Behar תרמ”ב
ג”פ עבדות שנזכר בפרשה. עבדי הם. לי בנ”י עבדים. עבדי הם עפ”י הזוהר פ’ בלק דג”פ עבדות צריך אדם בכל יום לקבל על עצמו ע”ש. וע”ז נתקן ג’ תפלות בכל יום. א’ שפתי תפתח. עבודה שבלב תפלה. וע”י קבלת עבדות לה’ זוכין לגאולה. דכ’ לי בנ”י עבדים עבדי הם והוא לשון כפול. וי”ל בב’ פנים א’ עבדי הם מיוחדים הם העבדים שלי בעולם הזה כביכול אין לו עבדים אלא אנחנו. וגם הפי’ עבדי הם ולא חל עליהם עבדות אחרות כדמסיים לא ימכרו ממכרת עבד והגם שהם בגלות הגאולה דבוקה בהם. ובפועל מתקיים גם בפרט כל א’ כפי מה שמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כו’. והדברים ק”ו דאיתא מאן דכפית באחרא אין יכול לקבל עומ”ש כראוי. לכן הוציאנו השי”ת ממצרים להיות בני חורין לקבל עלינו עול מלכותו ית’. ומכש”כ כשקבלנו עול מלכותו ית’ בודאי א”י לחול עלינו עבדות אחרות. לכן כתיב ג”פ עבדי לרמוז על גאולות כל הג’ גליות שאחר יצ”מ להיותינו בטוחים כי גואלנו ה’ צבאות שמו במהרה יקרבנו אליו אמן:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Behar_10.2
The Torah mentions that we are HaShem’s “eved” (servant or slave) 3 times (Vayikra 25:42 & 55). According to the Zohar, in Parshat Balak, a person must accept upon themselves the yoke of heaven every day. Therefore, three prayers were instituted every day: “Sfatai tiftach” (open my lips), “Avodah shebalev” (service of the heart). It is through “Kabbalat ol malchut shamayim” (acceptance of the yoke of heaven). that we merit redemption, as it says “To Me are Bnei Yisrael as slaves, they are my slaves” (Leviticus 25:55), which is a double language.
One interpretation is that “my slaves” are specifically referring to the slaves in this world, meaning thereonly Bnei Yisrael are HaShem’s servants in this world.
Another interpretation is that “my slaves” means that they are unique, and no other slavery applies to them, like it says “they may not be sold like other slaves” (Leviticus 25:42).Even though they may be in exile, nevertheless redemption is attached to them.
In practice, this is applicable to every person on an individual level. We are each responsible to bear the yoke of Torah and in as much as one bears the yoke of Torah then the yoke of worldly matters is removed from a person (Avot 3:5).
Therefore, God took us out of Egypt to be free to accept the yoke of His kingdom. Since we have accepted the yoke of His kingdom, we will not be subject to any other slavery. Therefore, “avadai” (my slaves) is written three times to allude to all the redemptions in the three exiles that follow the exile of Mitzrayim, so that we can be certain that our redeemer, the Lord of Hosts, will bring us closer to Him soon. Amen.
