Devarim תרל”ג – תרל”ה Yesodos

תרל”ג

במדרש מרפא לשון עץ חיים כו’. כי הלשון יש בו כח גדול כמ”ש ז”ל על לשון רע שלישי שמדבר כאן ומזיק מרחוק כו’. ק”ו מדה טובה מרובה שיכול כח הלשון מצדיק לעזור מרחוק. ומרע”ה לא רצה לדבר עד שיהי’ כח לדיבורו לכנוס בכל איש ישראל כיון שהי’ הדעת של כל בנ”י לא הי’ יכול לדבר עד שדיבורו יכנוס בכל ישראל. וז”ש לא איש דברים כו’ וכאן כתיב אשר דיבר כו’ אל כל ישראל כנ”ל. ובזה מובן דברי רש”י ז”ל שנתן טעם שאלו שבשוק יאמרו כו’. ולמה לא ידבר לכולם. רק כנ”ל שהמתין עד שיוכל לדבר לכל איש ישראל כנ”ל. והלשון בא מפנימיות האדם ונותן כח להדיבור. כי כל הדברים מהפכין לפי הלשון והתנועה כך מתפרשין. ולזאת מצינו שתיקן מרע”ה בלשונו איכה אשא כו’ ולשון זה גם בקינות כמ”ש חז”ל. וכן בכל הדברים אם כח הלשון כראוי יוכל לתקן דברים הנאמרים בלשונו [וע”ז נאמר טוב לשמוע גערת חכם כו’]:

The difference between Moshe previously saying to HaShem at the burning bush, לא איש דברים אנכי and now he says אלה הדברים, is because it is only now that Moshe’s words are able to properly penetrate into Bnei Yisrael.
This was done through the correct use of לשון for it is the way that לשון is used that gives meaning to the דיבור.
For this reason we find that לשון רע kills 3 people, the speaker, the listener and the subject, he talks here and effects someone far away. Conversely good לשון can have an even greater effect of good, to far away places.
Moshe was the da’as of the entire Bnei Yisrael, and therefore he had to gather them all together so that his dibur was able to penetrate into all of them.
When the lashon comes from the pnimius in the correct way it is able to change everything to good. For example we find that Moshe said the same word איכה, yet it was said about Bnei Yisrael positively, Whereas the other Nevi’im it had a negative connotation!

תרל”ד

במדרש מרפא לשון עץ חיים מרפאת הלשון כו’. איתא בזוה”ק שנמשלת התורה לאילן שיש בו ענפים ופירות ועלין וקליפות לבד גוף האילן שכולן אחוזין בו. כמו כן התורה נותנת שפע וחיות לכל הבריאה. וכ”א יש לו דביקות כפי ערך קדושתו. כי באורייתא ברא קוב”ה עלמא. וכל הדברים הם כמו לבוש לנקודה הפנימיות. והלשונות שמתפרש בהם דברי תורה הם ג”כ רק לבוש כי המאמר היא התורה עצמה ומתלבש בלשונות אחרים. ועי”ז מרפא הלשון. לכן התירו שיכתבו ספרים בכל לשון. וכתי’ הואיל כו’ באר כו’ התורה כו’. פרש”י בע’ לשון פירשה להם וכ’ באר שכפי התרחבות הארת התורה במלבושים החיצונים יותר שמתקרב הכל להפנימיות עי”ז נפתח המעין הפנימי ביותר. כתי’ שתה מים מבורך ונוזלים כו’ בארך. כי הקב”ה נתן בטבע עצמו של כל ברי’ נקודה קדושה. בפרט באיש ישראל שיש לו נפש קדוש. ונק’ בורך שדבוק בגופו וכפי מה שמקבל הארת הנפש וממשיך כל מעשיו אחר זו ההארה. כן ניתוסף לו רוח ונשמה יתירה ונפתח מעין שאין לו סוף וזהו ונוזלים מתוך בארך. ולכן ג”כ אחר כל המסעות במדבר שהמשיכו בנ”י הארה קדושה לתוך כל המקומות הללו אח”כ הואיל משה באר כו’:
The Sfas Emes distinguishes between the לשון of the Torah and the מאמר of the Torah. The ma’amar is the inner meaning, whereas the lashon is an external garment with which the inner meaning is explained. This is why Torah can be written in different languages. This is the מרפא לשון, heals the other languages.
In as much as the Torah is widened and expressed in more and more external ways, this also opens up the internal flow מעין פנימי of the Torah.
שתה מים מבורך ונוזלים מן בארך
there are two types, one is the בור the pit that a person makes to store water in. This is the Torah and holiness that each person is given by HaShem. By using this light and focusing everything based on this light, (focusing on spirituality and avodas HaShem), one merits to gain more, a מעין opens up for him, which are the waters from a well, which have a stream of fresh water flowing through it.
It is for this reason that only after Bnei Yisrael travelled through the midbar and elevated all the places, that Moshe was able to explain the Torah clearly to them – as a wellspring that opened up to them. הואיל משה באר התורה הזאת

כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו. קשה להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהי’ ראוי להיות נחרב בימיהם. ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בנ”י להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כ”כ ראוין בזכותם בלבד לגאולה. רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בהמ”ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות כמאמר בונה ירושלם. וז”ש שכל דור שאינו מסייע לבנינו. וז”ש שאינו נבנה בימיו שאין ימיו בכלל הבנין כנ”ל. וכל אדם בפרט ג”כ צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בהמ”ק. וכפי מה שמקבלין ע”ע עול מלכות שמים מסייעין לבנינו כמ”ש הכל מסייעין לבנינו של מלך כו’:
The Gemara Yerushalmi (Yuma 1:1) says that any generation in which the Beis Hamikdash is not rebuilt is as if it has been destroyed in their days.
This does not mean that the earlier generations were so bad, neither does it mean that the generation in which it will be built is better than the previous generations. The explanation however is that each and every generation must contribute through their Torah and mitzvos to the rebuilding of the Beis Hamikdash, for it is constant process of building. As we say בונה ירושלים constantly. It is therefore any generation that does not at all contribute to its rebuilding, is as if it has been destroyed in their days.
So too on an individual level, each person needs to realise that their individual actions contribute to the rebuilding of the Beis Hamikdash.

ידע שור קונהו כו’. פי’ כי יש לאדם יתרון על כל הנבראים, אבל ע”י היתרון בא לחסרונות כמאמר ויוסיף דעת כו’. אבל באמת הדעת נותנת כי מהטובה שנתן הש”י לאדם יתרון בחכמה. א”צ לבוא חסרון מזה. וז”ש אדם ובהמה שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. פי’ שמקודם צריך לעשות רצון בוראו מצד הבריאה. והחכמה תוסיף מעלה ולא חסרון וזה תרעומת הנביא ידע שור קונהו ישראל לא ידע כי אבדו חיוב העבודה מצד יתרון החכמה והדעת כנ”ל. וז”ש גוי חוטא כו’ בנים כו’ שמכל המעלות באו לידי חסרון כנ”ל. ואפשר לפרש עפ”ז המשנה כל שהיא תפארת לעושי’. לעשות רצונו ית’ מצד שהוא מעשי ידיו מצד הטבע ככל ברואים שעושין רצונו. ותפארת מן האדם הוא להוסיף ע”ז עבודה מצד החכמה והיתרון שהוא אדם בעל בחירה כנ”ל:

ידע שור קונהו… בעליו ישראל לא ידע…
Even though man has da’as that separates him from animals, nevertheless the da’as can be misused, and make things worse. It is up to us to utilize our da’as properly so that it is not misused. There are two stages in avodas HaShem. The first stage is one of doing the will of HaShem that is naturally expected of us, just as everything in nature follows the will of HaShem. The second level is doing the will of HaShem through an awareness of one’s da’as and undesrtanding, realising that one has free choice and nevertheless chooses to serve HaShem. This is a greater level and one can reach greater heights, however it also can lead to greater lows, if it is misused.
This means that we need to start our journey by doing the will of HaShem, then the da’as and chochma will add to our experience.
This was the complaint of the navi, that the advantage of having chochma and da’as was no longer serving them for the better, and therefore in this aspect they were worse than animals, for they were not using the second level properly.
With this we can explain the Mishna in Avot
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם
The first stage תפארת לעושיה refers to the doing HaShem’s will naturally just as everything in nature serves HaShem. And the second stage תפארת לו מן האדם refers to the additional element that man has to serve HaShem out of free choice with his understanding.

