Chukas תרל”ד
פי הבאר נברא בע”ש בה”ש. דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. בור הוא מים מכונסין ובאר הוא מעין נובע. ובכל איש ישראל יש נקודה חיות דכתי’ ויפח באפיו כו’. רק האדם צריך למצוא זאת הנקודה. והוא עבודת האדם להמשיך כל המעשים אחר זאת הנקודה. וזה שתה מים מבורך והיא העבודה בימי המעשה. ובש”ק ונוזלים מתוך בארך שנפתח המעין ובא אור חדש והיא נשמה יתירה. באר חפרוה שרים הם הצדיקים שהם שרים לבם ברשותם. כרוה נדיבי עם חפירה הוא למצוא מעין נובע וכרי’ הוא להוסיף עומק. כי למצוא התחדשות הוא על ידי הצדיקים ואח”כ יכולין כל אחד למצוא יותר ע”י הנדיבות והתשוקה שיש בכל איש ישראל. במחוקק כי כל רצון עושה רושם וחקיקה בלב וצריכין להתחזק לבטוח בה’. שבדרך שרוצין לילך מוליכין. ולכן מי שיש לו רצון אמת צריך לבטוח בהש”ת שיעזור לו וזהו במשענותם. וממדבר מתנה מדבר היא הנהגה שמנהג האדם כל מעשיו אחר נקודה רצון הנ”ל בימי המעשה עי”ז זוכה בשבת למתנה דאיתא מתנה טובה בבית גנזי הוא ש”ק והגניזה הוא בימי המעשה כי המעשה הכנה לשבת והם ב’ מדריגות טהרה וקדושה כמ”ש בזוה”ק טהרה היא מסטרא דטמא שרואין (שרוצין) להיות טהור ומנוקה שלא להתלכלך במעשים שמביאין טומאה והוא ע”י ביטול להאחדות כמ”ש מי יתן טהור מטמא לא אחד. שהשי”ת ברא בעולם טומאה וטהרה כדי לראות שאין דבר נפרד. כיון שע”י הביטול חוזרין להיות טהור והוא ראי’ על אחדותו ית’. והיא עבודה. ובשבת כתיב ויקדש אותו שמתחדש החיות בכל דבר מעולם העליון כנ”ל פי הבאר:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Chukat_4.3
The mouth of the well (of Miriam that sustained Bnei Yisrael in the wilderness for 40 years) was one of the few things created on Erev Shabbos. This time is significant as it represents a combination and “mixture” of Shabbos with the days of the week.
The pasuk (Mishlei 5:15) states, “Drink water from your cistern and liquid from your well.” The cistern contains still water, while the well is connected to flowing water.
In every individual among Bnei Yisrael, there exists a point of life force from HaShem, for He blew the breath of life into Adam’s nostrils. It is our mission to uncover and find this point. Our mission as human beings is to align all our actions with this purpose.
This concept is reflected in the idea of “Drinking waters from your cistern,” which represents the accomplishments we attain during the days of the week. However, on Shabbos, it is “liquids from your well” because on Shabbos, the spring is open, and a new light emerges. This is known as the “neshama yeteira,” the additional soul that we receive on Shabbos.
The verse “The well that was dug (חפרוה) by chiefs” (Bamidbar 21:18) refers to the tzadikim, who are masters over their desires. The phrase “Dug (כרוה) by nobles of the nation” implies a deeper search for the flowing spring. The tzadikim initiate the quest for renewal, and each person, through their own generosity of spirit and desire, can discover even more.
“With the staff (במחוקק)” (ibid), the word חקק means to carve out. This signifies that every desire a person has has an effect, and one must strengthen their trust in HaShem. By doing so, one is guided along the desired path. Therefore, a true desire requires trusting in HaShem’s assistance. This is represented by the concept of “with their stick – משענותם,” which symbolizes reliance on HaShem.
The verse continues, “and from the Midbar a gift.” The word “Midbar” also implies being led, as “דבר” means leader. It signifies that our actions are guided by following HaShem’s direction. By doing so, we merit receiving the gift of Shabbos. This idea is expressed in the Gemara Shabbos 10b, where HaShem states, “I have a special gift in my treasure house, which is Shabbos.” The hidden treasure house refers to the days of the week, as we prepare during those days for Shabbos.
There are two methods of preparation: purity and kedusha (holiness). According to the Zohar, purification originates from impurity when one desires to become pure, while holiness is achieved by avoiding actions that bring impurity. Both approaches involve nullification to the oneness of HaShem. This is expressed in the verse, “Who will give purity from impurity, is it not One (HaShem)?” HaShem created impurity and purity in the world to demonstrate that nothing is separate from Him. Through nullification to Him, one can return and attain purity, which exemplifies His unity.
This is the realm of the days of the week. On Shabbos, HaShem sanctifies it, bringing a renewal of the spiritual life force from the world above, as explained above regarding “the mouth of the well”.
