Korach תרמ”ד
במדרש אח נפשע מקרית עוז. דכתיב ה’ עוז לעמו יתן והוא התורה ה’ יברך את עמו בשלום והוא ההכנה שנמצא בכללות בנ”י להיות מתוקנים ומוכנים לקבל התורה וגם זה ברכה מה’ ואינו בכח עצמותם וזה נק’ קרית עוז. וזה בחי’ התיקון במעשה ע”י עבודת אהרן הכהן במקדש. וזה שהקדימו בנ”י נעשה לנשמע שהבינו זאת שצריכין מקודם לתקן העשי’ להיות מוכנים לקבל התורה להיות מקודם נמשכים אחר הנהגת מלכותו ית’ כמ”ש אשר דיבר ה’ נעשה. דיבור הוא הנהגה. וזה עושי דברו. וידוע מ”ש בזוה”ק תרומה אורייתא מאן דבעא זכה אבל עובדא כו’. וזה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כדאיתא בגמ’ מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים כנמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא החיצוניים בהי עייל כי יראת שמים הוא תיקון העשי’ והוא בחיצוניות לכן היא עבודה יתירה מלה דקיימא בעובדא. כמ”ש האלקים עשה שייראו מלפניו. וע”ש בגמ’ פ”ב דשבת אין לו להקב”ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שהוא תיקון הבריאה. ועוד בגמ’ שם חבל על דלית לי’ דרתא ותרעא לדרתא עביד. פי’ תיקון המקום השייך לכל אחד אשר נברא בעבורו כענין אין לך אדם [*כו’] שאין לו מקום והוא תיקון המעשים כנ”ל זה ענין הדירה ותיקון הגוף. ואח”כ הוא כלי מוכן לפתוח לו שערי בינה ולקבל דברי תורה. ויתכן לומר שזה הי’ עונש הבליעה חיים שאולה. והיינו הגם שהי’ להם אחיזה בתורה שהי’ חכם גדול מנושאי הארון אבל לא הי’ להם דירה ומקום ומציאות בעולם כלשונם ז”ל דלית לי’ דרתא. דכ’ נר מצוה ותורה אור א”כ המצות שהם בעובדא רמ”ח מצות נגד האיברים הם כלים והכנה לאחוז בו אור תורה כענין הנר שאין האור יכול להיות במציאות בלי כלי ונר. וזהו שרמזו חז”ל שערערו על מצות ציצית ומזוזה שהם תקונים במלבוש ובדירה להמשיך הכל אחר נקודה הקדושה וזה פתיל תכלת. והמה אמרו טלית שכולה תכלת כו’. כמ”ש כולם קדושים. ובמ”א בארנו שבמדריגת בנ”י בהר סיני הי’ כן למעלה מן הטבע כו’ אבל אח”כ נפלו ממדריגתם והוצרך להיות תיקונים בעולם תוך הטבע מלה דקיימא בעובדא. ובזה הי’ כח אהרן הכהן עובד ה’ שניתן לו השלימות מהשי”ת במתנה. ולכן הי’ הבירור ע”י קטרת שהוא ענין התקשרות כל העולמות לעולם העליון. וזה הי’ חסר לעדת קרח. דכ’ שמן וקטרת ישמח לב שמן הוא החכמה. והתורה רמז להמנורה. ובזה הי’ כח קרח כמ”ש במדרש בפסוק בן יצהר כו’. אבל כ’ ובהעלות כו’ יקטירנה וכן בהיטיבו שצריך לחבר הקטרת להנרות ודא בלא דא לא אזלא גם בקטורת כתיב לדורותיכם שהוא תיקון החיצוניות והדירה כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Korach_10.2
The Midrash compares Korach to “a brother who has separated from a fortified city” (Mishlei 18:19). The idea of a “fortified city” is alluding to the inherent power that Bnei Yisrael have as a unit. This comes from their willingness to accept the Torah. Nevertheless, it is not from their own power; rather, it is a special blessing from HaShem.
Now, this level is one that affects even the realm of reality, and it is really affected by Aharon the Kohen Gadol in the Mikdash. This, too, was the energy that Bnei Yisrael achieved when they said, “Na’ase venishma” (we will do and we will hear). They realized that as a preparation for receiving the Torah, they first needed to repair the realm of action. And this is why they used the words דבר which is connected to the word “or” (light), and leader, and directive. אשר דיבר, עושי דברו.