תרל”ה

במדרש ספרים נכתבין בכל לשון מרפא לשון עץ חיים כו’
The Midrash (Devarim Rabbah 1) states that A sefer Torah can be written in any language, as opposed to Tefillin and Mezuzot…The Midrash then goes on to explin that the words of the Torah heal the tongue.
דוודאי לכל הע’ לשונות יש להם איזה אחיזה בתורה רק שנתפשטו בענפים נפרדים. ונק’ לשונות כמו לשון של ים שהמעין משפיך נחלים קטנים.
Now it is clear that the 70 languages have a connection to the Torah, however they have spread out, in different directions. These are called לשונות – tongues / languages, which is used in the cotext of a spring flowing into different smaller rivers.
ולבנ”י ניתן גוף המעין. אך בכח התורה כשממשיכין חיות התורה לאותן הלשונות מתרפאין. ומתיר את הלשון.
Yet Bnei Yisrael were given the actual body of the ‘spring’. It is with the power of the Torah, that they are able to draw the different tributaries and heal them. They ‘allow’ the language.
פי’ שהלשונות הם נחלים קצרים שא”י להתפשט רק ע”פ הגבולים אבל ע”י הארת התורה מתבטלים הגבולים.
The idea is that these languages are like shor rivers that arent able to spread beyond their limited borders, however through the light of the Torah, these limiting borders are nullified.
וכמו כן בשבת נחלה בלי מצרים כנ”ל.
This is the same idea as the reward on Shabbos which is called “an unlimited border”.
וז”ש הואיל משה באר אה”ת בשבעים לשון פירשה להם כנ”ל שיהי’ בכח בנ”י להרחיב אור התורה גם באותן הנחלים הקצרים.
This is the idea that Moshe explained the Torah in 70 languages. As above, that Bnei Yisrael have the power to spread the Torah, even into those short limited rivers.
וז”ש כח מעשיו הגיד כו’ לתת להם נחלת גוים. והלא הי’ יכול הקב”ה לתת מיד כל הארצות לבנ”י. אך זה עיקר הנתינה שיוכלו להמשיך אותן הנחלות הנפרדים להעלותם לשורשם בתורה:
This too is the idea of “The greatness of His deed he told His nation to give them the inheritance of the nations.” (See Rashi Bereishis 1:1, that this is the reason why the Torah begins with the creation. To demonstrate Bnei Yisrael’s right to Eretz Yisrael). Now Surely HaShem could have immediately have given all the lands to Bnei Yisrael, (why does it have to come to us through such a lenghty process)? However this is the primary gift that is given to us that Bnei Yisrael are able to draw all those rier that have become lost and separated, to b euplifted to their source in the Torah.

בפסוק וייטב בעיני הדבר. והקשו למה אמרן בתוכחות.
(Devarim 1:23) “And it was good in my eyes” (to send spies to Eretz Yisrael). The question is asked, why is this mentioned in the rebuke that Moshe is giving Bnei Yisrael?
אבל נראה כי גם ע”ז הוכיחן שגרמו להיות הוטב גם בעיניו.
However it seems that this too is a reason for rebuke, for Bnei Yisrael had actually caused it to appear a good idea in Moshe’s eyes!
דכתיב איכה אשא לבדי כו’. פרש”י הרים אתכם על דייניכם. ופי’ מו”ז ז”ל כי הדיינים תלוין במעשיהן של ישראל. ולכן כשהי’ מרע”ה בעצמו מנהיג הכל. הי’ חטא שלהם נוגע גם בו.
This is apparent from the pasuk (Devarim 1:12), when Moshe says: “How can I carry the burden of the nation on my own”. Rashi explains that Bnei Yisrael were elevated over and above their judges (that their leaders were held accountable for the actions of bnei Yisrael if they were able to prevent them).
Therefore when Moshe was the leader the sin of the nation also affected him!
לכן העמיד שרים כנ”ל.
It is for this reason that Moshe appointed chiefs, as above.
ובכאן כתי’ ותקרבון אלי כולכם פירש”י ז”ל בערבוביא כו’. ולכן שהיו כולם באים אליו נשלחה כו’. גרמו שהוטב בעיניו.
Here it states that they all came together in a mixture (in an unorganised and disrespectful fashion). And therefore when they all came asking to send spies they actually caused Moshe to think that it was a good idea.
וזה צריך כ”א לידע שמעשיו מגיעין גם למנהיגם הן למטה הן למעלה ועי”ז ישמור מעשיו כראוי:
Now this is something that each person needs to know; that his actions reach the leaders above and below! This should cause a person to protect himself properly.

