Bamidbar תרל”ו
במדרש צדקתך כו’ באיזה יום חודש מקום כו’. דהנה בני ישראל נבראו לברר ולהעיד על הבורא ב”ה וב”ש. וכתיב אתם עדי ואני אל. במדרש כביכול אם אין אתם עדי אין כו’. ובודקין העדים בשבע חקירות באיזה יום באיזה מקום כו’. כי א”י להיות עד. עד שיהי’ הדבר ברור בכל צד. ולכן צריכין בנ”י לתקן כל אלה המקומות הצריכין בירור. ובאמת ימי המעשה והשבת הוא ענין הנ”ל. דשבת סהדותא איקרי וימי המעשה הם החקירה שכמו שמתקן ימי המעשה כך יוציא לאור עדותו בשבת קודש. כמאמר מי שטרח בערב שבת כו’. לכן כל מעשה התורה ובנ”י הכל מבורר ומפורסם במקום וזמן כדי לתקן העולם והזמן. כמ”ש במ”א שזה יסוד הכל עולם שנה נפש. ונפשות בנ”י מתקנים העולם והזמן:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_6.2
In the words of the Midrash Tanchuma (Bamidbar 1:1), the Torah defines the specific time and place of HaShem’s revelation to Moshe as a testament to the deep love for Bnei Yisrael. This notion of time and place holds a profound significance.
The essence of Bnei Yisrael’s existence lies in their role as witnesses to the unity of HaShem, as expressed in the verse from Yeshaya (43:10): “You are my witnesses.” Moreover, the effectiveness of a witness is directly proportional to the clarity of their testimony. Just as witnesses in capital crimes were subject to rigorous examination with seven interrogations, Bnei Yisrael must illuminate the oneness of HaShem in every facet of this world.
This mission is accomplished through the process of clarification (בירור) and repair (תיקון) in all places. A parallel can be drawn to the days of the week and Shabbos, where Shabbos symbolizes the testimony, but its power is enhanced by the clarity attained during the preceding weekdays.
Hence, we comprehend the significance of the aforementioned Midrash and the meticulous detailing of the time and place of HaShem’s communication with Moshe. Every aspect pertaining to Bnei Yisrael in the Torah is meticulously linked to specific time and place.
It is incumbent upon Bnei Yisrael, who embody the soul (נפש) of the world, to rectify the timing (שנה) and positioning (עולם) of all things in our world. Through their noble efforts, they fulfill this sacred responsibility.
במדרש והיה מספר בני ישראל כחול כו’ אשר לא כו’ יספר כו’ כה יהי’ זרעך כו’ צא מאצטגנינות שלך כו’ ע”ש כל דברי המדרש. וכלל הדברים כי הברכה והריבוי הוא ע”י הביטול למקור ושורש האחדות. דהנה החוקרים הקשו איך יבוא הריבוי מן האחד המיוחד. והתירוץ כי השי”ת כל יכול. וכן עשה הקב”ה להיות בא הריבוי ע”י הביטול להאחדות. להראות כי אף שיש מיני התחלקות ורבויים הכל אחדות אחד. וכמו כן ממש אברהם אע”ה שהוא קיום העולם. כדרשת חז”ל בהבראם באברהם. לכך המזל הי’ מורה שלא יוליד כי איך יבוא הריבוי מן האחד דכ’ אחד הי’ אברהם. וזה מסר לו השי”ת ברכה זו לדורות כה יהי’ זרעך בדומה לך. שגם המה יהי’ מספרם אשר לא יספר פי’ שע”י שיהיו באחדות א’ יהי’ בהם הברכה והריבוי:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_6.3
In the matter of counting the people of Bnei Yisrael, the Midrash offers a beautiful explanation (Bamidbar Rabbah 2:12). Avraham, our patriarch, once looked up at the stars and despaired of ever having children. But HaShem revealed to him that he and his descendants would not be subject to the influence of mazal, or destiny, as determined by the stars. Instead, they would be blessed with countless offspring, as numerous as the stars themselves.
This blessing of countless descendants is rooted in the concept of nullification to the source, and the ultimate oneness of all things. Philosophers have long struggled to understand how something as singular as HaShem could also be the source of multiplicity. But the answer lies in HaShem’s unlimited nature, and the understanding that through nullification to HaShem, all things can attain multiplicity. This means that even though there may be many parts, they are all ultimately part of one.
This idea is exemplified in the life of Avraham, who is known as “one” (אחד היה אברהם) and was not supposed to have any children according to his mazal. Yet he was blessed with countless descendants precisely because of his nullification to HaShem. This concept applies equally to the children of Avraham- the people of Bnei Yisrael. The verse “והיה מספרם אשר לא יספר” (“their number will be a number that cannot be counted”) speaks to the idea that through unity with HaShem, the people of Bnei Yisrael can contain the blessing of infinite multiplicity.
