Shmot תרל”ו 5636

במד’ אוהבו שחרו מוסר כו’. בא לתת טעם גלות מצרים שנגזר על אבותינו. בתחילת שורש בנ”י. שהי’ זה לטובה והכנה לכל הגליות. ופי’ שמות בנ”י הבאים לשון הוה כי השמות הללו הם הכוחות המסייעין לבנ”י בכל זמן ועת צרה. וכמו שמרמז במד’ ע”ש גאולתן נקראו כו’. ובזוה”ק מבואר בהדיא ע”ש. ואם הי’ התחלת הגלו’ בזמן אחר. לא היו ראוין להמשיך עמהם כוחות הקדושים הללו. לכן סיבב הש”י להיות הגלות מצרים בשורש בנ”י. וממילא נשאר הבטחה זו בכל עת צרה כמ”ש אהי’ בצרה זו אשר אהי’ כו’. פי’ שע”י צרה זו נמשך להיות עמהם בכל הצרות. וז”ש הבאים ישרש יעקב כו’ שהי’ זה הכנה ושורש כנ”ל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Shemot_6.2

The Midrash (Shemot Rabbah 1:1) based on the pasuk (Mishlei 13:24) “One who loves him disciplines him early”. (And therefore HaShem sent us to the difficult exile in Mitzrayim early on in our nationhood). The Midrash is giving us the reason why our forefathers were sentenced to exile, at the beginning and source of the creation of Bnei Yisrael. This is because it was for our benefit to stand us in good stead for all the future exiles. 

The idea of Shemot – The Names of Bnei Yisrael, is that these names are all expressions of the powers that help Bnei Yisrael in any time of difficulty. This is hinted to in the Midrash and explicit in the Zohar.

Had the beginning of our exile been at another time in history, they would not have merited to draw all these holy powers with them. (It was the connection to the source, to Yaakov that enabled them to tap into these energies). Therefore HaShem caused the exile to be at the beginning and source of Bnei Yisrael. This automatically caused the promise (of redemption) for all difficult times, as it states (Brachos 9b) HaShem told Moshe to tell Bnei Yisrael that He will be with them in other exiles just as He is with them in this exile. This means that because of this difficulty that HaShem  is drawn to be with them in other exiles. This is the idea of (the Haftorah, Yeshaya 27:6) “(In the days) to come Yaakov will strike root”, this demonstrates that it was a preparation and the source (for all exiles), as above.

בלבת אש כו’. ע”ש עמו אנכי בצרה כו’. דכ’ אשר לא ידע את יוסף פי’ שנקודת יוסף הצדיק עומד בכל עת צרה כדכ’ בית יוסף להבה כו’ ששולט מרחוק. לכן גם הרשעים מריחין ריח מקדושת הברית ובורחין. אך הגלות מתחיל כשלא ידע את יוסף כו’. אעפ”כ הצדיק שמרגיש בחי’ יוסף איננו בגלות. ויכול להיות הגאולה על ידו. וזה הסימן גאולה שמסר להם יוסף שכל מי שיראה ויבין שיש גם בגלות פקידה אף שהוא בהסתר. הוא מוכן לגאולה. ובלבת אש הוא בית יוסף להבה ומתוך הסנה כנ”ל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Shemot_6.3

HaShem appeared to Moshe in a “Flaming fire in a bush – בלבת אש”(Shemot 3;2). This is referring to the concept that HaShem is with us in the difficulties we experience (Tehillim 91:15). 

The pasuk (Shemot 1:8) states that the new king of Mitzrayim did not know Yosef. The idea here is that Yosef the tzadik is the one who stands us in good stead during all times of difficulty, as it states (Ovadia 1:18) “The house of Yosef wil be a flame”, the flame is what spreads the fire to great distances. Therefore even the wicked are affected by Yosef, that they get a whiff of the holiness of the bris, and run away. However the exile could (only) begin when “they did not know Yosef”.(The mere knowledge of Yosef prevented them from being able to enslave Bnei Yisrael!).

In spite of this, the tzadik who experiences the holiness of the concept of Yosef, is never in exile, and it is through this tzadik (Moshe) who can bring about the redemption. 

This too is the idea that Yosef gave Bnei Yisrael a sign, (that they would know the time of redemption when someone will come along and say “פקד פקדתי” see Shemot Rabbah 3:8). This means that the one who sees and realises that even in exile there is redemption, even if it is covered up, he is the one that will redeem them. The word בלבת is referring to the House of Yosef will be flaming even in the bush (even in exile), as above.