התוכחות שהוכיחן מרע”ה על החטאים של דור הקודם כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להן.
The reason why Moshe mentioned in the rebukethe sins of the previous generation, is because each generation needs to repair this sins of the previous generations
כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם. לכן הם במקומם לתקן חטאם.
For just as they inherit the merits that the previous generation left them, they also take their place to repair their sins.
וזה ענין פוקד עון אבות ע”ב.
This is the idea of “visiting the iniquity of the parents on their children”.
ולכן חזר כל החטאים שניתקנו אח”כ.
It is for this reason that he went over all the sins, so that they will subsequently be repaired.
ולכן איתא כל דור שאין בהמ”ק נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו שאם היו מתקנים חטא הקודם הי’ נבנה מיד כנ”ל:
For this reason we say that any generation that the Beis Hamikdash is not rebuilt in their days is as if it was destroyed in their days. This is because if we would repair the previous sin (that caused the destruction) then it would immediately be rebuilt.

ויהי בארבעים שנה כו’ דיבר משה כו’ ככל אשר צוה ה’ אותו אליהם.
And it was in the fortieth year that Moshe clearly spoke all the things that HaShem commanded him.
דאיתא בגמ’ אין אדם עומד ע”ד רבו עד ארבעים שנה, וכל ימי דור המדבר היו כל הדיבורים ממרע”ה להמשיך לבן של ישראל אליו. עד ארבעים שנה שאז נתקרבו אליו כראוי שיוכל לדבר עמהם ממש ככל אשר צוה כו’.
This is because it states in the Gemara (Avoda Zara 5b) that a person does not fully understand the mind of his rebbe until 40 years. Therefore in all the time of the wilderness the words of Moshe were only drawing him the hearts of Bnei Yisrael closer (however they did not fully comprehend their depths). Yer now after 40 years, when they had become properly close to him, he was able to speak “all that HaShem had commanded”.
ולכן חזר עמהם עתה כל התורה וזה שנקרא משנה תורה.
Therefore Moshe went over the entire Torah again, and for this reason it is called משנה תורה – a repetition of the Torah.
ע”פ מה ששמעתי מאא”ז מו”ר ז”ל פי’ מ”ש חז”ל ככלותו לדבר אתו מלמד שחזרו ושונין הדיבור כו’. ע”ש ברש”י פ’ תשא. ופי’ הענין כי לא הי’ בכח מרע”ה להשיג דיבור הש”י ממש כפי כח המשפיע כביכול. לכן חזר הקב”ה ושנה עמו באותו השגה שהשיג כדי שיהי’ השגתו ממש כמאמר הקב”ה כו’ ע”ש ודפח”ח.
In accordance with what I heard in the name of the Chidushei Harim, on the pasuk (Shemos 31:18) “When He completed speaking to him”. The Midrash (Tanchuma Ki Tisa 16) explains that HaShem would teach Moshe the Torah and they would then revise it together!
This means that Moshe was not able to fully comprehend the words of HaShem to the extent that HaShem comprehends them, so to speak. Therefore they revised it together to the extent that Moseh did comprehend it that in that level of understanding it will be mamesh like HaShem’s comprehension (*).
וכן הענין כאן שבנ”י לא היו יכולין ג”כ להשיג כפי השגת מרע”ה לכן חזר ושנה עמהם עתה כפי כח השגתם.
So too now, Bnei Yisrael were not able to fully comprehend to the extent that Moshe understood. Therefore he revised it with them to the extent of their comprehension.
אעפ”כ כתיב ככל אשר צוה כי עמדו עתה ע”ד רבם כמ”ש.
Nevertheless it states “All that HaShem commanded”, meaning that they actually now reached the level of their Rebbe, as explained.
וז”ש אלה הדברים פסל את הראשונים שהדיבורים עתה היו באופן המעולה יותר מקודם ארבעים שנה כנ”ל:
This is the idea of אלה – “these” nullifies previous statements (whereas ואלה – ‘and these’, add to previous statements).
These (were considered something completely new and different to previously) for the words were now in the most perfect state, far better than before 40 years had passed. As above.