במדרש נרננה כו’ ובשם אלקינו נדגול כו’. דכתיב במספר שמות. פי’ שיש לכל א’ מישראל שם מיוחד. שמעתי מפי אא”ז ז”ל בשם הזוה”ק בפ’ שמות כי יש לכל איש ישראל אות מיוחד בתורה כמ”ש ס’ רבוא אותיות בתורה וס”ר נפשות בישראל כו’. וכל התורה שמותיו של הקב”ה. וע”ז כ’ כל הנקרא בשמי ולכבודי כו’ שבנ”י נקראו בשמו ית’ ולכן מוטל עלינו להרבות כבודו ית’. וזהו הפקידה במספר שמות שהוכן כל אחד מישראל על משמרתו להתדבק בשורש השייך לו. ולכן אח”ז הדגלים כמ”ש במדרש שנתאוו לדגלים כמלאכי השרת. פי’ המלאך אין בו שום דבר נפרד וכולו מורה על שליחותו וכבוד קונו. כמו כן בנ”י כיון שהכירו כ”א מעמדו נתאוו לדגלים שיהיו מצוינים לשמו ית’:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_6.4
Tehillim 20:6 says, “We will rejoice in Your salvation and be strong in the name of HaShem.” The Midrash connects this to our parsha, Bamidbar 1:2, which states, “To count by the names” – במספר שמות. This teaches us that each individual among Bnei Yisrael has a unique name. The Chidushei Harim, based on the Zohar in Shemos, expands on this idea. There are 600,000 names representing the entire nation of Yisrael, paralleling the 600,000 letters in the Torah. This is because the entire Torah encompasses the names of HaShem, and the 600,000 names reflect the 600,000 souls of Bnei Yisrael.
Thus, the pasuk in Yeshaya 43:7 holds significance: “Whatever is called in My name (HaShem) is created for My glory.” This refers to Bnei Yisrael, who bear the responsibility of glorifying the name of HaShem. Consequently, there is a command to count and acknowledge each person by their name. Each individual must embrace their responsibility and establish a connection with their unique source.
This explains why the subsequent parsha discusses the flags of each tribe. According to the Midrash, Bnei Yisrael desired flags similar to those of the angels. The angels’ sole purpose is their unique mission, as they are completely dedicated to HaShem, and their existence exemplifies the glory of HaShem. Similarly, once each member of Bnei Yisrael recognized their individual mission, they aspired to have flags that would magnify the name of HaShem.
במדרש המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. ומה לו בריבוי כבוד עצמו. אך הוא כדי שיוכל יותר להרבות כבוד שמים כי כ”מ שהאדם מבטל כבודו כדי להרבות כבוד שמים הרי מוכן לקבל הכבוד כי ע”ז ניתן הכבוד לאדם כדי להרבות בו כבוד שמים לכן כבודו מתרבה כדי שיהי’ לו למעט כדי להרבות כבוד שמים. וכן מי שמרבה כבוד עצמו הרי לו הכבוד לרע לו לכן נוטלים ממנו הכבוד. ורבינו הק’ מלובלין ז”ל דקדק במ”ש כבוד שמים מתרבה. מה קמ”ל בזה. וודאי כשמרבה כבוד שמים הרי הוא מתרבה. רק שלא יחוש האדם שע”י ביזוי כבודו והוא ת”ח ח”ו יתמעט כבוד התורה. ע”ז נאמר כבוד שמים מתרבה בוודאי. אף שממעט כבוד עצמו כיון שכוונתו לש”ש להרבות כבודו ית’ כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_6.5
The Midrash (Bamidbar Rabbah 4:20) states that when someone uplifts the honor of Heaven and diminishes their own honor, they will be rewarded with an increase in the glory of Heaven as well as their own honor. The Sfas Emes raises a question about why someone would desire an increase in personal honor and what purpose it serves. The answer is that any recognition or glory a person receives in this world is ultimately meant to elevate the honor of HaShem (God). Therefore, when an individual fulfills their mission of reducing their own honor, they are granted even greater honor as a reward. By continuously diminishing their own honor, they greatly amplify the honor of HaShem.
Conversely, if someone uses honor to solely enhance their own reputation, that honor works against them and becomes detrimental. As a consequence, that honor is “taken away” from them.
The Rebbe of Lublin provides further clarification on this matter. He questions why the Midrash needs to explicitly state that when one increases the honor of Heaven, the honor of HaShem is indeed increased. Isn’t this an obvious outcome? The Rebbe explains that some individuals may mistakenly believe that if they, as Torah scholars or individuals of high stature, degrade their own honor to uplift the honor of HaShem, it would somehow limit God’s honor. However, the Rebbe assures that since their ultimate intention is to increase the honor of Heaven, even though they may appear to be trivializing their own honor, they will undoubtedly succeed in their mission.
