Tetzave תרל”ז

במדרש זית רענן כו’ טוחנין כו’ ומביאין אבנים כו’ ונותנים שמנן כך ישראל כו’. ד”א מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כו’ ונתנך עליון כו’.
The Midrash (Shemos Rabbah 36:1) compares Bnei Yisrael to an olive. Just as an olive only gives its oil when it is beaten and squeezed so too Bnei Yisrael do teshuva when they are under persecution from the nations of the world.
Furthermore they compared to olives, that just as the olive oil does not mix with any other liquids, so too Bnei Yisrael do not mix with other nations.
נר מצוה העושה מצוה כאלו מדליק נר לפני הקב”ה כו’ מהו תורה אור שלא יאמר אדם מה אני מחסר נכסי למצוה כו’ מה אור דולקין ממנו ואין אורו חסר כלום כו’ ע”ש.
Furthermore the Midrash (ibid) continues that mitzvot are compared to a candle and the Torah is compared to light. A person should not think that by spending his money on a mitzvah he will lose out, just as one can light an unlimited amount of fires from one candle and it will not diminish its light at all, so too one who gives to a mitzvah does not lose out his possessions.
ביאור הענין דידוע שיש בנר אור המאיר ואש השורפת. ובזוה”ק נקרא אשא חוורא המאיר על גבי אשא אוכמא השורפת כו’.
The exlanation (of the different types of light) is as follows. It is known that there are 2 elements the light that it gives and the fire with which it burns. The Zohar (1:50b) callsit a white fire which illuminates on a black fire which burns.
ובאמת עיקר עבודת האדם הוא הבירור. שעל זה נשלח בעולם השפל לברר אלה המקומות החשכים. וע”י המצות נתקן העשיה.
In truth the main mission of a person is that of birur. (literally clarification. Refers to constantly distinguishing between good and evil, and purifying everything and taking out the good).
This is why we are sent to this lowly world, to clarify the darkest of places. It is through the mitzvos that we repair our actions.
אמנם ע”י העבודה זוכין לתורה אור. והוא קדושת השבת הבא אחר עבודת ימי המעשה. וכשהמצות נעשין כראוי בדביקות בשורשן שהיא התורה. שמהתורה בא שורש המצות. אז שורה ברכה גם בעבודת הבירור ואינו בא לידי חסרון כלל.
Howeveri is also through this work that we merit to the light of Torah.
This is the concept of the holiness of Shabbos, which follows the days of action. When on does the mitzvos properly with real connection to HaShem – deveikus, then one has reached the level of Torah. For one has connected to the source, and the source of all mitzvos is the Torah.
Through reaching this stage (of deveikus) then even when one is involved with birur – the phyisclatiy of this world, neverhteless one will not lack anything.
ומה שעולה על דעת האדם שמחסר עצמו ע”י המצות שהוא בהתחלה עבודה קשה. אמנם כשזוכה ע”י המצות לתורה אור יכול להיות הכל בנייחא. כמ”ש שהת”ח נק’ שבת גם בימות החול.
Now when a person thinks that through doing mitzvos he will lose out (financially or otherwise), that only applies in the beginning, when one is stuck in th edifficult work (of biru). However whenone merits to reach the stage of Torah through doing th emitzvos (deveikus) then one everything is easy (and one realiizes that there is no loss at all). This is why the Torah sages are i the element of Shabbos even during the days of the week. (For they are constantly attached to the source-the Torah).
(The light of the mitzvos refers to the black light which is the work of birur. Yet when this is doneproperly and connected ot the source, then it becomes the white light of Torah that illumintaes and does not ‘burn’, one feels no lack when doing themitzvos)
וברש”י כתית למאור ולא למנחות. ובמנחות כתיב ג”כ כתית רבע ההין ופי’ חכמים דבא לרבות דכתית כשר למנחות דהו”א דפסול למנחות ע”ש ברש”י.
Rashi on the pasuk “pure for lighting”, explains that the purest olive oil was only ecessary for the menorah, yet for the korbanot of menachos, one could use oil from cruhed olives.
Now the reason why Rashi has to tell us this explicitly is becuse the word כתית – pure is also used in regard to teh menachos. You might have thought it needs to be on the same level of purity, therefore Rashi tells us htey are differnt.
וביאור הענין פרשנו כבר מ”ש במדרש מעלת בנ”י שחובטין אותן כו’. אף דכתית למאור כתיב. מ”מ עיקר האור בא ע”י העבודה בבחי’ הבירור. שהוא ענין המנחות. עי”ז זוכה להעלות טיפה אחת נקיה וזכה.
The explanation is as we have already exlained in regard ot the above Midrash. That Bnei Yisrael are “beaten” (persecuted). This means that we might have thought (that the entire difficulty of the birur process is not actually necessary for) the Torah states כתית למאור – pure for lighting (which infers that that do light up it is not through the difficult process of birur – hinted to in the concept of curshing the olives). Threfore the Torah states that in regard to the menachos we use crushed olives (it is the difficult work of birur), yet throughthis difficult process, one merits to elevate the very first drop of oil in its purest form (refering to the deveikus, connectng to the source, and accessingthe light of Torah).

