Chanuka תרל”ב
(ליל א) הנס דחנוכה הי’ באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י”ל מ”ש אא”ז מוז”ל על הגמ’ דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו’. וגם בנס זה לא הי’ יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ”ל ע”י הנס הרגישו שהם עבדי ה’ אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה’ בהתגלות אף בתוך החושך כנ”ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה”ז. וז”ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו’. ויל”ד דהול”ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי’ שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי’ שמונה כנ”ל:
(First night of Chanukah)
The miracle of Chanukah is through the light. This teaches us that the idea of Chanukah is to find the light hidden in the darkness of the exile. With this in mind, we can answer the question of the Chidushei Harim who asked that on Purim, the gemara states that we do not say Hallel because we were still under the authority of Achashverosh. But why do we say Hallel on Chanukah if we did not nullify the power of the kingdom of Yavan?
In light of what we explained above, this can be understood as follows: It was through the miracle of Chanukah that Bnei Yisrael realized that they were servants of Hashem despite the darkness of the exile. This is indeed what the miracle was—that they realized we can remain the servants of Hashem openly, even though there was the darkness of the exile.
This power remains for generations to come; a connection to something above nature even while we are in this world. With this, we can understand the language in Maoz Tzur: “בני בינה ימי שמונה קבעו” (children of understanding, days of eight, they established them). Now it should more accurately say: “Eight days.” What is the idea of “days of eight”? Yet it would seem that these days are actually days of “eight” that belong to a higher realm above nature (symbolized by the number 8, in this world everything is in 7’s). Each of the days of Chanukah are “days of eight”; they each contain the spiritual element of “eight.”
דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב”ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע”י הדלקתינו. ונשאר ג”כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית’ יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא:
There is an amazing idea in the miracle of Chanukah that was performed by Bnei Yisrael to fulfill the mitzvah of lighting the Menorah. The truth is that the Menorah in the Beis Hamikdash was not for the sake of the light it produces; rather, it is there because this is the will of Hashem. Therefore, when they did not have the ability to light the Menorah, they were exempt from the mitzvah. Nevertheless, Hashem performed a miracle so that they could perform the mitzvah. This shows us the special love that Hashem has towards us, that He wanted the candles to be lit through us.
Indeed, this power remains for generations to come. In our days, when Bnei Yisrael light the candles of the Menorah, it symbolizes that Hashem wants our service. It is something that is more apparent in these days than the rest of the year and is in a more miraculous and wondrous fashion.
(ליל ג) עשאום יו”ט בהלל והודאה. פירוש ע”י שהכירו גודל הישועה מהשי”ת והללו והודו בכל לבבם עי”ז המשיכו הארת הנס לעולם. וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה’ וכפי השבת והודי’ שנותן. כך נשאר אצלו לדורות. ועפי”ז יש לכוין דברי מו”ז ז”ל שאמר על מ”ש ברמ”א שכשאומרים זמירות הוא סעודת מצוה. וכ’ מג”א שה”ה בכל מקום ספק בנשואי ע”ה ות”ח ע”ש. והוא אמר שאין ראי’ מדהכא כיון שנתקן להלל והודאה לכן אז הוא סעודת מצוה כו’. והוא כמ”ש שע”י השבח והודאה מעוררין הארה הגנוזה באלה הימים ונעשה יו”ט וממילא הוא סעודת מצוה כנ”ל:
(Third night of Chanukah)
The Gemara (Shabbos 21b) explains that our sages instituted these days of Hallel and Hoda’a—praise and gratitude. The idea is that Bnei Yisrael realized the greatness of their salvation, and they expressed thanks and praise with their entire hearts, thereby drawing down the power of the miracle’s light for generations to come.
This sentiment should be experienced by each individual. When one encounters salvation and recognizes the goodness that Hashem has bestowed upon them, the depth of the feeling will endure in proportion to the gratitude and thanks expressed.
With this perspective, we can better understand the halacha brought in the Rama. Singing songs of praise during the meals on Chanuka transforms them into Seudas Mitzvah—meals of mitzvah. The Magen Avraham notes that this principle applies to any meal at other times of the year when uncertainty exists about whether it qualifies as a Seudas Mitzvah. If songs of praise to Hashem accompany the meal, it becomes a Seudas Mitzvah. However, there is a debate, contending that we cannot use Chanuka as a precedent because these days were fundamentally established as days of Hallel and Hoda’a.
