Vayera תרל”ט

במדרש ואחר עורי כו’ מהיכן היה נגלה אלי דכתיב התהלך לפני והיה תמים ע”י המילה אף כי הוא מחסר הגוף ע”י המילה מ”מ הוא עיקר השלימות כי בודאי האדם צריך להיות ניתקן בכל הקומה שלו כמ”ש בצלם אלקים עשה האדם והאבות כן היו מרכבה ממש להבורא ית’. אך אין כל אדם זוכה לזה. ונתן השי”ת במתנה לבנ”י המילה להיות עכ”פ מקום זה קדוש להשי”ת וע”י זה עצמו שמחסר מגוף זוכה להארה המיוחדת למקום הזה. ונקרא פתח האהל ונאמר עליו זה השער לה’ כו’. ובזה נתקיים מ”ש מתן אדם ירחיב לו כו’ וכפי מה שאדם מחסר גופו לכבוד הבורא ית’ נגלה שם שורש הנשמה מרוח טהרה. וז”ש אחר עורי כו’ אחר הסרת הלבוש הגשמיי. וכיון שזוכה כל איש ישראל להארת נקודה א’ משורש עליון בזה נקרא תמים כי פי’ השלימות הוא הארה עליונה ששם בכל נקודה יש הכל וכמ”ש בזה במ”א וכמו כן בש”ק על ידי ביטול המעשים מתגלה הארה העליונה ונק’ פורס סוכת שלום. והוא הארה מאהל עליון רמז לדבר אות היא לעולם ר”ת וס”ת אהל אמת. וע”י המילה מתגלה פתח אהל הנ”ל. ובמדרש ביקש לעמוד א”ל הקב”ה שב אתה סימן לבניך כו’ י”ל ע”ד הרמז לפי דברינו הנ”ל כי בודאי אברהם אבינו ע”ה תיקן כל קומתו והיה בכחו לעמוד. אבל השי”ת רצה שיתקן זה הדרך עבורינו שיוכל האדם למצוא נקודה אחת גם בהיותו יושב ועודנו מתלבש בלבוש הגשמיי אעפ”כ יפתח לו פתח האהל כנ”ל. הוא הארת המילה שזוכין כל בנ”י כמ”ש ועמך כולם צדיקים:

Here is your text with corrected spelling and grammar while keeping the Hebrew words:

The Midrash explains how Abraham wondered how Hashem would appear to him. Hashem subsequently gave him the mitzvah of milah and told him, “Go before me and be perfect.”
The idea here is that even though through the milah he apparently became less perfect without the foreskin, and a seeming defect in the body, nevertheless, it was actually through the mitzvah of milah that he can attain perfection.
Indeed, a person needs to strive to perfect himself completely, just as the forefathers were so perfect that they were a “chariot for the presence of HaShem” in this world. However, not everyone can attain such a level. Hashem gave us the gift of milah so that each person can at least make this part of his body holy to HaShem. Through detracting and removing the foreskin, one merits the special spiritual light that is connected to that area.

Furthermore, the pasuk states that Abraham was “sitting at the entrance to the tent.” This is alluding to the pasuk (Tehilim 118:20) “This is the gate of Hashem, the righteous will go in it.”

Furthermore, by fulfilling this mitzvah, one merits the blessing (Mishlei 18:16) “The gifts of a person ease the way,” which alludes to the idea that the more a person detracts from his body and physicality, he merits a revelation of his soul from the pure spirit.

This is what Abraham was referring to, that once he had peeled away his flesh and removed the complete physical blocks. Once any one of Bnei Yisrael merits a revelation from even one point from his upper soul, this already is enough to be called perfect! This is because the concept of perfection is the idea of a light from a place above, where in the spiritual realms every point contains everything, as we have explained (see Vayishlach תרל”א 3). This idea also applies on Shabbos through the nullification of one’s actions, one merits a spiritual light, and as we say on Shabbos, “He spreads the sukkah of Shalom.” (This is because when one is at the source, the source is connected to everything). This sukkah of Shalom is an illumination from the upper “tent.” This is hinted at in the words אות היא לעולם as the first and last letters of אוהל אמת. Indeed, it is through the mitzvah of milah that the “opening to the tent” (where Abraham was sitting) is revealed to us.

Furthermore, the Midrash explains that Abraham wanted to stand up when Hashem appeared to him. Nevertheless, Hashem told him to remain seated, for it is hinting to Abraham’s descendants who sit in judgment and HaShem presides over the judgment.

This can also be hinting to the idea explained above, that even though Abraham had now completely perfected himself and was able to “stand” before Hashem, nevertheless, as his descendants won’t be able to attain such lofty levels, Hashem told Abraham to remain seated, and even while he was seated, he could attain this level of connection and perfection. This would then serve as a prelude for us, allowing us to connect to HaShem on our low level while “seated.” This enables us to find a single point while we are still enclothed in the physical garments. Nevertheless, we can open an opening into this (spiritual) tent. This is all in the light of milah that each and every one of Bnei Yisrael merits, as it states, “Your nation are all righteous.”

