Beshalach 5643 תרמ”ג
בענין יצ”מ וקי”ס. יתכן לפרש שהי’ צריך ב’ גאולות. בבחי’ יוסף ויהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שצריך להיות הגאולה בב’ הבחינות. והוא ברית המעור וברית הלשון. לכן ביצ”מ איתא שמלו בנ”י עצמם. וכ’ ויקח כו’ עצמות יוסף עמו. אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה הי’ בחי’ קי”ס. לכן נאמר סגר עליהם המדבר. כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחי’ הדיבור בחי’ יהודה ודוד. לכן כ’ על הים היתה יהודה לקדשו. וכן מתעורר בכל יום בחי’ יצ”מ וקי”ס. כמ”ש שירה חדשה שבחו גאולים. שיש בכל יום התחדשות השירה. וזה סמיכות גאולה לתפלה. ואיתא א’ שפתי תפתח כגאולה אריכתא היא. וי”ל שזה כוונת המד’ בפ’ מה תצעק. צעקתם קדמה לצעקתך. כי יש תפלה למשה ותפלה לעני. ותפלת משה היא קול התורה. אבל עתה היו צריכין לבחי’ קול תפלה ממש כנ”ל. ואיתא מה תצעק אלי. שהי’ מרע”ה מאריך בתפלה. וא”ל הקב”ה יש עת לקצר ולהאריך. בני נתונים בצרה כו’ ע”ש במכילתא. ולבאר הענין ע”ד הרמז ע”פ מ”ש בספרי קודש. כי הצדיק כשמתפלל צריך לצאת מעוה”ז ולבוא לעולם העליון להתפלל רק לצורך גבוה. וזה נק’ תפלה אריכתא. בעולם שכולו ארוך. ויתכן כי כשבא מרע”ה לבחי’ תפלה זו. שכח מכל צרות בנ”י שלמטה. וז”ש מה תצעק אלי כו’. שהי’ כאן הצורך תפלה קצרה כנ”ל. [אין לדחות דברים אלו ע”פ מ”ש בזוה”ק בעתיקא תליא מילתא. כי עכ”ז יתכן לומר שדווקא בכח תפלה לעני עוררו זה הכח הנפלא ואכ”מ להאריך]:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Beshalach_13.2
Regarding the idea of the exodus from Mitzrayim and the splitting of the sea, we can explain that both these stages of redemption parallel the concept of Yosef and Yehuda and the Mashiach ben Yosef and Mashiach ben David. The redemption needs to have these two elements. They parallel the two covenants: the one of the skin (bris milah) and the one of the tongue. Therefore, at the exodus they circumcised themselves, and as it states that Moshe took the bones of Yosef with him, (this signifies that it was the concept of the redemption of Yosef). However, to really open the mouths of Bnei Yisrael in song and prayer, it was necessary to have the concept of splitting of the sea. Therefore, before the splitting of the sea, Pharaoh states ‘He has closed the midbar around them’, this is the idea of the dibur (connected to the word midbar), being closed, which is the idea of Yehuda and David. Therefore, the pasuk states regarding the splitting of the sea ‘Yehuda became sanctified’. This energy for the exodus from Mitzrayim and the splitting of the sea is awakened every day, as it states ‘A new song was sung in praise by those redeemed’, this signifies that every day there is a renewal in the song. This is the idea of connecting the redemption to the shemona esrei prayer, and as the Gemara states that when one says ‘Hashem open my lips so that my mouth can say Your praise’ it is not actually an interruption between the connection of redemption to shemona esrei, because this is the concept of the covenant of the dibur, the opening of one’s mouth in praise, or as the Gemara explains ‘It is a prolonged redemption’.
With this we can explain why Hashem said to Moshe: Why do you shout out to me, and as the Midrash explains ‘Their calling out preceded your calling out’. In Tehillim there is reference to Tefila LeMoshe and Tefila LeAni – a prayer of the downtrodden. The prayer of Moshe was the voice of the Torah, yet now they need the actual voice of tefila – the tefila le’ani.