This aligns with the earlier explanation that expressing thanks and praise to Hashem awakens the hidden light within these days, transforming them into days of celebration (Yom Tov) and, consequently, making them a Seudas Mitzvah.
(ליל ד) אא”ז מו”ר ז”ל פי’ שעשאום יו”ט בהלל והודאה שיהי’ הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשי”ת שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי ע”ז כמ”ש כי אתם המעט ממעטין עצמכם כו’. ופי’ הלל והודאה כי הלל הוא שבח על מה שהקב”ה עוזר לאדם. והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקולו. וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל. עכ”ז לא יתגאה וידע כי רק ממנו ית’ הוא:
(The fourth night of Chanukah)
The Chidushei Harim explain that “These days were established as days of Hallel and Hoda’a,” teaching us that these are days when every one of Bnei Yisrael can discover how everything is from Hashem. This is the concept of Hoda’a, and in fact, it is the identity of every Jew—יהודי connected to the word “gratitude.” Bnei Yisrael are called מעט (few) because we nullify ourselves and realize that all our achievements are from Hashem.
Indeed, the difference between Hallel and Hoda’a is as follows: Hallel is praise for all the good that Hashem does for a person. Yet Hoda’a is actually the opposite; it is gratitude for when things don’t work out according to the way one wants them to. Both of them need to work together: Even though one has so much to be grateful for, it should not make one haughty, for one realizes that everything is only from Hashem.
(ליל ה) נודע מאמר אא”ז מו”ר ז”ל על הרגיל בנר. ושתכלה רגל מן השוק. דכליא רגלא דתרמודאי. שהכל לבטל הרגילות והטבע ע”י הארת נרות חנוכה ע”ש. וי”ל פירוש שתכלה רגל מלשון כלתה נפשי וכו’. דהנה כתיב נר ה’ נשמת אדם כו’. דכתיב ויפח באפיו כו’. שהאדם נבחר להמשיך על ידי מעשיו הארות מהשי”ת לכל הנבראים. והוא הכלי אשר ע”י יוכל לחבר כל הנבראים בו ית’ ממש. וכשבהמ”ק הי’ קיים הי’ נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. ובמד’ וגמ’ לא לאורה צריך כו’. רק ע”י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות. וכל הנבראים צריכים להיות בטל לבני ישראל ובני ישראל צריכין להיות בטל אליו ית’. היינו לידע כי הוא רק כלי כמו הנר לקבל בו חיות השי”ת כמ”ש בזוה”ק נר הוא רמ”ח עם דחילו ורחימו ואמת כי כפי מה שיודעין בנ”י זה והם רק כלי אליו ית’ בכל לב ונפש כמ”ש כלתה נפשי כו’. ממילא גם כל העולם והטבע והאומות בע”כ הם ג”כ מבוטלים ורק ככלי לבנ”י כמ”ש יכין רשע וצדיק ילבש. וגם זה תליא בעבודת בנ”י לברר אצלם כן. ונמצא כל הבריאה כלי להשפעת השי”ת. ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ”ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי’ הנרות כמ”ש בגמ’ עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כנ”ל שמתברר שהכל רק הכנה וכלי זה לזה כו’ עד הפנימיות שהוא חיות השי”ת. וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך התחדשות מחדש כי הקב”ה מחדש בכל יום תמיד כו’ שבשורש עליון הכל התחדשות ורק כשהתחתונים מתוקנים מקבלין ההארה משורשו כנ”ל. ובודאי נשאר מעין זה בחנוכה בהדלקת הנרות להעלות הכל עד שורש עליון כמ”ש בהעלותך. והבן כ”ז [כי במ”א הארכנו]:
(Fifth night of Chanukah)
The Chidushei Harim famously explained the idea of the mitzvah of Chanukah candles, being lit until תכלה רגל מן השוק, when the last feet in the marketplace are finished. The Gemara further explains that this is the time when even the sellers of kindling wood are no longer walking the streets.
This alludes to the concept that the mitzvah of Chanukah extends until the רגל feet connected to the word רגילות, doing things by rote, are finished, meaning that there is an excitement of newness in one’s actions. Furthermore, we can explain that the word תכלה is connected to the word כלתה נפשי, which is an expression of the expiring of one’s soul. This represents the idea of nullification of one’s own desires and complete unification with Hashem.
