Toldot תרל”ו
וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו כו’ סתמום פלשתים כו’ וישב יצחק ויחפור כו’. דאיתא אין קורין אבות אלא לשלשה פי’ אברהם יצחק ויעקב. וקשה ממ”נ א”כ ניזול בתר קמא ונקרא אב רק לאברהם. אבל טעם הענין כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו. אבל הג’ אבות כ”א כדאי לעצמו. כדאיתא במדרש ע”פ וזכרתי את בריתי יעקב כו’ כ”א כדאי לעצמו. מול זה מגיד הכתוב כאן כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אח”כ והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו. וזהו ג”כ מ”ש ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון כו’ כדאיתא במד’ י’ רעבון בעולם. פי’ שיש עשרה מידות נגד עשרה מאמרות שצריכין הצדיקים לקיים אותם. כדאיתא באבות כדי ליתן שכר טוב לצדיקים כו’. ואברהם אבינו ע”ה תיקן בחי’ החסד ואהבה ותיקן הרעב שהי’ בימיו. אח”כ ויהי רעב אחר כו’. וכן ביעקב כו’. והאמת כי אחר כל תיקון נעשה הסתר חדש. וזהו ג”כ מ”ש ולאום מלאום יאמץ. פי’ כמ”ש חז”ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכן הוא כל מה שאדם מתקן עצמו ביותר ניתוסף כח היצר וסט”א נגדו. ועי”ז הוא מוסיף כח לגבור נגדו. ומתעלה יותר. וזה נוהג מדריגה אחר מדריגה והבן. וכן לולי שהי’ נסתר דרך אברהם לא הי’ מחפשין דרך חדש אח”כ. לכן ויהי רעב כו’ והוצרך יצחק לחפש לו דרך היראה והגבורה. [וכתיב אל תרד מצרימה. כי מעשה אבות עולה לבנים שלא יצטרכו לעשות הכל בפועל. פי’ כי אברהם ירד למצרים ופי’ בזוה”ק שהוצרך להכניס עצמו לתקן כל מקומות המסוכנים כדי לבטל הרעב שבא מסט”א ע”ש. ויצחק הי’ מוכן לזה ונאמר לו אל תרד כו’. כי ההכנה לזה הי’ די. וז”ש בוחר בדרכיהם כו’ שכיון שמוכן למעשה אבותיו א”צ להראות בפועל ממש רק אברהם אבינו ע”ה שהי’ המתקן הראשון הי’ צריך להתנסות בעשרה נסיונות בפועל. וז”ש עקב אשר שמע אברהם בקולי כו’. לכן א”צ עוד לירד למצרים בפועל כנ”ל]. וכן יש בפרט בכל א’ שצריך לתקן כל עשרה מדריגות הנ”ל. ובוודאי אברהם אבינו ע”ה הי’ ירא שמים לאמיתו כמ”ש עתה ידעתי כי י”א אתה. ומה שמדתו הי’ חסד ואהבה הוא שע”י האהבה בא להיראה ויצחק ע”י היראה בא לאהבה. אבל כל המדות כלולין זה בזה. וז”ש יצחק בן אברהם כו’ וכ”כ הרמב”ן ז”ל כי בעניני עוה”ז אהבה ויראה סותרין זה לזה כי מזה שאוהב אותו לא שייך יראה. זולת בעבודת המקום מתיחדין אהבה ויראה כו’. כי אהבה אמיתית היא שמביאה לידי יראה וכן יראה אמיתית היא שמביאה לידי אהבה כנ”ל:
The Torah details the wells that Avraham dug, later blocked and redug by Yitzchak. The concept of Avraham, Yitzchak, and Yaakov being referred to as Avos (forefathers) means each individually merited that position, not relying on their fathers’ path, as explained in the Midrash.
Avraham’s path, the well of Love of G-d, was blocked, prompting Yitzchak to carve a new path in the Fear of G-d. This mirrors the famines as the Midrash explains that they, symbolized blockages, repaired by Avraham, Yitzcchak and Yaakov. After each gain, a new blockage arises, and the Torah states, “One nation will be great from the other.” The more one perfects, the stronger the evil inclination, requiring constant overcoming—a growth process.
Avraham’s path being blocked forced Yitzchak to carve his own. Interestingly, when Yitzchak planned to go to Mitzrayim during a famine, Hashem told him not to go, as Avraham had already made necessary rep`arations. Yitzchak’s preparedness sufficed; he didn’t undergo all ten tests like Avraham.
