Toldot תרל”ג

תרל”ג

אא”ז מו”ר ז”ל הגיד בענין הבארות שחפרו אבותינו להסיר החיצוניות למצוא הארה הגנוזה. שבכל מקום יש נקודה פנימיות. ורחובות הוא בחי’ שבת קודש. שבימות החול עשק ושטנה כו’. ובימי המעשה זה עצמו הבאר מה שמבטלין רצון עצמו ותאות יצה”ר להכניע הכל להש”י. ויש עלי’ בש”ק אח”כ. ובש”ק עצמו הבאר למצוא השגות קדושות וכ’ סתמום פלשתים כו’ וישב ויחפור כו’. בוודאי כן בכל איש ישראל שמקודם נוטל עצמו לעבודת הש”י ע”י אהבה וחשק להתדבק בהקב”ה. והוא בחי’ אברהם אוהבי. ואח”כ נסתם זה הבאר ע”י אהבות גשמיות שמתערבין באדם. והתיקון ע”י בחי’ יצחק והוא יראת שמים כמ”ש בספרים הקדושים שהסימן לאהבה אמיתית שנולד ממנו יראה. וז”ש אברהם הוליד את יצחק. וכ’ בזוה”ק כי עתה המצות שיש לכל איש ישראל בכל יום ציצית תפילין הם כדמיון הבארות ע”ש. והיינו שנתן הקב”ה חיות הקדושה בכל מעשה גשמיי ע”י המצות שאין לך דבר שאין בו מצוה. אף בממון צדקה כו’. ועי”ז נוכל למצוא הארה הגנוזה גם במעשים גשמיים. כי באמת ע”י יגיעה יוכל כ”א למצוא האמת בכל מקום. כדאיתא במדרש המשל למלך שעשה מקומות טמונים ומרדו בו בני המדינה והחביאו שם ואמר המלך אנכי עשיתי מקומות הללו כו’. וכן בכל דבר גשמיי עיקר החיות רק מהש”י והוא עשה כל המטמוניות הללו. ממילא יוכל כ”א להשיג האמת גם שם. וזה ענין הבארות כנ”ל:
The Chidushei Harim explained the concept of the names of the wells that Yitzchak dug and were subsequently fought over; “Eshek” & “Sitna”. (lit. fighting and hatred).
For the digging of the wells symbolised removing the external covers to reveal the internal pnimius.
The final well “rechovot”, refers to the concept of Shabbos kodesh. For during the week we are “Eshek” and “Sitna”, for the service of HaShem to gain the “water” of the well is done through nullifying one’s own desire and the drive of the evil inclination, to subjugate everything to the service of HaShem,
Yet on Shabbos the service of HaShem which follows this hard work is to gain new deeper understandings in holiness.

Now it says that the wells that Avraham dug were covered up by the Plishtim. And Yitzchak redug these wells. For in service of HaShem when one begins the journey one is filled with love and desire to serve HaShem, the concept of Avraham that loves Me. Yet that love becomes blocked with the interference of the desire for foreign physical things. It was Yitzchak that then repaired this by his fear of Heaven. As the is written (Zohar 1:112a) That a sign of true love is when the effect of it is fear. This is what is meant by the words “Avraham gave birth to Yitzchak”.
Furthermore the ZOhar states that the mitzvot that we have for example tzitzit and tefillin are compared to the wells.
This means that HaShem has placed the life force of holiness in everything physical, for each and everything has a mitzva attached to it (by either utilising it or abstaining from it). Even money has the mitzvah of charity attached to it. For it is through them that we are able to find the light of holiness in physical actions.
The truth is that through exerting oneself, one is actually able to find the truth in every place. This example is given in the Midrash (Tanchuma Naso 5), There was a king who built hiding places all over the country, and eventually his people rebelled against him, and started hiding away their gold and silver in the very hiding places that the king himself had built. The king said to them I am the one that built them, how can you hide it there from me?
So it is with all physical things, HaShem is the one that made all these hiding places (places seemingly distanced from holiness), therefore everyone is able to find the truth in those distant places. This is the concept of the wells. As explained above.

ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני הש”י יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות ע”י ערמה. כמ”ש רז”ל הוי ערום ביראה. פירש”י ז”ל להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר ואדרבא זה תיקון השקר. כדמצינו אחטא ואשוב אין מספיקין כו’. והטעם שע”י התשובה חטא ע”ש. כן להיפוך. שמערים כדי לבא להאמת. כיון שע”י השקר בא להאמת מתקן השקר כנ”ל. ובוודאי בעוה”ז שנק’ עלמא דשיקרא הי’ כוונת הקב”ה לבוא להאמת עי”ז דוקא. וע”י נקודה אמיתית שבלב אדם יוכל לעמוד נגד חבילות של שקר. כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום באמת. לכך נקודה אמת מבטל הרבה שקר. וז”ש ניצוץ א’ יוצא כו’ ושורף כו’ בפ’ וישב:
The concept of Yaakov taking the blessings from Yitzchak through trickery teaches us an important lesson. Which is, in order to gain the real truth one is allowed to use trickery. As our sage have taught; (Brachos 17a) “One should be shrewd to attain fear of HaShem”, Rashi explains to use any form of trickery to gain fear of HaShem.
The reason is because his primary purpose is to gain the truth, therefore it is no longer considered falsehood, and on the contrary, it is actually a repairing of the falsehood.
We find this concept in the mishna (Yoma 8:9) “One who says I shall sin and afterwards repent, is not given the opportunity to repent”. The reason why (see Sfat Emes Shabat Teshuva תרל”ח), is because he has actually sinned in the teshuva. (He has made the teshuva into an aveira). So too conversely, if one uses falsehood to get to the truth, one is uplifting the falsehood. As above.
Now clearly in this world, which is called “the world of falsehood”, HaShem’s intention is that we gain the truth specifically through the falsehood. And through the true point that is in each person, one can withstand the myriads of falsehood. For (Yalokut Shimoni 1:3) “falsehood שקר has no feet”, and it doesn’t have a true existence. Therefore one point of truth can nullify a lot of falsehood.
This is the concept referred to in parshat Vayeshev, “One spark from the blacksmith can burn the huge pile of flax” (So too the power of Yosef combined with the fire of Yaakov can completely destroy Eisav).