The pasuk states (Mishlei 20:27), “the candle of Hashem is the soul of man.” This is the neshama that Hashem blew of Himself into each and every one of us. Our mission in this world is to bring the light of Hashem through our actions to the entire creation.
During the period of the Beis Hamikdash, it was clear that it was the source of life force for the entire world. This was expressed through the menorah. The Gemara explains that the purpose was not for the light it gave; rather, it was through lighting the menorah that Bnei Yisrael drew down light to the entire creation. Therefore, the entire creation needs to be nullified to Bnei Yisrael, and Bnei Yisrael need to be nullified to Hashem.
The idea of nullification is to realize that one is a mere vessel, like a candle that contains the light but isn’t the light itself. This idea is expressed in the Zohar, which says the gematria of נר is 248, paralleling the positive commandments combined with fear and excitement דחילו ורחימו.
The truth is that inasmuch as Bnei Yisrael have this clarity that we are mere vessels and are nullified to Hashem, perforce the nations of the world and nature will be nullified to Bnei Yisrael. They, even against their will, become nullified and like a vessel for Bnei Yisrael, as it states (Iyov 27:17), “The wicked will prepare, and the tzadik will wear.” But this too depends on the tzadik’s awareness and nullification to Hashem. Therefore, we see from this order of the world that the purpose of the entire world is to be a vessel for the blessing of Hashem.
On Chanukah, there was a miracle in the actual light of the menorah in the Beis Hamikdash. This symbolizes that the very idea of the entire creation being there for its connection to Hashem became revealed. This was the idea of the candles of the menorah, as the Gemara states (Shabbos 22b): it is a testimony that Hashem dwells in Bnei Yisrael. Therefore, it reveals that everything is a vessel to serve the thing above it and so too further and further until it gets to the very source – Hashem.
Therefore, when one is a proper vessel, one can draw down a sense of newness. This is because in the source – Hashem, there is only newness, as it states, “He who renews in His goodness the creation every day.” It is only in this world, when things are aligned correctly, that we can connect and receive an enlightenment from the source. This was the level of connection that we had on Chanukkah. Nowadays, clearly, this energy comes about when we kindle the Chanukah candles, which is the idea of elevating everything and connecting it to the source. This idea is clear in the word used in the Torah for lighting the menorah – Beha’alotecha, literally when you elevate.
(ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו’. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ”ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א”ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ”ש הסתכל בשלשה דברים כו’. כי מאחר שהי’ הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ’ אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו’ ע”ש פ”ק דפסחים. פי’ חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי”ת בכל נפש כדכ’ ויפח כו’ מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ”ל הנק’ נר ה’ מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה”ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה’ שהוא המצות שנק’ נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה’ כנ”ל. ובגמ’ נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו’. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ”ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ”מ הנר חנוכה מאיר לו כמ”ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ”ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ”פ לידע שהוא למטה. ועי”ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי’ בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו’:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_For_Chanuka_2.8
(ליל ז) בס’ קדושת לוי פי’ בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע”ש. וי”ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי”ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז”ש בזמן הזה שהי’ הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו”ט מהם רק כי חז”ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק’ זמן הזה כנ”ל וז”ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק’ ההם לשון נסתר ומ”מ נעשו בזמן הזה כנ”ל. גם מ”ש נר חנוכה משמאל הוא ג”כ כנ”ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ”ש ז”ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג”כ ימין. וכ”כ בסה”ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו’ ע”ש. פי’ טבת נראה ג”כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש”י ז”ל טבת כ’ חסר כשמטיבין אותם ע”ש פ’ בראשית. משמע כי טבת חסר וא”ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_For_Chanuka_2.9
(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח’ כי זה עיקר מה שהי’ הנס ח’ ימים. ואא”ז מו”ר ז”ל אמר עמ”ש טמאו כל השמנים כו’ פך אחד כו’ כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי”ת מגין עלי’ נשארת כו’. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי’ שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ”ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז’ מדות ולכך אין קושיא מה נס הי’ ביום א’. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי’ קודם הבריאה. וכשעשה הקב”ה נסים. והאירה לכל הז’. נעשה ח’ ימי חנוכה כנ”ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ”ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי’ הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ”ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ”ל בהלאו”א:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Genesis,_For_Chanuka_2.10