Furthermore, the Rashi states that Moshe was prolonging his prayer, and Hashem said to him that now is not a time to lengthen in prayer, for Bnei Yisrael are suffering. See the Midrash Mechilta. This idea can be explained in line with the holy works (kabbalah), that when a tzadik prays he needs to get to a higher realm and pray from this high level. This is referred to as a ‘tefila arichta’ and ‘lengthy prayer’, for it is taking place in a world that is lengthy (eternal). Therefore, perhaps when Moshe was on that level of prayer (in a different dimension) he forgot about all the suffering of Bnei Yisrael down below in this world, and therefore Hashem told ‘Why are you calling out to me’, for now was the time of a tefila ketzara – a short prayer, in this world (tefila le’ani). [Do not discount this idea based on the Zohar, that implies that it is dependent on ‘atika’, for we can explain that it was through the power of ‘tefila le’ani’ that they awakened this powerful energy. This is not the place to lengthen in this].
בפסוק ראו כי ה’ נתן לכם השבת ע”כ כו’ נותן לכם ביום הו’ לחם יומים. כנראה שניתן להם השבת בעת נתינת המן. וכ”א במדרש עקב אימתי שמרו ישראל השבת כראוי בזמן שניתן להם באלוש ע”ש. וכן הוא בנוסח המעלות. אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו. והלא במרה איפקדו אשבת. וכן הקשו בתוס’ למה נק’ שבת ראשונה ע”ש במס’ שבת פרק ר”ע. אבל נראה כי עתה ניתן להם במתנה השבת. כאשר חכמים הגידו מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו’. ובחי’ זו נעשה עתה. ושמעתי מפי מו”ז ז”ל במעלת המתנה. הנותן בעין יפה נותן. והנותן בור צריך ליתן לו דרך כו’. כי המוכר דעתו רק בעבור המעות. אבל הנותן רוצה שיהי’ להמקבל. המתנה. לכן נותן לו הדרך כדי שיוכל לקבל את המתנה. וז”ש ראו כ”ה נתן דייקא. ע”כ הוא נותן לכם כו’. הוא הכנת יום הששי שיש אז הארות לבנ”י שיוכלו לקבל השבת. וז”ש ראו. כי מקודם כ’ שם לו חק ומשפט שידעו מצות השבת. אבל עתה ניתן להם בעין יפה. שהי’ להם התקרבות להשיג ולראות בעין הארת השבת. כענין שאמרו חז”ל הנותן מתנה [לחבירו] צריך להודיעו. הוא התקשרות והתדבקות להשיג הארת השבת כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Beshalach_13.3
See that Hashem has given you the Shabbat; therefore, I have given you a double portion (Shemot 16:29). It appears that the mitzvah of Shabbat was given at the same time as the manna. The Midrash explains that they guarded the Shabbat correctly in Alush, and similarly in Tehillim, the manna is mentioned before the Shabbat. Now, Tosafot (Shabbat 87b) asks why they actually received the commandment of Shabbat beforehand in Marah. Why was this Shabbat at Elim referred to as the first Shabbat?
Yet it would seem that now they received the Shabbat as a gift, as indeed our sages explained that Hashem said, “I have a special good gift in my storehouses.” This was something new that happened only at this Shabbat. Furthermore, the Chidushei Harim explained regarding the different levels of gifting someone. The Gemara (Bava Basra 65a) explains that when someone gives a gift of land, he gives the rights of passage to it as well, whereas someone who buys a piece of land does not necessarily also earn the right of passage to it. This is because they are fundamentally different: someone who gives a gift is concerned about the receiver, whereas someone who sells something is primarily doing it for the money.
Therefore, the Pasuk stresses the gift of Shabbat: “See that Hashem has given…therefore, He gave.” This is furthermore testimony to the preparation of Shabbat from the day before, where Bnei Yisrael already have a connection to the Shabbat. This is furthermore why the Torah uses the word “see,” whereas beforehand it states (when Hashem first told Bnei Yisrael about the Shabbat), “There He placed for him the statute, and there He tested him.” However, now the Shabbat was given as a gift, with ‘a good eye,’ where Bnei Yisrael were now brought closer and were actually able to ‘see’ the Shabbat.
This idea is hinted to in the words of our sages that one who gives a gift to his friend needs to notify him about it (so too Hashem notified Moshe about the Shabbat). This is the idea of closeness and connections to receive the light of the Shabbat, as explained.
