Chukas תרל”א

בזוה”ק פי’ חקת התורה ולפעמים כתיב וזאת התורה.
The Zohar (3:179b) Here it states “This is the chok of the Torah”, and other times the pasuk states “This is the Torah”
ופי’ שחקת היא תורה שבע”פ שגוף התורה למעלה מהשגת אדם. וכתיב אשר שם לפני בני ישראל. וחקת החקיקה בלב האדם ובמעשיו.
The meaning of the Chok of the Torah, is referring to the Oral Torah. For the actual Torah is above human comprehension. And therefore it states: “He placed before Bnei Yisrael”. (The Torah had to be brought down and given to us). However the ‘chok’ or ‘chukas’ refers to the ‘carving’ out of the heart, and in one’s actions. (Our application of the Torah on a practical level – that of the Oral Torah, is our gateway to accessing the Torah).
וכן שמעתי מאא”ז מו”ר ז”ל פי’ במחוקק כו’ שדברי תורה נחקקים בגוף האדם. וזה ענין תורה שבע”פ להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות.
Similarly, I heard in the name of the Chidushei Harim, explaining the word במחוקק – carving out, that the words of Torah are carved into the body of man. This is the idea of the Oral Torah, which is to bring the light of the Torah into each and every individual action.
כי בודאי בכל דבר יש הארה מהתורה שהרי באורייתא ברא קוב”ה עלמא. רק שנגנז ואינו ניכר וצריכין למצוא הארת התורה הגנוזה במ”ב.
For clearly, everything in this world contains a light of Torah, for it is with the Torah that HaShem created the world. However it was hidden and no longer recognisable. And it is our mission to find this hidden ligh of the Torah which is hidden in creation.
ופי’ חקת כמ”ש עשה תורתך קבע. הפי’ להיות נקבע בגוף האדם ידיעת התורה כיתד שלא תמוט.
The word חקת also means fixed. As our sages explain (Avos 1:15) “Make your Torah fixed (and your work temporary). This means that it should be fixed in man’s body, like a peg that is fixed and will not budge.
ואיתא בגמ’ חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן. נראה הפי’ שגם בכל מלאכה שעשו הי’ העיקר הלימוד שמכל דבר יש לאדם ללמוד רצון השי”ת ומי שעושה הכל לשם שמים בדביקות יוכל למצוא הארת התורה כנ”ל.
This is the idea that the Gemara (Berachos 35b) explains. That the first Chasidim made their Torah primary and their work temporary, and both (their Torah and work) prevailed.
It would seem that the explanation is that in each action they did, their primary focus was to learn from it. For one canlearn the will of HaShem from every action. One who des everything for the sake of Heaven, with complete connection can find the light of Torah as above.
וז”ש תורתן כי היגיעה במעשה גשמיי להיות עפ”י התורה נק’ תורת האדם כמ”ש רש”י תהלים א’ משעמל בה נקראת תורתו כו’.
For this reason it states (in the gemara above) “תורתן Their Torah” for this idea of toiling in a physical action to (discover the will of HaShem, and to) perform it according to the Torah is called “The Torah of man”. This is the idea that Rashi in Tehillim (1:2) That when a person toils in Torah, it becomes ‘his’ Torah תורתו.
וז”ש שהי’ הקביעות ועיקר מעשיהן בחי’ תורתן וגוף המלאכה הי’ עראי וטפל כנ”ל. וממילא נמשך גם הגשמיות אחר השורש וכמ”ש ז”ל שהצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות שמביאין כח השורש לתוך ההעלם כמ”ש במ”א.
This therefore can be the idea in the Gemara (Berachos ibid: “They made the Torah primary”, this means) that the primary focus of their action iin doing a mitzvah was the Torah (to do it exactly as HaShem wants it, and to reveal His desire). The actual performance of the mitzvah was secondary, as above.
Therefore by doing so the physical element – the performance of the mitzvah, was drawn to its source.
This is as our sages taught, that the righteous give the world its existence, which was created with ten sayings,for they bring the power of the source to the hidden elements. As we have explained elsewhere. (See Chayei Sara תרל”א)
וכתיב החכם עיניו בראשו ג”כ הפי’ כנ”ל שמתדבק תמיד בשורש וכח הראשית וההתחלה של כל דבר והוא כח חיות השי”ת כנ”ל.
Furthermore it states (Koheles 2:14) The wise man’s eyes are in his head. This can also be understood as above, that he is constantly connected to the source and power of the first, and beginning of everything. Which is the power of the life force of HaShem, as above.
וכ”כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שבכל דבר אף שנראה מרוחק ומתנגד להקדושה אעפ”כ באמת כח והחיות רק מהשי”ת
Similarly it states (Yeshaya 40:27): Lift up your eyes, and see who created all this”. This means that in everything, even things that may seem very distanced and opposing holiness, nevertheless in truth the power and life force is only from HaShem
וז”ש במד’ מי יתן טהור מטמא כו’ יחידו של עולם כי ע”י הביטול להשורש יוכל לטהר עצמו אף שנטמא.
