Ki Tisa תרל”א

תרל”א

ברש”י אך כו’ שבתותי תשמורו כו’ למעט שבת ממלאכת המשכן. ורמב”ן ז”ל תמה.
Rashi (Shemos 31:13); The word “אך (only or nevertheless) Keep my Shabbos” teaches us that there is something minimised. Namely not to do the work of building the Mishkan on Shabbos. The Ramban argues on this idea, and says that it actually minimises something about Shabbos and not the Mishkan, namely that there are times when it is necessary to transgress the Shabbos, for example fro a bris milah or saving a life.
ואא”ז מו”ר זצלה”ה אמר הפירוש שאף שגם המשכן הוא ענין השראת השכינה וגם ענין שבת הוא עליות כל הנבראים. וממעט הכתוב שאין ענין המשכן בשבת.
The Chidushei Harim explains Rashi, that since the building of the Mishkan is to bring about HaShem’s presence in the world, and Shabbos too is and elevation of everything, therefore the Torah needs to teach us that the Miskan does not apply on Shabbos.
ודבריו צריכין ביאור כי איני זוכר יותר.
Now these words needs explanation “because I don’t remember more”
ועפ”י הפשוט וודאי גם בימות החול שנק’ ימי המעשה ומלאכה. מ”מ יש בהם בחי’ שבת בהסתר עכ”פ. [כמ”ש ששת ימי המעשה יהי’ סגור כו’] Simply speaking the days of the week, which are called mundane and days of work, nevertheless clearly have a concept of Shabbos albeit in a hidden element. [As we see in the pasuk Yechezkel, Six days the gate is closed] ולכך ת”ח נקראי’ שבת. שאצלם גם בחול נמצאי’ הארות הפנימיות. שזה עיקר פי’ שבת. להיות דבוק בשורש החיים דמיני’ מתברכין שיתא יומין.
Therefore Torah Sages are called Shabbos (see Zohar 3:29a), for they are entirely connected to the source of life (Shabbos), from which the six days receive their blessing.
ומלאכות שהיו במשכן בודאי היו עפ”י אופן זה שהרי נעשה השראת השכינה ע”י מלאכות האלה. ושורש כל המלאכות ועבודת ימות החול הם מבחי’ משכן.
So too the work of building the Mishkan, was also clearly in the same manner (of an attachment to the source), for the building of the Mishkan was to create a dwelling place for HaShem’s presence. Furthermore we learn the definition of what is considered a forbidden action of Shabbos, from the ‘mundane’ work of building the Mishkan. (We therefore see that the work of the days of the week, and building the Mishkan, are in order to better connect to HaShem).
ולכך נלמד ל”ט מלאכות שהי’ במשכן שרק הם נק’ מלאכות.
This is therefore the reason why only the 39 ‘actions’ used to build the Mishkan are the only forbidden one’s on Shabbos.
[והענין כמ”ש בזוה”ק תרומה ענין המשכן שהוא כהנהגת ימות החול ע”י המלאך שהוא בחי’ מלאכה והמשכיל יבין].
[This idea is as the Zohar in Teruma explains that the giving of a donation to the Mishkan, is like the idea of an angel, which is the idea of the work he will perform. And the one who delves deep will understand. (the angel acts as a messenger to do the work of the one sending it – HaShem. So too the days of the week when performed properly, act as messengers for the Shabbos, to reveal the holiness in the mundane).
ולזאת אומר הכתוב כי גם מלאכות המשכן אסור בשבת. כי בשבת יש התגלות הפנימיות.
Therefore it is for this reason that building the Mishkan is forbidden on Shabbos. For on Shabbos there is (integrally) a revelation of the pnimius, the internal mechanism. (By doing work on Shabbos that would be demonstrating that there is something else that needs to be revealed, but on Shabbos there is already an integral revelation).

