you said, ensnared by the words of your mouth. So do this, my son, to free yourself, since you have fallen into your neighbor’s hands: Go—to the point of exhaustion—beg and grovel before your neighbor.”
This refers to Yehuda’s guarantee to his father Yaakov to return Binyamin. Yehuda began his conversation with Yosef, stating that he was responsible because of this promise to his father. Yet when he ends, he states: “How can I return and see my father’s sorrow?” This implies that Yehuda’s pain was not from the guarantee but rather the sorrow that Yaakov would experience.
Perhaps we can explain that since Yehuda made a promise of returning Binyamin, he knew that he would bring him home to his father. (The fact that he made such a promise was guaranteeing that it would come about). Similarly, the promise of Bnei Yisrael that we accepted the Torah also serves as a guarantee that we will be able to serve Hashem exactly as we promised Him. This is stated in Tehillim (119:106): “I have promised and I will fulfill to guard Your righteous laws.”
Furthermore, the entire Bnei Yisrael are all guarantors to the Torah, and through this commitment to one another, we are able to help each other. We have explained this idea in the mitzvah of helping one’s fellow Jew pack and unpack. Furthermore, the word guarantee – ערבות is also connected to the word ערב to mix and combine, which teaches us that we have a right and connection to be involved in this business of helping the other, as explained.
בפסוק עיניכם רואות כו’ כי פי המדבר כו’. עפ”י מ”ש במ”א הרמז שדרשו חז”ל וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. שהוא בחי’ יוסף. דאיתא בזוה”ק שהדיבור היה בגלות מצרים והוא בחי’ השבטים כמ”ש וזאת אשר דבר להם אביהם. ויוסף הוא פי הדיבור התקשרות בחי’ הדיבור להקול. וכן כ’ אחר כך וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר כו’ ותחי כו’. מכלל שהיו דברים סתומים שהכירו מהן בחי’ של יוסף הצדיק כמ”ש ואח”כ דברו אחיו אתו. ורמז עיניכם רואות כו’ כענין שכתוב במתן תורה רואים את הקולות. וכל הכנת יוסף היה במצרים שיוכל אח”כ יעקב לירד שם. כי הוא בחי’ ממוצעת להמשיך כח הדעת בחי’ יעקב להשבטים שהוא התגלות הדעת במעשה. ולכן מקודם לא ראה יעקב דרך שיוכל לילך למצרים עד שראה העגלות אשר שלח יוסף כו’. וזה הרמז ששלח יוסף פן תורש אתה וביתך. וחלילה שלא חשב יוסף ליעקב אביו הרבה למעלה יותר ממנו. רק שידע שהתפשטות כחו של יעקב על ידו הוא. פן תורש פי’ שיופסק המשכת כח שלו לביתו וזרעו אחריו שמוכרח להיות ע”י יוסף כנ”ל. וכן התנאי שכתב במדרש על מנת ויוסף ישית ידו כו’. שהוא גם לדורות. ע”י שמירת כחו של יוסף יכולין למצוא גאולה בכל מקום צר. והוא התקשרות הדעת לכל המעשים לבטל אותם להדעת בחי’ תורה ומצות וע”י התשוקה והאהבה של המצות יש הארת התורה בכל מצוה והוא בחי’ יוסף. וד”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_Vayigash_11.5
When Yosef met his brothers, he told them (Bereishis 46:29), “For your eyes can see the mouth that is speaking to you.” The reason for Yosef stressing the concept of “his mouth speaking” is connected to the idea that the Zohar explained, based on the words of the Hagadah, “Forced by the word of mouth (Hashem),” teaching us that during the exile in Mitzrayim, the concept of דיבור was in exile. As we see in the pasuk וזאת אשר דבר להם אביהם.
This means that while the brothers of Yosef were exiled to Mitzrayim, there was a lack of revelation (דיבור is connected to the word ‘dabar,’ a leader, whereas אמר is an expression of less clarity – אימרא is wool which covers things). Yosef, however, is the פי הדיבור ‘the mouth of dibur,’ for he is the connection between dibur and voice.
Furthermore, when the brothers returned to Yaakov and related all the occurrences with Yosef, the pasuk states (Bereishis 45:27), “They spoke all the words that Yosef spoke to them… and the spirit of Yaakov was revived.” This implies that Yaakov heard something in these words that revived him, for he recognized the element of Yosef the tzadik in these words. The words of Yosef here refer to (Bereishis 45:15), “And afterwards they (the brothers) spoke with him.”
Furthermore, the expression that Yosef used when speaking to his brothers, “You see that my mouth is speaking to you,” is connected to the idea when we received the Torah (Shemos 20:15), they could “see the voices” (which hints at the clarity of the words of Hashem).
Therefore, all the time that Yosef was in Mitzrayim, it was preparation for Yaakov to ultimately come there because Yosef was the middle connection to connect the “Da’as” (inner connection) of Yaakov to “Ma’ase” (the element of action) of the brothers.
It was only when Yaakov “saw the wagons that Yosef sent” that his spirit was revived, for he realized that Yosef would be able to provide (spiritually) for their needs. Furthermore, Yosef sent a message to Yaakov to come to Mitzrayim, for “perhaps you will become impoverished- פן תורש.” Besides the physical element, there was obviously a spiritual element that Yosef was hinting at. Now, clearly, Yosef realized that Yaakov was on a much higher level than him spiritually, so how could he say to Yaakov “you may become (spiritually) impoverished”? Yet, the idea here is that Yosef knew that Yaakov’s continuation was through Yosef. This is also mentioned in the Midrash (Bereishis Rabbah 94:6): Hashem made a condition with Yaakov that he can go to Mitzrayim, on the condition that Yosef is in charge.
This concept applies for generations to come. It is through the power of Yosef that we are able to find redemption in any straits. This is the concept of connecting the da’as to all our actions, which means to nullify them to the concept of Torah and Mitzvot. It is with the longing and love of the mitzvot that there is the light of Torah in every mitzvah, which is the concept of Yosef.
(“This is enough for those that understand”).
