Bereishis תרל”ז 5637

תרל”ז

במדרש ויכלו לכל תכלה ראיתי קץ לכל יש סיקוסים כו’ לבד התורה ארוכה מארץ מידה כו’. כי הקדוש ברוך הוא אין סוף. ואי אפשר להנבראים לקבל מקדושתו ית’ רק במדה ומשקל. וזה הי’ בחי’ שבת שהו’ ימים הם משפיעים לעולם ע”י השבת. ויכל ביום השביעי הוא לשון מדה כמו וכל בשליש בת יכיל. פי’ שהקב”ה מדד שפע חיות לכל הבריאה ע”י השבת ששורש כל הברואים בשבת וע”י נמשך להם חיות. וכמו כן באדם המקבל צריך להיות לו בחי’ צימצום וזה תיקון המדות שלא יתפשטו בו ההארות לדברים אחרים. ולכן כפי תיקון המדות זוכה לקבל השפעת המקום וזה שהקב”ה מודד מדה במדה:

The Midrash on the pasuk “vayechulu” explains that everything in this world has a limit and measure, except for the Torah, which is called “its measure is longer than the earth.” This is because Hashem is infinite, yet creation is only able to benefit from His holiness in a limited measured way.

This is the idea of Shabbos, where the six days of the week affect the world through Shabbos. This means that on Shabbos, Hashem measures how much blessing and life energy the world needs for the coming six days and provides it. This is because Shabbos is the source of everything and the life force of everything. This is alluded to in the words “ויכל ביום השביעי” and “HaShem completed on the Seventh day.” However, the word “ויכל” can also mean a measurement of a vessel.

This, too, on an individual basis, is an important lesson, for a person needs to constantly be aware that his “light” is properly contained and doesn’t spread out to the incorrect things. Therefore, it is through perfecting one’s own traits that one is able to receive the blessing from Hashem.

ברש”י עלה במחשבה לבראות במה”ד וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים. וח”ו שיהי’ חזרה באחרונה. רק שבוודאי כך צריך להיות גם למטה כי רצון האדם ומחשבתו צריך להיות לעשות ולקיים הכל ממש כדין וכרצון הבורא. ואם כי אינו יכול לגמור במעשה הכל כראוי. אח”כ שיתף מדה”ר. אבל הרצון צריך להיות כדין. ונודע כי מחשבת האדם נוגע בשורש המחשבה ומעשיו בשורש המעשה. ולכן עלה במחשבה במדה”ד שהרצון יהי’ בדין כנ”ל. ואמת כי המעשה אינו נגמר רק בעזר הבורא כמ”ש לאל גומר עלי וזה הוא ברחמים כי במדה”ד צריך האדם לעשות כל המוטל עליו בעצמו. רק אם הרצון כראוי אז מסייעין אותו משמים וזה שיתף עמו מדה”ר:

Rashi explains that HaShem originally intended to create the world with the trait of judgment. However, HaShem realized that the world couldn’t exist this way alone, so he combined it with the trait of mercy.

Clearly HaShem didn’t need to reconsider His original plans. Nevertheless, this imparts a crucial lesson on how we should conduct ourselves. We should align our desires and thoughts with those of HaShem. A person should aim for perfection at the highest level, mirroring HaShem’s intent. If reaching that pinnacle is unattainable, Hashem combined mercy in the creation, recognizing our inability to reach HaShem’s lofty levels.

It’s well established that a person’s thoughts reach the highest source and levels, and hence, HaShem and His initial thoughts should embody the traits of judgment, symbolizing perfection.

Moreover, a person’s actions cannot be self-sufficient and depend on HaShem to finalize transactions. We rely on HaShem’s power, which operates through the traits of mercy. Without this, a person would have to handle everything independently due to the sole reliance on the trait of judgment. Hence, it’s essential for us to be imbued with some traits of mercy.

Thus, if a person holds the correct intentions, as elucidated earlier, striving for perfection and desiring the best from heaven, HaShem will blend in the traits of mercy to aid the person in all their endeavors.