ובאמת קודם חטא העגל הי’ חירות משטן ומה”מ והוא ענין עוה”ב עלמא דחירות [יובל ודרור]. רק אחר החטא שניטלו מהם הכתרים של נעשה ונשמע. הי’ התיקון ע”י בחי’ המשכן. שהוא למצוא נקודה פנימיות שיש בכל דבר מבחי’ מלכותך מלכות כל עולמים. כמ”ש מלכותו בכל משלה.
Now the truth is that before the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael were freed from the Satan and the Angel of Death, which is the idea of the world to come, the world of freedom. [Jubilee and freedom]. However after the sin, when the crowns of na’aseh and nishma were taken away from them, then the way to repair (our separation from HaShem) is now through the Mishkan. Which is by finding the pnimius (the inner life force of HaShem) in everything. This is the idea of “His kingdom is the Kingdom of all the worlds”, as it says “His kingdom rules everything”.
אבל בשבת מרע”ה מחזיר הכתרים לישראל. והוא כעין עוה”ב ואין שום הסתר כלל.
Yet on Shabbos Moshe Rabeinu gives Bnei Yisrael back their crowns (of na’aseh v’nishma), just like in the world to come when there is nothing hidden (And therefore no need for the work of building the Mishkan).
ולכך גם מלאכות המשכן ג”כ אסורין בשבת כנ”ל.
Therefore the work of building the Mishkan is also forbidden on Shabbos. As explained above.

ופרשנו אך. כמ”ש חז”ל ע”פ אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה קודם ההגעלה. שיהי’ רק הזהב כמו שהוא. כמו כן בשבת אין שום הסתר וחלודה רק התגלות נקודה הפנימיות כנ”ל. ובחול ע”י מלאכות נסתר הפנימיות.
(Along these lines) we have explained the word אך – only (אך את שבתותי תשמורו), As our sages explained “Only אך the gold” which teaches us that before purifying golden vessels one first needs to remove any rust, so that it should be only gold. So too on Shabbos the word אך teaches us that there is no ‘rust’, or anything covering the pnimius, there is just the revelation of HaShem. As above. However during the days of the week, the pnimius is hidden through the work.
וזה העבודה להיות דביקות העושה בפנימיות המעשה כנ”ל.
Therefore the work is really to connect through the actions to the pnimius, in the actions. As above.
וכתיב בשבת לדעת כי אני ה’ מקדישכם. פי’ ששבת נותן דעת. ופי’ דעת התקשרות ודביקות בפנימיות.
So too on Shabbos it says “You shall know לדעת that I am HaShem Who sanctifies you”. This means that on Shabbos we get דעת. The word דעת connotes attachment and connection to the pnimius.
כתיב כל ערום יעשה בדעת. ופרשנו כנ”ל שכל מה שעושה החכם מקושר ומדובק בשורש הדבר. וכסיל ע”י שפורש הדבר ומפסיק משורשו נעשה אולת. אף שעושין מעשה א’. כי ישרים דרכי ה’ צדיקים ילכו כו’.
(Mishlei 13:16)
כָּל־עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת׃
Every wise man acts knowledgeably, But a fool exposes his stupidity.
We explained this pasuk as above, that whatever a wise man does, is connected to the source of the thing he is doing. However a fool, because he disconnects the thing that he is doing from its source, he becomes foolish. Even though both the wise man and fool may externally be doing the same action, nevertheless the ways of HaShem are just and the righteous will go in them and the foolish will be entrapped by them.

