Vayeshev תר”מ
במדרש כינוסו וכינוס בניו כו’. דבעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב. כי הוא הי’ כל הזמן אצל אביו. אעפ”כ הי’ דרך שסופו קוצים. והצדיקים הולכים בדרך שסופו מישור. ויעקב אע”ה הכין עצמו לקבל הגלות כמ”ש בזוה”ק מגורי לשון יראה ופחד. שהגם שהיה בפחד מקיום שט”ח גר יהי’ זרעך. אעפ”כ צדיק ככפיר יבטח. וישב יעקב כו’ מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ”ש בשם הבעש”ט ע”פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ”ש בכל עצב יהי’ מותר. א”צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז”ש וישב כו’ וכתיב אח”כ אלה תולדות יעקב כו’. והוא ללמד לכל בנ”י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה. וע”י הכינוס שמאספין כל הכחות אל הפנימיות אז אמת מארץ תצמח. ואח”כ רואין כי כולם ישא רוח כו’ הבל כנ”ל:
בְּזַֽעֲקֵךְ֙ יַצִּילֻ֣ךְ קִבּוּצַ֔יִךְ וְאֶת־כֻּלָּ֥ם יִשָּׂא־ר֖וּחַ יִקַּח־הָ֑בֶל וְהַחוֹסֶ֥ה בִי֙ יִנְחַל־אֶ֔רֶץ וְיִירַ֖שׁ הַר־קׇדְשִֽׁי׃
“In your cry, your assemblages shall rescue you, and a breeze shall carry away all of them. But those who trust in Me shall inherit the land and possess My sacred mount.” (Yeshaya 57:13)
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:1) explains that it was the gathering of Yaakov with his sons that protected him from Eisav. It is interesting to note that during Yaakov’s absence, Eisav was at his father’s house—a fulfillment of the concept that the wicked have an easy time in the beginning, but their end is difficult. Just as a path that looks easy and attractive ends in thorns, whereas the initially difficult path becomes clear and easy. Yaakov first faced difficulties with Lavan and Eisav, and afterward, he “settled in the land of his fathers.”
Furthermore, Yaakov prepared himself at this stage for any future exile. The Zohar alludes to the word מגורי as an expression of fear and awe. Despite Yaakov’s awareness of the covenant—”Your descendants will be strangers in a foreign land”—he prepared himself, settling in the actual fear, fulfilling the verse “a tzadik is sure like a lion” (Mishlei 28:1). The Ba’al Shem Tov explains on the verse (Tehillim 118:5), “From the straits I called to You, Hashem,” likening a person running from fears to a pregnant woman trying to escape her fetus, which stays with her wherever she goes.
The correct approach, however, is expressed in (Mishlei 14:23): “In every sadness, there will be extra,” meaning that in every difficulty and crisis, one need not try to escape but should find help and positive outcomes within the difficulty. This is evident in Yaakov’s account, where immediately after settling in the land—מגורי (his fear)—it tells us the תולדות, the positive outcomes, of his descendants. This teaches each of Bnei Yisrael that the cure is found within the sickness.
Through Yaakov’s gathering, connecting everything back to the inner source and meaning, “truth shall sprout forth from the land,” and one sees that “they shall be borne off by the wind.”
במדרש וישבו לאכל לחם להאכיל כו’ עבירתן של שבטים כו’ תקוה לעולם כו’. כי חלילה להבין כפשוטו שהיו חוטאים ח”ו. וגם מה שאמרו חכמים ז”ל כי כל הגלות עי”ז החטא. ומי לא יבין כי אין הדברים כפשטן. והלא ידוע כי אדרבא כל קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכות השבטים כידוע. אבל בודאי השבטים הכינו דרך בעבורינו. והם ידעו והבינו כי לא נוכל להיות נמשך בהנהגה עליונה ורמה של יוסף הצדיק שנקרא נזיר אחיו. לכן כיון שמכרוהו ישבו הם במקומו והכינו דרך במדריגה תחתונה קצת ממדרגות יוסף הצדיק שנוכל למצוא דרך זה גם בתוך הגלות. אמנם הכתוב מיחס להם לחטא כי היה להם להפליא מעשיהם למצוא דרך לתולדותיהם גם לפי הנהגה עליונה של יוסף הצדיק כי הקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והן שמים לא זכו בעיניו לכן מיחס להם החטא כאלו כל הגלות הי’ על ידיהם. אבל ודאי באופן זה שהי’. הי’ המעשה זו תקוה לנו בגלות כדברי המדרש הנ”ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:17) explains that when the brothers sold Yosef and “sat down to eat bread,” their sin actually holds hope for the world; their act of eating bread sustains everyone globally.
