Behar תרל”ב

תרל”ב

ב”ה בהר בקיצור כי שכחתי

במד’ מו”ח ביד לשון. גחלת נפח בה ביערה רקק בה כיבה. ככר עד שלא עישרו כו’ עישרו חיים כו’ ע”ש.
THe Midrash (Vayikra Rabbah 31a) explains the words of the Pasuk (Mishlei 18:21) “Life and death is in the hands of the mouth.” That it can be compared to one who has a hot coal, if he blows on it and it can cause a fire, but if he would spit on it, he will extinguish it. Similarly one who has fruit or grain (tevel) that have yet to be tithed, if he eats it,he is liable for the death penalty, but if he sverbally separates it, it is permitted.
כי בוודאי יש חיות הש”י בכל דבר שבעולם כי באורייתא ברא קוב”ה עלמא. ותורה נק’ אש ויש כח אש התורה בכל דבר.
This is because it is clear that the world has the life force of HaShem in everything, for HaShem created the world with the Torah. The Torah is called “fire”, and the power of this fire exists in everything.
רק שמכוסה וקשורה בגחלת.
However (just as in the parable the fire is inside the coal, so too the fire of the Torah in this world) is covered up and attached to the “coal” (the physical realities of this world.
וצריכין לחפש ולמצוא הארת התורה שיש בכ”ד.
Our duty is therefore to search out and find the light of the Torah that is in everything.
ותלי’ בלשון כמשמעו כי עיקר חיות האדם הרוח שבו כדכתיב ויפח באפיו כו’ [*וכתיב] רוח חיים.
This is all dependent on the tongue, for the main life force is found in one’s mouth, as it says by Adam that HaShem blew into his nostrils a living spirit (when someone blows he blows from his essence).
ולזאת צריכין לשמור להיות כל דבר בכח החיות שבאדם.
שעי”ז נתעורר ונתגלה החיות שבכל דבר.
And to achieve this goal we need to guard everything that it should be with the power of the life force that is in him, and through this (protection) one is able to awaken and reveal that life force that is in each thing.
(* See Rabeinu on parshat Noach, that when does something with one’s entire being it brings about life).
ובגשמיות היינו רקק בה שבלי רוח רק מגוף הפה מכבה הפנימיות כנ”ל.
However when it is only physicality (and in the parable) when he spits on the coal, where the spit is bereft of the spirit from one’s inside, it is only physical, then it extinguishes the inside pnimius. As above.
וכן ככר טבל ע”י המעשר שמפריש הראשית להש”י ונתברר לו כי כל החיות מהש”י שהמעשר נותן חיות לכל השאר. על ידי זה מביא חיים מחיות הפנימי כנ”ל.
Similarly (in the parable), when one has untithed tevel, through tithing, and separating the first part for HaShem, one is able to purify that all the life force is for HaShem, for it is what gives life force to everything else. And it is through this that one gains life from the internal life force.
ובלי עישרו דבוק בה קליפה שמבחוץ ולא נתעורר בו כח החיים כנ”ל:
However without first taking tithe, it is still attached to its external husk, and the internal life force cannot yet be awakened. As above.