זאת התורה כו’. דרשו חז”ל מי שממית עצמו עלי’. אף דכתיב וחי בהם. רק מצד האדם יהי’ מוכן למס”נ. רק מצד מאמרו ית’ וחי בהם. לכן בג’ דברים ג”ע וש”ד וע”ז צריך האדם להיות מוכן למס”נ. וכפי הביטול להתורה כן מתקיימת בו כיון שהוא עיקר וחשוב אצלו. ובמד’ ורש”י ובגוים לא יתחשב שמה שאוכלין בנ”י בעוה”ז בין האומות אין מנכים מחשבונם. והפי’ כיון שאין עוה”ז חשוב לבנ”י וכפי מה שאינו חשוב בעיניו כן זוכה לחיים טובים בעוה”ז ושלא יהי’ בחשבון כנ”ל. ואיתא שיש ב’ השפעות מהשי”ת להבריאה. מצד הטבע שצריך הבורא לפרנס ברואיו. והב’ מצד מעש”ט של ישראל [רק הרשעים שמאבדין העולם נחשב להם הכל לשכר. אבל בנ”י שמוסיפין מעש”ט אין השפעת הטבע בכלל השכר כנ”ל]:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Chukat_4.4
“This is the Torah: ‘A man who dies in a tent…'” (Bamidbar 19:14). Our sages explain (Brachos 63b) that, besides the simple explanation of this verse teaching us about the laws of impurity, it can be understood on another level. Only one who dies for the sake of the Torah can merit the Torah. Although we are commanded to “live by them (the Torah)” (Vayikra 18:5), this is not a contradiction.
We are commanded to be prepared to sacrifice our lives for anything that will run contrary to the existence of the Torah, like
transgressing one of the three cardinal sins: immoral relations, murder, or idol worship. By performing any of these acts, the Torah cannot exist, and therefore one must be willing to give up their life for them. In other situations, we strive to “live by them” while avoiding these transgressions.
The extent to which we nullify our own desires demonstrates our commitment to the Torah. It is in proportion to this self-nullification that we merit the Torah, showing its importance to us.
The Midrash and Rashi (Bamidbar 23:9) explain that when Bnei Yisrael are among the nations of the world, anything they are rewarded with in this world does not detract from their merit in the world to come. The reason is that this world is not their primary focus. The more one focuses on the world to come, the less impact worldly benefits will have on their ultimate reward.
Furthermore, it is stated (Chesed L’Avraham 6:24) that there are two channels through which HaShem benefits this world. One is through nature, as HaShem sustains His creation. The other is through the good deeds of Bnei Yisrael. However, the wicked, whose sole focus is on this world, destroy it. Any benefit they receive in this world diminishes their reward in the world to come. On the other hand, Bnei Yisrael, who perform more good deeds and benefit this world, are not diminished in their reward in the world to come, as explained above.
ואני תפלתי לך ה’ עת רצון קבעוהו במנחת שבת שהיא עת רצון. והאמת כי בנ”י מעוררין בתפלתם עת רצון כמו שדרשו חז”ל אימתי עת רצון כשציבור מתפללין. וז”ש ואני תפלתי לך כו’ עת רצון שהתפלה גורמת הרצון. רק מ”מ יש עתים שהקב”ה משתוקק לרצון זה שבנ”י יגרמו רצון. וזה רעוא דרעוין שהקב”ה יש לו רצון שיעוררו בנ”י עת רצון כנ”ל. ובשבת קודש שיש להקב”ה נייחא מהבריאה ע”י בנ”י שמעידין שברא עולמו בששה ונח בשביעי וזהו הרצון נותן חיות לכל השבוע הבאה. ולכן צריך האדם להשתוקק להשי”ת בסוף יום השבת לבקש שלא יהי’ נפרד ע”י מעשים של חול וכמו מסירת מודעא קודם המעשה:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Chukat_4.5
The pasuk in Tehillim (69:14) states, “And for me, my prayer should come at an auspicious time.” This verse has been designated to be recited during the Mincha prayer on Shabbos, which is considered an auspicious time. It is actually the collective prayers of Bnei Yisrael that actually bring about this auspicious time, as explained by our sages (Brachos 8a): When does an auspicious time occur? It is when people come together in prayer. Thus, we can understand the verse in Tehillim as follows: “And when I pray… it should create an auspicious time.”
However, there are specific instances when HaShem desires that Bnei Yisrael take the initiative in creating this desire. This concept is encapsulated in the notion of “Ra’ava dera’ava,” the desire of desires. It signifies that HaShem’s desire is for Bnei Yisrael to awaken this desire within themselves.
On Shabbos, when HaShem takes pleasure in Bnei Yisrael’s acknowledgement of His creation of the world in six days and His subsequent rest on the Seventh, it is this desire that fuels us with spiritual energy for the upcoming week.
Therefore, as Shabbos nears its end, one should yearn for a continued connection with HaShem and beseech Him not to be separated through the mundane activities of the approaching week. This parallels the concept of informing someone of our intentions before embarking on a particular action, emphasizing our earnest desire to remain connected.