This idea is known from the Zohar, which explains that there are two levels in the service of HaShem: one that affects the pnimius (internal realm), and this comes from the power of the Torah, and one that also affects the external reality (מילא), and it is only through fear of HaShem.
This idea is also alluded to in the Gemara (Shabbos 31b): “Fear of sin must precede knowledge.” And one who has Torah but no fear of HaShem is like one who has the inner keys but not the external keys. How can one enter? This is because fear of HaShem is repairing the external reality, which requires a higher level of מלה דקיימא בעובדא (word that exists in reality). For this is why HaShem created the world, so that we should fear Him (Kohelet 3:14).
The Gemara in Shabbos (ibid) says that it is a pity for one to make a fence around a courtyard when he doesn’t even have a courtyard. The idea is that each person actually has their own mission and place (מקום) which they can repair through actions, which is compared to one’s dwelling place or perfection of the body. Once a person has done so, then he is a fitting vessel to have the gates of understanding open up for him and receive Torah.
Perhaps this is why Korach was punished with the ground swallowing him up, for even though he had a portion in Torah, for as we know he was indeed very wise and was one of those who carried the Aron, nevertheless he had no place and existence in the world like “one who has no courtyard.”
The pasuk states (Mishlei 6:23), “A mitzvah is a candle and the Torah is light.” The idea of a mitzvah like a candle is something that is able to hold the light. Without it, the light would not be able to have an existence. This is the idea of why Korach argued on tzitzit and mezuzah, which are mitzvot that repair one’s garment and dwelling place and are able to draw the light onto it. This too is the idea of the techelet thread, which is just one thread that elevates everything, whereas Korach mocked it and asked if you have a completely techelet garment, it shouldn’t need techelet tzitzit. Korach was saying that “the entire nation is holy,” meaning that everyone
can merit the leadership role.
However, as we explained elsewhere, this was only a level prior to the sin of the Golden Calf. However, once they sinned, they dropped a level and needed to actually do reparations in the world, “words that exist in reality.”
This special power was by Aharon, for he was given this power of perfection as a gift.
It is for this reason that to distinguish between Aharon and the 250 members of Korach’s clan, the Ketoret was used, for it represents the connection between all the lower worlds to the upper worlds. This indeed was exactly what Korach lacked.
This idea is further alluded to in the pasuk (Mishlei 27:9), “Oil and Ketoret gladden the heart.” Oil is the idea of understanding, as we see the Torah is hinted to in the Menorah, and this indeed was something that Korach had, as explained in the Midrash.
However, the Menorah is also connected to the Ketoret, as it states that “When he lights the Menorah he will burn the incense,” for each of these elements is dependent on each other. Furthermore, the phrase “for generations to come” is used regarding the Ketoret, which implies that it is the reparation of the external reality and one’s dwelling place, as explained above.
במשנה מחלוקת שאינה לש”ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח. פי’ שהי’ לקרח ענין מיוחד אם הי’ מחלוקת שלו לשם שמים. לכן כל החטא הי’ כמ”ש יקח קרח שהי’ הכוונה רק לגרמי’. ובאמת הכל צריכין סיוע מלמעלה ומי שסומך ובוטח בעשרו הוא יפול. כי הגמר והשלימות הוא בכח השי”ת כמ”ש עושה שלום כו’ וכ’ שלום שלום לרחוק ולקרוב כו’. פי’ דיש ב’ בחי’ בעבודת ה’ בריחוק ובקירוב. ושניהם צריכין סייעתא דשמיא. יש מי שמרחק עצמו ושפל בעיניו והוא מדה טובה אך שצריך להיות במדה וצריכין עזר ה’ שלא להתרחק יותר מדאי ויש בחי’ התקרבות ואם הוא מתוך אהבת השי”ת ואהבת האמת ואהבת התורה הגם שהוא כמו גיאות מ”מ אם הוא לש”ש מסייעין לו להיות במדה ושלא יבוא לידי גיאות ח”ו. וזה שלום לרחוק ולקרוב שהקב”ה מקבל כל העובדים לשמו ית’ ומסייע להם להביאם לדרך האמת והשלום במדה. וכן מצינו באהרן שריחק עצמו כמ”ש קרב אל המזבח שהי’ בוש. ובקרח מצינו שקירב עצמו יותר מדאי. כמ”ש המעט מכם כו’. אבל העיקר הי’ צריך להיות לשם שמים ואז הי’ נעשה שלום ביניהם:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Korach_10.3
The Mishnah (Avot 5:17): An argument that is not for the sake of Heaven will not endure. This is the argument of Korach and his assembly.