וזה הי’ כל הבריאה שבנ”י יתקנו הטבע ג”כ.
This is the entire (purpose) of creation, that Bnei Yisrael will also repair nature
וזה ענין השמיטין שכל הגלות ע”י בטולם.
This is the idea of the shmita year, for the entire exile is because the shmita was not observed (See Shabbos 33a).
כי השמיטה ממשיך הארה מלמעלה מן הזמן תוך הזמן.
For the (power) of shmita is to bring light from a place above time, into time.
ושבתה הארץ להיות חיות ודביקות בשורש המנוחה גם בארציות וגשמיות.
“The land will rest”, this means that the life force and attachment will be in the source of rest even in this earthly physicality.
וזה ענין שמיטין להר סיני שכ”ז בכח התורה וקבלת תורה שבכתב בהר סיני והמשכת כח התורה בארציות היא תורה שבע”פ וא”י.
This is therefore the explanation of the question: Why is shmita singled out as a mitzvah from Sinai (all mitzvot are from Sinai)? However Sinai represents the power and acceptance of the written Torah. And drawing down the Torah into physicality is the Oral Torah (which is represented by the Shmita, bringing the Torah into the physical world and connecting to the life force of HaShem in it).
ופי’ מו”ח ביד לשון. הוא שהחיים אינו חסר בשום דבר רק שביד אדם למצוא החיים תוך כ”ד.
The meaning therefore of the words “Life and death are in the hands of the tongue”, is because there is no lack of life in anything (the life force of HaShem can be found in everything in its full force). However it is in man’s ability to find the life force in everything.
וכן להיפוך ח”ו.
So too conversely, Heaven forbid (one is able to extinguish the life force by being attached to the physicality)
ולשון הוא כמו תנועת הלשון שאף שהוא דבר אחד נתהפך ע”י תנועת הלשון כנודע.
The word “tongue” here, is referring to the movements of the tongue, for even though it is the same tongue, and nevertheless through the different motions it has different meanings.
כן אף שהכל מהש”י תלוי כפי קבלת האדם ויוכל להתהפך כנ”ל:
So too even though everything is from HaShem, it nevertheless is dependent on the level of acceptance of man, and he is able to flip everything (to service of HaShem).

בזוה”ק שצריך אדם לעבוד להש”י בבחי’ בן לחפשא בגניזין דילי’ ובבחי’ עבד לעשות ציווי המלך ע”ש.
Zohar (3:111b) One must serve HaShem as a son and as a servant. As a servant, not to question anything, and as a son to search out the hidden treasures of the king.
והוא בחי’ שבת. וימי המעשה הם בחי’ עבד אף שנסתר.
These two levels are that of Shabbos (when one is like a son) and the days of the week, when one serves HaShem even when it (is unclear and He) is hidden
ואינו מרגיש פנימיות החיות שיש בכל דבר רק שמאמין ועושה רצון הקב”ה.
And (in this time of distance) one does not feel that internal life force that is in everything however one believes, and does the will of HaShem.
ובשבת מתנה טובה בבית גנזי שנפתח מאור הגנוז והוא הפנימיות של דבר. ונגלה כבוד ה’.
Yet on Shabbos HaShem says “I have a good gift in my treasure house”, this means that the light of the hidden treasure is revealed on Shabbos, which is the pnimius of everything, and the glory of HaShem is revealed.
וההפרש כי בן הוא מיוחד להיות נמשך בטבעו אחר רצון אביו כי בן מלך הוא ואינו צריך עבודה להתקרב כי דעתו שוה לדעת אביו מצד כי בן מלך הוא.
The difference (between the son of the king and the servant) is that he son is unique in that he naturally follows the will of his father, for he is the son of the king, and he doesn’t need to work on himself to become close to the king, for his mind is the same as the kings, for he is his son.
ובחול דצריכין לכוף היצר אף שיש כמה הסתרות ורצונות אשר לא לה’ המה ולזה צריכין עבודה לצאת מהמשכת עצמו כנ”ל:
However during the weekday (we are like servants) for one needs to force one’s natural desires, and realise that even though there are many coverings and external pulls away from G-dliness, therefore one requires extra work to counteract the natural tendencies.

[ובכל ארץ אחוזתכם כו’.
(Vayikra 25:24) “Throughout the land that you hold, you must provide for the redemption of the land”
ע”י הרצון והתשוקה תמיד להתדבק בהש”י נפתח הפנימיות ובא גאולה.
This means that it is through the desire to constantly connect to HaShem that the internal opens up and one merits to redemption.
ארץ לשון רצון להתדבק בשורש ואחיזת כל אדם במקור החיות בו ית’. ועי’ בס’ ד”א מעין זה]:
The word “eretz” – land, refers to desire. The real will of man to connect to the source of life force in HaShem. (See sefer Divrei Emes, Behar, on this subject.)