במדרש שיש אברים שהם ברשות האדם ידים ורגלים כו’ ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו ואם האדם זוכה הכל אינו ברשותו כו’. היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם. והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב”ה שלא יהי’ ברשות עצמו זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב”ה רק שאיברים אלו מסרם להאדם שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב”ה. וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להקב”ה. וכמו שהי’ ביצחק אחר החרדה הגדולה כו’ אמר גם ברוך יהי’ ע”י שהרגיל בנפשו לבטל כל הרצונות כרגע עבור רצון הש”י. זכה לזה שלא יאמר דבר שלא כרצון הקב”ה. וע”ז הי’ עיקר בריאת האדם. כי וודאי עיקר הקדושה שבאדם נתן בו הקב”ה כמ”ש נשמה שנתת בי טהורה כו’. ורק האדם לבוש גשמיי אל הפנימיות. וצריך לתקן לבוש הזה להיות בטל להפנימיות. וז”ש וירח את ריח בגדיו שהוא בחי’ לבוש הנ”ל. עיקר עבודת האדם. ויברכהו. וכן איתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ושלום הוא ע”י הביטול רק לעבודת הש”י נמצא יש לו תמיד רק רצון א’. כי בלתי זה יש לאדם רצונות מהופכות. ומי שרוצה דבר פרטי יש דברים נגד רצונו. אבל מי שרוצה רק רצון הש”י נמצא יש לו רצון א’ לכל דבר כי בכל דבר יש בו רצון הקב”ה ונק’ שלום כנ”ל. [גם שמחבר הלבוש להפנימיות כנ”ל ונק’ שלום] [וכן נ”ל פי’ הזוה”ק ריח בגדיו כמ”ש עוטה אור כשלמה כו’ כנ”ל שבריאת העולם הוא בחי’ הלבושים להיות זה מלבוש לזה כו’ וזה ע”י עבודת האדם כנ”ל ע”ש]:
The Midrash (see abovte תרל”ב 3) There are limbs that are under a person’s jurisdiction and there are those that are not. The hands and feet can decide what to do whereas the eyes and nose cannot choose what they sense. Yet the Midrash continues that if a person merits, they will be able to also sanctify their limbs that they will all be completely not under his own jurisdiction. (As we find by Yitzchak, that he blessed Yaakov even though he intended to bless Eisav, he was not under his own jurisdiction, rather he was a perfect channel for the blessing of HaShem).
This idea is the opposite of the wicked, who desire to have everything under their own jurisdiction. However when a righteous person desires with all his heart to be completely nullified to HaShem, and not be under his own control, then he too can merit this level.
Now in truth everything is actually under the jurisdiction of HaShem, even one’s hands feet and mouth, however the reason why HaShem created man in such away that he has power over them to choose what to do with them, is actually so that he will choose to nullify them and only want them to be under the jurisdiction of HaShem, so that they can return to be solely under HaShem’s power. This therefore is the meaning “that they are under his own jurisdiction”, that they he is able to return them (to their rightful place) and be under the jurisdiction of HaShem.
We find thisby Yitzchak that immediately after the great shock of realising that he blessed the wrong son, he immediately said “he too shall be blessed”, for Yitzchak had accustomed himself to nullify all his desires to HaShem, therefore he knew that he would not say anything unless it was the will of HaShem.
This was the primary reason for creation, for clearly the main holiness in man is given by Hashem, as we state “the neshama that you have given me is pure”, and a person is the external phyiscal clothing for this internal force. Our mission is to repair this clothing to be nullified to the internal pnimius.

מה שהי’ צריך להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק. נראה ע”י שבברכה זו תלוין כל העולמות ולא שייך שיהי’ ע”י איש רק ע”י הקב”ה שאין זה דבר שבמקרה. [ואפשר עי”ז הי’ הברכה ע”י יצחק שכהו עיניו כמ”ש רש”י ז”ל שייחד הקב”ה שמו עליו כנ”ל]:
The reason why the blessing that Yaakov received was not willfully given to him by Yitzchak, was since all the worlds are dependent on this blessing, it is not possible for it to be given through a human. (If Yitzchak would have been aware that he was blessing Yaakov, he would have had some level of personal involvement, which would interfere with the bracha). Therefore it could only be given directly by HaShem, the whle story was obviously not just happenstance. (See above that Yitzhak completely nullified himself, so that he was a clear and perfect channel for the bracha).
[Possibly the reason why Yitzchak was able to be such a clear channel was because he had become blind, and as Rashi explains (28:13) that HaShem had associated – יחד His name with Yitzchak, because he had become blind and he had no evil inclination, and it was as if he already passed away.]