Individually, each person has ten stages to repair. Although Avraham and Yitzchak had different paths, both possessed all traits. Avraham, through love, came to fear; Yitzchak, through fear, came to love. The Ramban explains that love and fear, seemingly contradictory in this world, complement each other in HaShem’s service, with love leading to fear and fear leading to love.
מ”ש אשר חפרו עבדי אביו הוא כמ”ש כרוה נדיבי עם כו’. הם עבדי אברהם כמ”ש נדיבי עמים נאספו כו’. וע”י אברהם שהי’ מעיין נובע יכלו אנשיו לחפור בארות להמשיך ממקור המעיין לכל הבארות. וז”ש במחוקק במשענותם כי המתחדרין אל הצדיק יכולין להפיץ מעינותיו חוצה כנ”ל:
When the Torah discusses the wells that Yitzchak dug, it states: “The wells that the servants of his father dug.” This is referenced in the “Song of Miriam’s well” (Bamidbar 21:8), stating “That was dug by nobles.” These “nobles” are the servants of Avraham, as it states, “the nobles of the nation have gathered, the nation of the G-d of Avraham.”
The idea here is that since Avraham was a constantly flowing wellspring, his people are able to dig wells and draw forth from the source of this spring to other wells. This is why the words “with her staff” (ibid) are used, signifying the idea of following after the tzadik (righteous person), and by doing so, one is able to draw his spring forth, as mentioned above.
הפרש ברכת יעקב לברכת עשו ויתן לך האלקים ובעשו כתיב יהי’ מושבך. כי הצדיק אינו רוצה להיות נמסר ביד עצמו שום דבר. רק להיות ניתן לו מהש”י בכל עת שיצטרך וכשיהי’ ראוי. כדי שלא יאכל חלקו בעוה”ז. וז”ש יתן ויחזור ויתן פי’ בכל עת נתינה חדשה. וגם כי באמת צריך להיות חשוב בעיני האדם צד הנתינה שהקב”ה נותן לו. מגוף הדבר הניתן. כעין מ”ש הרב הקדוש ז”ל מפשיסחא על המד’ הם נושאין לי פנים ומברכין על כזית כביצה כו’. ופי’ שחשוב לו המעט מצד שבא מהקב”ה ע”ש. וגם כי מה שניתן ביד האדם אינו מתקיים לעד ויש לו הפסק. אבל חלק הצדיק מסור ביד הקב”ה והוא קיים לעד. וזה שמברכין על חיינו המסורים בידך. ולעשו נאמר יהי’ מושבך וכיון שנפרש מיד הנותן אין בו ברכה וקדושה. ואחז”ל הרשעים בחייהם קרוים מתים. ע”י שכל חיותם מסט”א ואינו בא להם מיד הקב”ה. וגם זה ענין פרשת והי’ אם שמוע שבנ”י מקבלים ע”ע עול זה להיות ניתן להם רק אם יהיו זכאין כנ”ל:
There is a distinct difference in the blessings that Yaakov received from Yitzchak compared to those of Eisav. Regarding Yitzchak, it states (Bereishis 27:28), “And Hashem will give you,” whereas regarding Eisav, it states “…Your place will be.” This implies that concerning Eisav, it will be something set, while regarding Yaakov, it is something that needs to be constantly received anew.
The reason for this is that the tzadik (righteous person) prefers not to have anything from himself; rather, he continuously desires to receive from Hashem whenever he is deserving. Firstly, the tzadik does not want to receive his reward for the world to come in this world, as explained by the Midrash interpreting “And Hashem will give you” to mean He will give and give again, etc.
Furthermore, another reason why this is befitting for the tzadik is that it brings about a greater connection and appreciation of Hashem each time He bestows blessings. The Rebbe of Pershischa hinted at this idea when explaining why Bnei Yisrael make an after-blessing on even a small amount of bread — to emphasize that even the little they receive from Hashem is important to them.
Additionally, whatever a person receives from man eventually gets depleted, whereas whatever is in the hands of Hashem lasts eternally. This concept is encapsulated in the blessing “for our life that is given into your hands.”
Eisav, on the other hand, is given everything in his “resting place,” and as soon as he disconnects from the source, he no longer has blessings and holiness. This is why our sages state that the wicked are called “dead” even in their lifetime, as their entire life force is derived from negative forces and not directly from Hashem. This underscores the idea that if Bnei Yisrael accept upon themselves this yoke, they will be given only if they are worthy, as explained.
