Vayishlach תרל”ח
וישלח יעקב מלאכים כבר כתבנו מזה במ”א. ותוכן הדברים כי בחי’ המלאך הוא כחות הטבע כמ”ש חז”ל אין עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל כו’. וכן תיקון המעשים בימי המעשה ועשית כל מלאכתך וכמ”ש חז”ל שמכל מצוה נולד מלאך. אבל פנימיות איש הישראלי הוא למעלה מבחי’ המלאכים והוא בחי’ שבת קודש. אך א”א לבוא לפנימיות רק ע”י תיקון המעשים וזהו ענין וישלח כו’ מלאכים לפניו. וזה הי’ מה שיצא יעקב ללבן ואמר עם לבן גרתי תרי”ג מצות כו’. ועי”ז הי’ הכנה להציל הפנימיות שלו שהוא התורה ממש. מעשו שהוא המתנגד אל התורה והבן. כי קצרתי:
“And Yaakov sent malachim – angels before him.” We’ve explained this idea above, that the concept of a “malach” is the concept of nature. Our sages elaborate, stating that each blade of grass has a malach commanding it to grow.
Similarly, the notion of perfecting one’s deeds during the week is expressed in “and you shall do all your work,” with our sages teaching that a malach is created through each action. This pertains to the external level. However, on the internal level of each Bnei Yisrael, one transcends the concept of the malach, reaching the level of Shabbos.
Yet attaining the stage of Shabbos is only possible through the perfection of one’s actions during the physical days of the week. This is the essence of Yaakov sending malachim ahead and echoes in Yaakov’s statement: “I was with Lavan, and I kept the 613 mitzvot” – symbolizing his engagement with nature while adhering to all the mitzvot.
This preparation serves to safeguard the internal, the actual Torah, from Eisav – the adversary of Torah.
בפסוק קטנתי מכל החסדים כו’ אשר עשית את עבדך. במדרש איני כדאי וחד אמר כדאי אני. ולפי”ז קשה מאי קטנתי. אך עי”ז עצמו שקטנתי. עי”ז כדאי אני. ואם אמנם לעיני בשר האומר קטנתי נראה כי הוא מתגאה. אבל מי שאומר לפני הבורא ית’ קטנתי הוא שהכיר את עצמו וראה שיודע הוא שכל החסדים ואמת שעשה עמו הבורא ית’ אינו בזכותו. ולכן באמת לא יגרע מזכותו כלום. וזה הכלל אם אדם תולה בעצמו נעשה לו באמת בזכות מעשיו. ועי”ז מנכין לו מזכיותיו. אבל מי שיודע שהכל בחסד עליון כך הקדוש ב”ה מתנהג עמו ונותן לו הכל בחסד ולכן נמצא כל זכיותיו נשארים לו לדורות. ועיקר הפי’ קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא שיעקב אע”ה ידע כי כל העולם תלוי בו ובזרעו. והשי”ת הראה לו כי כל החסדים והאמת שהקב”ה מטיב לעולמו הוא על ידו ובאמצעותו. וז”ש ואיטיבה עמך כלומר באמצעיות מעשיך. וכן כל האבות הם קיום העולם שהקב”ה מנהג עולמו על ידיהם בחסד וברחמים. וזה שאמר ונברכו בך. ובעבור כי האבות ידעו זה הי’ כל תפלותיהם בעבור כלל הבריאה. וז”ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כלומר החסדים והאמת שהבורא ית’ עושה על ידו. לכן מבקש שלא יהי’ הוא ח”ו המעכב. לכן הצילני נא כו’ ואתה אמרת היטב איטיב עמך פי’ שהטוב שהוא מטיב בעולם הוא עמו כנ”ל. וכן צריך כל איש ישראל לידע שהכל תלוי בו ובכח זה יערוך תפלה להבורא ית’ כמ”ש ברבים הי’ עמדי:
Yaakov says, “I have become small – קטנתי from all the goodness that You have done with me.” The Midrash presents two opinions; one suggests that Yaakov was expressing unworthiness, while the other implies the opposite. According to the viewpoint that Yaakov deemed himself worthy, the question arises on this opinion regarding the meaning of the word קטנתי.
The answer lies in Yaakov’s acknowledgment that his worthiness stemmed from humbling himself. Despite the common association of claiming humility implies underlying arrogance, however when Yaakov expressed humility to Hashem, it showcased his self-awareness. He recognized that all the kindness and truth bestowed upon him by Hashem were not due to his own merit.
Therefore, through this humility, Yaakov preserved his merits and did not lose them. The general rule is: if one perceives worthiness independently, they become dependent on their merits and may deplete them. However, someone aware that everything is a result of Hashem’s kindness experiences reciprocity, receiving everything with kindness, and preserves their own merits.