להעלות נר תמיד פי’ שהאור עצמו תלוי בתיקון הגשמיות. ואחר כך אותו נקודה שזכה להעלותו לה’. מסייעו אח”כ לבחי’ הבירורים ג”כ. והוא הברכה שבא מש”ק לימי המעשה שאחריו.
To constanly illuminate a light, this means that the light itself is dependant on the repairing the physicality. Then subsequently (after repairing the physicality) one merits to elevate it to HaShem. This means that it will help you in other birurim, in other things. This can be compared to the blessing that Shabbos bestows onto the days of the week, that follow Shabbos.
וס”ד דכתית פסול למנחות קמ”ל שאותה נקודה הזכה מסייעת ג”כ להבירורים כנ”ל.
Now we might have thought as well that we cannot use the pure menorah oil for the menachos, (therefore Rashi tells us that it is permissible). This teaches us that the point (of connection that one creates when attaining deveikus) will help afterwards in further birurim.

והוא כמ”ש לעיל שבהתדבקות המצות בשורשן תורה אור. אינו בא לידי חסרון.
This is the idea explained above. That when connecting an action to their source, the idea of the light of Torah, this does not bring a person any loss.
ואמת שתמיד צריך להיות אשא אוכמא השורפת. לכן כפי מה שמברר אדם מעשיו ושורף ומכלה תאוות הגשמיות. אז זוכה לאשא חוורא כנ”ל.
Now the truth is that the black fire should alway burn. (ie the work of birur should alwasy bedifficult), however it is through purifyingone’s actions and burning and illiminating one’s physical desires, that one merits to attain the white fire (which does not burn) as above.
ובאמת סדר הבריאה הי’ להיות האומות משועבדין תחת בנ”י. כמ”ש ואכלת את העמים. ועל בנ”י שורה אשא חוורא כמ”ש בזוה”ק. וזה מצד שהאומות דבקים בגשמיות שהוא הנשרפת. ולכן כפי מה שבני ישראל מבררין הגשמיות ומתרחקין ממנו אז מתקיים כנ”ל.
Now in truth, in the order of creation, the nations of the world are subject to Bnei Yisrael. As it states “youwill eact the other nations”. Bnei Yisrael merit to have the white fire rest upon htem, as the Zohar states. This is because the nations of the world are attached to physicality that (the fire) burns them. Therefore in as much as Bnei Yisrael purify phyisicality and siconnect from it, (the black fire does not harm them for it only attacks phyisclaity), then by doing so, Bnei Yisrael are able to exist and last. As above.
וזה שהוכיח ירמי’ את בנ”י והי’ בימי ירידה של בנ”י. ואז הי’ להם רק המעלה של הבירור. והוא מנחות כנ”ל.
This is what Yirmiya was castagating Bnei Yisrael (and comparing them to olives). That in their time (of exile) they were only able to attain the level of birur, the idea of the menachos.
אבל כאן בימי עליה נאמר ויקחו אליך להיות נעשים כל המצות בהתחברותן לשורש התורה אור שהוא בחי’ מרע”ה הדעת של בני ישראל וזהו ואתה תצוה חיבור התורה להמצות כנ”ל:
Yet here (in our parsha), Bnei Yisrael were on the up. Therefore it states: “and they shall take for you.” This means that all their mitzvos shall be done with absolute connection to the source, the Torah, which here is refered to as Moshe, who was the da’as of Bnei Yisrael. This is therefore the meaning “You shall command תצוה” (which is connected ot the word צוותא), which means to connect the Torha with the mitzvos. As above.

באפוד הי’ אבני שוהם בלבד והוא אבנו של יוסף.
The Ephod vestiment had the Shoham stones on the shoulder straps. These stones represented the tribe of Yosef.
כי יוסף הוא בחי’ זכרון. והאבנים היו לזכרון השבטים לפני הבורא ית’.
This is because Yosef represents the idea of remembrance. These stones were there as a constant reminder of the tribes, before HaShem.
ובחושן הי’ כל שבט בפרט. ובאפוד שהוא למעלה על כתפיו. הי’ כלל השבטים.
Now on the Choshen all the names of the tribes were engraved individually on each stone. However the Ephod was above that on the Kohen Gadol’s shoulders, which represented the general populace of the tribes.
והוא יוסף שהוא שורש כל השבטים ולמעלה מהם כנ”ל:
Thisgeneral represenatation is done by