ברש”י נלכה עד כה. היכן מ”ש כה יהי’ זרעך. הענין הוא עפ”י מ”ש במ”א כי עיקר נסיון העקידה הי’ מה שידע אברהם אע”ה כי עתידין בני ישראל לעמוד ממנו כמ”ש ואעשך לגוי גדול וע”ז הי’ מצפה כל ימיו. ועתה הלך לשחוט בנו. וזה סימן גדול להנאמן ליוצרו להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה מאחר שכן רצונו ית’ אם כי לכל זכיות ועבודת כל זרע ישראל הוא דבר שאין לו סוף ותכלית. ומ”מ נתן הכל בעבור לקיים מצוה אחת בשעתה. וממילא נכנס עתה אברהם אע”ה לתקן במעשה זו כל מה שעתידין בנ”י לתקן עד סוף כל הדורות ז”ש ונלכה עד כה. דכתיב כה יהי’ זרעך פי’ שבנ”י יתקנו בחי’ מלכותו ית’ שאינו ניכר בעוה”ז שזה ההפרש שאמרו חכמים בין זה הדבר לכה אמר ה’ שהוא התגלות ההארה מתוך החושך וע”ז נכנס לתקן הכל עתה. והנה באמת הי’ זה הכנה לכל מעשה בנ”י וע”י המחשבה טובה של אאע”ה. הקב”ה מצרפה למעשה הבנים. וז”ש המאכלת שבנ”י אוכלין מתן שכרה:

Rashi (Bereishis 22:5) explains that when Avraham said to Yitzchak, “Let us go till there – עד כה,” he was alluding to the כה that Hashem had promised him: “Like the stars of the sky, so – כה your children shall be,” wondering what would become of that promise.

As we have previously explained, the crux of this final test lay in Avraham’s predicament. On one hand, he was promised by Hashem that the entire nation of Bnei Yisrael would descend from him, as Hashem had declared, “I will make you into a great nation.” On the other hand, he was now faced with the unthinkable act of sacrificing his son.

This demonstrates the immense steadfastness of Avraham towards his Creator. He demonstrated unwavering commitment to all commandments, whether they were small or great. Even though all the mitzvot and actions that his descendants would perform for generations to come are infinite, Avraham, nevertheless, was willing to sacrifice the entire future of the nation to fulfill the current commandment of Hashem.

Therefore contained in this commandment, must be all the effects that the future generations would have performed!
Now, we can better understand the allusion in the words כה יהיה זרעך; the effect of generations to come is now encapsulated within this action.

Furthermore, the word כה alludes to a revelation that occurs during times of darkness. There are prophecies that commence with the word זה – “this,” signifying absolute clarity (as seen in Moses’ revelations). However, prophecies using the word כה suggest a revelation concealed in obscurity and lacking clarity.

This is the path that Avraham forged for us, as Hashem attributes the righteous intentions of a tzadik as if they had performed the action. This “tikun” in the world, which Avraham initiated, benefits us during our times of darkness, allowing us to discover and reveal Hashem even in the most challenging circumstances. This is precisely why our sages state that the knife is referred to as מאכלת, alluding to the concept of “eating,” for in all generations to come, we “consume” the rewards of these actions.

ובמד’ והאלקים נסה את אברהם. נתת ליראיך נס להתנוסס כו’ כי הקדמת הנסיונות האלה הי’ הכל הכנה לבנ”י וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות כו’ אח”כ עשרה נסיונות כו’ עשרה ניסים כו’ כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל. כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל. שהקב”ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות וכמ”ש במ”א בשם מהר”ל ז”ל כמו שיש סדר מיוחד לטבע כן יש סדר להנהגת הנסים. וז”ש נסה את אברהם פי’ ע”י אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא ית’ [*את*] בנ”י במדריגת הנסים כנ”ל. נס להתנוסס כי יש נס לשעה ויש נס שעושה תולדות ומתפשט ממנו נסים תמיד. ובאמת אלה הנסיונות הנאמרים בתורה הם באמת נסים כי אין אדם יכול לעמוד בנסיון כזה רק אם הוא למעלה מהטבע ממש כמ”ש וז”ש נס להתנוסס שהי’ הכנה בעבור בנ”י וז”ש המאכלת שבנ”י אוכלין מתן שכרה כנ”ל והבן:

The Midrash (Bereishis Rabbah 55:1) explains that the term used to describe Avraham’s test, נס (nes), can also mean a banner. This is because the purpose of these tests was to elevate Avraham and actualize his potential, thus setting a path for his descendants. The Mishna in Avot (5:3) states that the world was created with ten utterances. The subsequent Mishna reveals that Avraham was tested ten times. The connection between these lies in the fact that just as the ten utterances are the core reason for the existence of the natural world, the ten tests of Avraham represent the guiding force in the existence of Bnei Yisrael. This is because Hashem leads us in a miraculous (נס) way.

The Maharal explains that just as there is an order in nature, there is an order in miracles as well. Therefore, the meaning of the words “And Hashem tested – נסה Avraham” is to illustrate that it is through the actions of the forefathers that Hashem directs Bnei Yisrael in the order of miracles.

The plurality of the words נס להתנוסס (Tehillim 60:6) alludes to the idea of different types of miracles; some are momentary, while others have lasting effects and continue to cause miracles for generations to come.

In truth, all the tests that are mentioned are indeed miracles, for a person can only withstand such tests when they transcend the boundaries of nature. This concept of להתנוסס implies causing a long-term effect, as Bnei Yisrael continuously benefit from Avraham’s test endurance, as explained above.