במדרש בית יעקב א’ פדה כו’ יעקב פדה אברהם מכבשן האש. אף כי הי’ אברהם כדאי לעצמו בצדקו. אך שורש הנסים לשנות הטבע ניתן רק לבנ”י והם מתחילין מיעקב. ואברהם ויצחק היו הכנה ליעקב ונקראו כנפי מצוה. ע”פ מ”ש בזוה”ק אורייתא ופקודין דלא איתעבדין בדחילו ורחימו לא פרחין לעילא. לכן מדת אברהם ויצחק הי’ הקדמה לבחי’ יעקב שהיא התורה והמצוה. ולכן הי’ ניצול עי”ז שבחי’ יעקב בא ע”י הקדמתו. וגם פי’ פדה את אברהם כי באמת אהבה היא מדה גבוהה מאוד ויש קטרוג ע”ז איך יהי’ כדאי ב”ו להיות אוהב למקום ב”ה. אכן ע”י שבא מזה האהבה תיקון האדם לבוא ע”י לתורה ומצות. זה הגנה וסניגור על האהבה שתתקיים באדם כנ”ל והבן:
The Midrash (Bereishis Rabbah 63:2) relates how we see in the pasuk (Yeshaya 29:22), “The G-d of Yaakov who redeemed Avraham,” implying that it was in Yaakov’s merit that Avraham was saved from the fiery furnace. The idea here is that even though each one of the forefathers had their own merit through their own righteousness, the source of miracles, the ability to change nature, is exclusively given to Bnei Yisrael, who are attributed to Yaakov.
Avraham and Yitzchak contribute to this level, referred to as the “wings of the mitzvah,” as the Zohar explains that Torah and mitzvot done without the emotions of love and fear do not “fly up on high.” Therefore, the traits of Avraham and Yitzchak were a preparation for the idea of Yaakov, who represents the Torah and mitzvot.
The Midrash further explains that Avraham was saved in the merit of Yaakov because Yaakov’s path, centered on the love of Hashem, was essential for the groundwork laid by Avraham. Additionally, the concept of Avraham being saved in the merit of Yaakov is clarified by recognizing that the level of love for Hashem is very high, and there are many accusers in the Heavenly spheres questioning how a human of flesh and blood can truly love Hashem. However, since this love leads to eventual repair, allowing one to attain Torah and mitzvot, it serves as protection against criticism and enables the endurance of love.
בפסוק והי’ כאשר תריד כו’. י”ל כי יצחק הראה זה לעשו אשר לא יקפיד על שניתן הברכות ליעקב. כי אם יהי’ ביכולת עשו להיות נכנע ושפל באמת אז ופרקת עולו כו’. דכ’ ורב יעבוד צעיר ובנ”י הם נק’ ענוים כדכ’ כי אתם המעט ממעטים עצמכם כו’. ועשו א”י לבוא למדה זו לכן אחיך תעבוד. וליעקב אמר הוה גביר לאחיך. כי לא הצטרך ללמוד הכנעה ליעקב. כי הכנעה אמיתית זה שמכיר האמת והוא שפל מעצמו. ואדרבא לימדו לחזק עצמו להיות גבור ושליט על הכל לא להיות שפל. אבל לעשו לימד דרך הכנעה שעי”ז יוכל לתקן עצמו קצת כנ”ל:
“And when you lower, then you shall break his yoke from your neck” (Bereishis 27:40). In Yitzchak’s blessing to Eisav, he was actually telling him that he should not be offended that the blessings were given to Yaakov. What Yitzchak was alluding to was that if Eisav is able to humble himself, then he can remove the yoke. This trait is really the trait of Yakov and Bnei Yisrael, as it states (Devarim 7:7), “for you are few,” meaning that we are elevated when we humble ourselves. Eisav, however, cannot ever attain this humility and therefore is told, “you shall serve your brother.”
Yaakov, on the contrary, is told, “You shall be a power over your brother,” for Yitzchak did not need to teach humility to Yaakov. True humility is the ability to recognize the truth and is internally humble, as individuals realize that everything they have can only be attributed to Hashem. Indeed, Yaakov needed to be told the opposite — that he needs to strengthen himself to be a power and ruler over everything and not be subjected to others.
Eisav, however, was told the opposite — to be humble and, by doing so, at least repair himself in some way.