וכתבו חז”ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם. הפי’ שבכל דבר שבעולם נגנז הארה עליונה וקדושה. ועל ידי שבת נודע זה. ויוכל האדם למצוא גם בחול הארת שבת ע”י שמירת שבת.
Our sages taught (Shabbos 10b) HaShem told Moshe I have a special gift in my hidden treasure house, Its name is Shabbos, go and notify Bnei Yisrael about it. This (hidden treasure of Shabbos) teaches us that in everything there is the Light of HaShem’s holiness hidden in it. It is through Shabbos that this Light becomes known, yet a person can find this light even during the days of the week through the guarding of Shabbos.
[וז”ש לעשות את השבת פי’ למצוא בחי’ השבת גם במעשה ע”י ושמרו. שהוא כמו ואביו שמר כו’. ששומר ומצפה כל ימות החול אל השבת].
[This is the idea of “To do לעשות the Shabbos” – (literally meaning to create the Shabbos), meaning that one can find the Shabbos in one’s actions through guarding ושמרו the Shabbos. The word ושמרו guarding, can also be understood as longing, as we find the use of the word by Yaakov, He longed for Yosef’s dream to come about ואביו שמר. So too through longing for Shabbos during the days of the week, one merits the revelation of the Shabbos during the days of the week.
וכתיב זכור פי’ חז”ל מנה יפה זמנהו לשבת. פרשנו להניח בכל מעשה נקודה פנימיות לה’ בלבד. וזה זכירת שבת שהוא ע”י שמעידין בנ”י כי הכל להשי”ת.
On the pasuk “Remember the Shabbos day” our sages tell us this means that when one comes across a nice portion during the week, one should keep it aside for Shabbos. This teaches us that in every action one does, there should be a point in it that is pure and exclusively for HaShem. This is the idea of “remember the Shabbos”, that it is through our actions that Bnei Yisrael testify (through keeping a part of one’s action exclusively for HaShem), that everything is for HaShem.
וז”ש לדעת כי אני ה’ מקדישכם. פי’ מעשה ישראל יש בו נקודה חיות מהשי”ת. וע”י שבת נודע זה.
This is the meaning therefore of the pasuk “that you shall know that I am HaShem who sanctifies you”. In the actions of Bnei Yisrael is the life force of HaShem, however it is only through the Shabbos that this becomes known.
ובחי’ זו היא קודש כי חיות השי”ת הוא קודש ונבדל. אף שהוא בתוך עניני עוה”ז.
This idea, however, is holy, for HaShem is always holy and separate, even though it is in this world.
וגם כפשוטו מה שמוצא האדם הארת הנקודה הנ”ל הוא ג”כ מהשי”ת. ובשבת נודע זה כמ”ש לדעת:
We can also explain this simply, that the fact that one is able to find the light in these points also is a gift that comes from HaShem. Yet it is the Shabbos that makes this known and enables us to connect.

וכתבו חז”ל שבת ניתן בצינעא דכתיב ביני ובין בני ישראל כו’ א”ה לא ליענשו א”ה כו’ נשמה יתירה לא אודיעינהו כו’ וינפש וי אבדה נפש כו’.
The Gemara (Beitza 16b) teaches us that Shabbos was given in secret. If so, why were the gentiles punished for not accepting it? Rather the gentiles knew about Shabbos, yet they didn’t know about the reward for keeping Shabbos, or alternatively they did not know about the extra neshama that one receives on Shabbos. This extra neshama is hinted to in the word וינפש which can be understood to mean: Woe for the nefesh that has been lost.
ומקשין כי ענין וינפש שייך במוצאי שבת.
The question is asked on this gemara, that the word וינפש is really going on the end of Shabbos not on Shabbos, for it is only after Shabbos when one feels the loss of the neshama, (why is this the word that teaches us about the extra neshama on Shabbos)?
אך משמעות הגמ’ הנ”ל כי אין נודע בחי’ נשמה יתירה רק בשבת. ולכך כיון שלא ניתן השבת לאוה”ע. אין יכולין לידע בחי’ נשמה יתירה.
However the meaning of the above Gemara is that we can only realise the concept of the extra neshama on Shabbos (For that is the only time it is properly felt), and therefore since the Shabbos was not given to the nations of the world, they cannot know this idea of the extra neshama.
ולכך כתיב בשבת וינפש. כי בשבת כשנרגיש בחי’ נשמה יתירה. אז ע”י שיודעין שבחול נחסר זה. יכולין לבוא לבחי’ תשובה. ועי”ז יהי’ נמשך הארה גם לימות החול.
It is therefore appropriate that the word וינפש is said specifically on shabbos (and not after shabbos) for it is only on shabbos that we are able to feel the extra neshama. (Once we have this experience on Shabbos), then during the days of the week, when we realise what we are missing, this will bring us to do teshuva, and the light (of the Shabbos) will be drawn into the days of the week too.
ובשם הבעש”ט כתבו כי נכתב זה בשבת שע”י שיודעין זה בשבת. כי בחול ניטל זה. משמרין יותר יום שבת שלא לילך בטל בעת מצוא הנשמה יתירה המסייעת לעבודתו ית’ ע”כ:
In the name of the Ba’al Shem Tov it is written (another explanation why the word וינפש) is written on Shabbos. It is during the days of the week when the extra neshama is taken away, (this spurs us on on Shabbos), not to waste our time when we do have the extra neshama, and this knowledge helps us in the service of HaShem.