This is the idea of the Midrach (Bamidbar Rabbah 19:1) “Who will bring holiness from impurity, only HaShem”. This is because it is through nullification to the source, that one is able to purify himself, even though he is impure.
וזה ע”י תשובה שרוצה לחזור לשורשו ומתיישב מאין באתי ומברר אצלו שכל החיות מהשי”ת ומבטל עצמו להשורש עי”ז נדחה כל הטומאה כנ”ל.
This is through repentance. That one wants to return to his source, and considers “From where did I come”. He clarifies for himself that all the life force is from HaShem, and completely nullifies himself to the source. By doing so one is able to push away all impurity.
וז”ש מי ברא אלה אף שנראה נפרד ומתפשט לעניני עוה”ז וגשמיות. עכ”ז באמת מי ברא אלה. ג”כ רק מהשי”ת ויחידתו רק שכן רצונו שיהי’ נסתר כנ”ל:
This is the idea of “who created all this”. Menaing that even though one may feel that the elements of this world are separated and distanced from HaShem, and from all physicality, nevertheless “Who created all this”. It is all from HaShem and His Oneness, yet it is His will that it will all be hidden. As above.

ברש”י ז”ל גבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כו’.
Rashi (Bamidbar 19:22) explains that the reason why the red heifer process contains a cedar branch and hyssop twig, is that one who sinned through haughtiness -compared to a cedar tree, shall make himself lowly – compared to they hyssop twig, and thus be forgiven.
ולמה יתכפר החטא ע”י שמשפיל עצמו בלבד.
However why should one be forgiven for just lowering himself, (how is that enough repentance)?
אך כי ודאי עיקר החטא מגיאות שמסלק מלכות שמים ממנו שאם הי’ ברור לאדם שכל החיות מהשי”ת וכגרזן ביד החוצב לא הי’ מציאות לחטוא ולכך המתגאה כעע”ז.
However since it is clear that the primary reason for sinning, is because he removed the kingdom of Heaven from himself. For had he had the absolute clarity that his entire life is all from HaShem, and he merely acts as ‘an axe in the had of the chopper’, then he would not have any concept of sinning at all.
This is why one who is haughty is compared to serving idols.
וע”י שבא לבחי’ השפלות כנ”ל שמכיר האמת ממילא נמחק החטא כי בלי תשובה כראוי לא יוכל להשפיל עצמו כנ”ל.
Therefore it is through coming to a state of lowliness, where one realises the truth, that the sin is automatically wiped away. For had he not done proper repentance he would not be able to humble himself properly.
והכנעה זו היא היראה שקודמת לכל.
This lowliness is (really the idea of) fear that precedes everything.
ובגמ’ יראת ה’ כו’ אוצרו אין כו’. משל העלה חיטים ולא עירב קב חומטין מוטב שלא העלה כו’ מערב אדם קב חומטין ואינו חושש ע”ש שבת פ”ב.
As the Gemara (Shabbos 31a) explains teh pasuk (Yesaya 33:6) “Fear of sin is his storehouse”. This can be compared to one who stored away the wheat harvest, if he did not mix soil in it (to preserve the wheat) it would be better had he not stored it at all. Furthermore the gemara continues that one can mix a small measure of soil into wheat that one sells and one does not have to be concerned about overcharge (for soil in place of the wheat. For the soil is an integral part of the wheat. So too fear of sin precedes everything for it is the integral preservative that will guard one’s good deeds and Torah learning).
כי קיום כל דבר מצוה צריך להיות ע”י יראה שיהי’ מעורב חיות השי”ת במעשה המצוה ועי”ז יעשנו כראוי.
This is because the preservation of any mitzvah is through the fear that the life force of HaShem is mixed into the action of the mitzvah, and this will enable a person to fulfil the mitzvah properly.
וכמו שאינו אונאה מה שחסר תבואה במקום הקב ע”י שעי”ז מעמיד החיטים כן בכל מצוה אף שע”י הישוב הדעת תוך המעשה ממש שיהי’ ביראה אף שיתבטל מעט מגוף המעשה אינו חשש כי היראה מקיים כל המעשה כנ”ל.
And just as it is not considered overcharge, for the missing wheat in place of the soil, for it preserves wheat, so too in every mitzvah, through having that calmness of spirit in the actual action, to perform it with fear, which may limit the actual action of the mitzvah somewhat, one nevertheless does not need to be concerned about that, for it is something that will make his action prevail.
וזה נצרך לידע.
This is indeed an essential concept to know.
וז”ש א’ הממעיט כו’ שיכוון לשמים כנ”ל:
This too is the idea of (Brachos 5b) one who does a lot and one who does a little (are equal) provided they both have intentions for the sake of Heaven. (Here too one does not need to be concerned about doing less, if it i because one is focused on fulfilling the mitzvah with proper fear of Heaven)