The idea here is that if Korach was indeed arguing for the sake of Heaven, he had a legitimate claim. Therefore, the Mishnah is clear that Korach was acting not for the sake of Heaven but rather for selfish reasons, as the pasuk states, “And Korach took,” meaning that he was acting for selfish reasons. The truth is that everything requires special help and protection from Above. One who relies on his own wealth will fall.
This is because the end is all dependent on HaShem, as it states, “He makes peace upon high, etc.”
Furthermore, the pasuk (Yeshaya 57:19) says, “Shalom, Shalom to those that are far and near.” The idea is that there are two ways in service of HaShem. There is through distancing and through closeness, yet both of them require help from Heaven.
There are those who distance themselves. They consider themselves lowly, which is a good trait. However, it requires help from Heaven not to become too distant. And conversely, there is the method of closeness to HaShem, which comes from love of HaShem and love of truth and Torah. Now, even though this may appear to be haughty, yet if it is done for the sake of Heaven, one gets special help that prevents one from becoming haughty, Heaven forbid.
This is the idea of Shalom to those that are far and close, for HaShem accepts everyone who serves Him for His sake and helps them to the correct path of truth with the correct balance.
We see this idea with Aharon, who our sages explain was told, “Come close to the altar,” for he did not hold himself worthy. And on the contrary, with Korach, we see that he pushed himself forward too much, as Moshe said to him, “Is it a small thing that you have already been chosen?” However, the main idea is that everything must be done for the sake of Heaven, and HaShem will make peace between them.
בענין אות המטה של אהרן בתוך מטותם לרמוז כי ע”י התכללות בנ”י אז עבודת הכהן העובד ה’ עושה פירות. וז”ש בתוך מטותם שבאמת פעולת הצדיק אינו בכח עצמו רק שמאסף כל חלקי עבודת הפרטים ומוציא אותם מכח אל הפעולה. כי הכל עובדים ה’ אך לזכות לעשות פרי למעלה לא כל אדם זוכה לכך. וז”ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ומדקדקין דהול”ל פרי מעלליו יאכל. אך באמת כולם צריכין להחזיק טובה להצדיק שהוא מוציא מעשיהם מכח אל הפועל שיזכו לאכול פרי מעלליהם כנ”ל. וזהו הי’ נחמה לבנ”י שיש לכולם חלק במעשה הכ”ג. וכעין זה הגיד מו”ז ז”ל בשם הרב מפרשיסחא ז”ל שהרמז ויצץ ציץ ויגמול כו’ כמו שיש באילן פרחים וציצים ופירות כן יש לכל ישראל חלק. זה בפרח וזה בציצים. אם כי הכהן הוא העיקר כו’:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Korach_10.4
After the rebellion of Korach, each tribe was instructed to place a staff in the Mikdash. The staff that would blossom would reveal the chosen tribe. It was Aharon’s staff that blossomed, indicating his selection as the Kohen Gadol.
The Torah states, “His staff blossomed amongst their staffs.” This occurrence hints at the crucial idea that true productivity in serving HaShem can only be achieved through the unity of Bnei Yisrael under the leadership of the Kohen. The Tzadik’s impact does not arise from his individual power alone; rather, it emerges through the harmonization of collective energies, transforming potential into reality. This is evident as we observe that while everyone serves HaShem, not everyone bears spiritual fruit.
This concept is further alluded to in the verse (Yeshaya 3:10): “Say to the Tzadik that it is good, for he shall eat the fruit of his labor.” Though a more accurate phrasing would be “the fruit of his labor,” the use of “their labor” teaches us that everyone is indebted to the Tzadik, as he brings their energies into manifestation, allowing them to partake in the fruit of their own labor.
The purpose of the staff’s episode was to provide solace to Bnei Yisrael and demonstrate that each individual possesses a unique connection to the actions of the Kohen Gadol. The Rav of Pershischa explains that the staff’s blossoming and the growth of almonds symbolize that different people have distinct roles and portions. Just as a tree has branches and blossoms, each person in the service of HaShem contributes uniquely. However, the Kohen always maintains the primary position.