This idea goes beyond the simple reading of the story the Heaven forbid, they were sinners. Our sages explain that the entire exile resulted from this sin. However, paradoxically, the existence of Bnei Yisrael in exile is credited to the merit of the ten tribes?! The correct understanding is that the brothers were paving a new path for future generations. Recognizing Yosef’s exceptionally high level, they sold him, choosing to “sit down,” maintaining their status, albeit lower than Yosef’s supernatural level.
Yet, they are criticized for not striving even harder, surpassing nature, and creating a path for future generations at an even higher level, matching Yosef. This criticism arises because Hashem scrutinizes the righteous with the precision of a hairsbreadth (Bamidbar Rabbah 20:24). Although they did not “see Heaven with their eyes” (Iyov 15:15), attributing the entire sin and exile to them due to their elevated level, their actions along the way serve as a source of hope in our exile, as elucidated in the Midrash above.
בפסוק ויהי ה’ את יוסף כו’ בבית אדוניו המצרי כו’. במדרש מצליח קפוז. הענין הוא שכל איש ישראל בפרט הצדיק בכל מקום שהולך. הפנימיות שלו הולך עמו. אך בודאי בגלות אין החיות מסודר במקומו כראוי רק לעתים ידועות יכולין להחזיק עצמו בההארות שמתגלות להצדיק ולכל בני ישראל שנאמר ועמך כולם צדיקים. לכן במצרים כתיב ויהי ה’ כו’ ויהי בבית אדוניו הוא בשינוים בתערובות. לפעמים נגלה. ולפעמים נכסה ע”י הסתרות הסט”א וטומאת המקומות. לכן כתיב אחר הנסיון בבית הסוהר פעם ב’ ויהי ה’ את יוסף כי בינתים נפסק ההארה כנ”ל. וזה שאמר קפוז כמו מסכסך. קופץ ממקום למקום. שאין הקדושה מיושבת בסידור ובקביעות בגלות. אבל עכ”ז יש הארות מסותרות גם בגלות לבני ישראל שע”ז אמרו נחלה בלי מצרים אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת כו’:
The Midrash (Bereishis Rabbah 86:4) explains the verse (Bereishis 39:2), “Hashem was with Yosef in the house of his Egyptian master…and he was successful,” indicating that he would “jump.” The concept of jumping signifies that wherever a member of Bnei Yisrael goes, their inner essence accompanies them. However, in exile, there is a lack of clarity, leading to an unsteady spiritual life force. Occasionally, clarity arises, allowing one to strengthen oneself with the revealed light accessible to the tzadik and the entire nation of Bnei Yisrael, also referred to as tzadikim, “Your entire nation are righteous” (Yeshaya 60:21).
In recounting Yosef’s story in Mitzrayim, the Torah repeatedly uses the phrase ויהי, “and it was,” signifying the variations in experience. At times, the truth was revealed, while at others, it remained hidden beneath the negative forces and impurities of the place. When the Torah narrates Yosef’s time in prison, it repeats ויהי ה’ את יוסף – “Hashem was with Yosef” a second time, indicating an interruption in clarity. This illustrates the idea of Yosef jumping from place to place, symbolizing that holiness was not consistently set and established during his exile.
Despite the confusion, hidden light persists in exile, as our sages elucidate (Brachos 51a) that “there is an unlimited inheritance,” and (Pesachim 85b) “not even a division of steel can separate Bnei Yisrael from their Father in Heaven”.