The essence of קטנתי is that Yaakov realized the responsibility resting upon him and his descendants. Hashem demonstrated that all the kindness and truth in the world emanated from Yaakov and his descendants. This idea extends from the continuation of the verse ואיטיבה עמך, meaning through Yaakov’s actions.
Similarly, the Patriarchs are the reason for the world’s existence as Hashem interacts with it through their kindness and mercy. This aligns with the promise Hashem gave to Avraham, ונברכו בך, ensuring blessings for all nations through him. Consequently, the Patriarchs prayed that their actions wouldn’t hinder this promise, as exemplified by Yaakov’s plea regarding Eisav. “Please save me from my brother, from Eisav…and You said that you will surely give me goodness…”. He was requesting that the good that he had, indeed endure.
Each member of Bnei Yisrael must realize that everything depends on their actions. Through this understanding, one should structure their prayers before Hashem, fulfilling the verse (Tehillim 55:19), “…Because of the many that are will (dependant) with me.”
עוד פירוש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא המוחין והדעת שבאדם שהם רבים מהלבוש שהוא גוף האדם. וביאור הדברים עפ”י מ”ש חז”ל הוי רץ כצבי. פי’ עפ”י מ”ש ע”פ צבי היא לכל הארצות מה צבי עורו אינו מחזיק בשרו כו’. כן הוא באדם אשר השי”ת נפח בו רוח חיים והנפש והגוף הם מצמצמים הרוח שלא יוכל להתפשט. כי אם לא כן הי’ עולה לשרשו מרוב תשוקת עלול להעילת כל העילות. אמנם אמת הדבר שעי”ז המאסר שהגוף אין מניח להרוח להתפשט כראוי עי”ז עוד נתוסף כח להתשוקה עד שבכחו להמשיך מעט מעט גם את הלבוש עד שבסוף עולה לשרשו ומסתלק הצדיק בתשלום מעשיו. וזה רץ כצבי שע”י שעורו אינו מחזיק לכן רץ בכח יותר למרחוק. ולכן יסוד עבודת האדם הוא התשוקה כמ”ש חכמים עבודה שבלב זו תפלה היינו השתוקקת התלהבות הלב תמיד להתדבק בו ית’ הוא עיקר העבודה. כי לעולם אין מנוחה להצדיק כאשר מתקן מעט הגוף אז הדעת מתרבה ביותר ולכן יש תמיד התשוקה לקרב הלבוש להפנימיות וזה קטנתי כו’ שהגוף. המלבוש. קטן מהכיל את המוחין. החסדים והאמת. שעשית את עבדך כו’. ולכן הצילני נא. כי בודאי כשגם הגוף יהי’ ניתקן כראוי כמו שיהי’ לעתיד אז אין יראה מסט”א כלל. רק עי”ז שבעוה”ז הגוף צריך תיקון עי”ז הצילני נא והבן:
Another idea of the words: “קטנתי מכל החסדים – I have become small because of all the kindness and truth that You have done with Your servant,” is that the thoughts of one’s mind are far more numerous than the external clothing of the body. The idea is, as our Sages teach us (Avot 5:20): Run like a deer, etc., to do the will of Your Father in Heaven. Our sages explain that Eretz Yisrael is compared to a deer, for its skin expands. So too a person’s physical body is able to contain and limit one’s soul. Without the physical body, one’s soul would immediately return to its source because of its great longing for the one above.
However, the truth is that the body is also a limit for the soul, and it imprisons it so that it cannot spread. Indeed, this causes the soul to have even more yearning to reconnect to its source, and gradually it uplifts the body to its source, and the tzadik returns his soul to His maker in completion.
This is the idea of “run like a deer.” Since the deer’s skin is so stretched and can’t really contain its flesh, it causes it to run even further. Therefore, the basis of a person’s service of Hashem is his longing, as our sages explain that tefila – prayer is called “service of the heart,” i.e., that the longing and excitement of the heart to always reconnect are the primary service of Hashem.
Indeed, the righteous do not have any rest in this world, for when one perfects one’s body, then one’s mind becomes even wider – to gain more. This, in turn, spurs the tzadik on to add the new level of externality to the pnimius, the internal truth.
With this, we can explain the words of Yaakov when he says, “I have been small.” He is referring to the body, that it is too small to contain all the thoughts – the kindness and truth that You have done with Your servant. Therefore, Yaakov asks to be saved from his brother Eisav, representing the negative force. This is because clearly when, in the future, when one’s body will also be perfect, then there is nothing to fear from the negative influences. However, it is in this physical world that the body needs special protection and elevation; therefore, it was this that Yaakov was now praying for.
