Eikev תרל”א

תרל”א

במדרש מנורה של חוליות כו’. וברש”י ממד’ תנחומא עון עקבי יסובני כו’ בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו’ במצוה קלה שאדם דש כו’.
The Midrash (Devarim Rabbah 3:1, Explaining the first pasuk “And if you obey my rules etc”) brings the example of candelabra that is made of joints. (the connection will be explained). Rashi in the name of the Midrash (Tanchuma Eikev 1:1) explains the pasuk in Tehillim (49:6) “The sins of my heels do I fear”. David was saying that the small sins that one does not pay attention to (step on with his heel), are the ones that concern him more than the big sins.
כי השי”ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע”י האדם עד שיהי’ הכל מקורב להשי”ת כמ”ש ולכבודי בראתיו כו’.
The explanation is that HaShem created the world in such a fashion that man will connect the creation so that everything will be uplifted to HaShem. As HaShem states “I created everything go my honor”
פי’ תשמעון שיהי’ מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי”ת והיא נקודה הפנימיות.
The word תשמעון – “obey my instructions” implies a greater level of hearing, so that a person can actually feel and hear the light of HaShem that is in everything in this world. For in everything there is a light of HaShem called the point of pnimius.
וצריכין בנ”י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ”ל. ועי”ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה’ מתוך כל דבר.
It is Bnei Yisrael’s duty to see that all these things are done with proper connection to this inner point that gives it sustenance. Through (connecting to this point) one draws the light and can hear the word of HaShem in each thing.
(The word תשמעון therefore means to make it be heard).
וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע”י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה’ הן או לאו.
This is (specifically) in the easy mitzvos, for one needs to connect the things that one does regularly so that everything one does is for the sake of HaShem. For everything contains a mitzvah of HaShem do use or abstain from it.
ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו’. וזה תכלית רצונו ית’ להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי’ נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ”ל.
The heel refers to the lowest level, referred to in Tehillim (19:12) as עקב רב, for that which is further is more hidden from the “great bounty fo good” (HaShem’s light). The ultimate desire of HaShem is that everything in creation will be connected to this, to the very last stage, so that the very lowest level follows the beginning stage.
ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו’ כי זה כמנורה של חוליות כו’ שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי’ נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א’ לכבודו ית’ ומצוה לשון צותא וחיבור כמ”ש במ”א.
Therefore one needs to be cautious with a small mitzvah just as one would with a great mitzvah (Avot 2:1). This is the example of the candelabra that is made up of different joints. Connecting all the parts together is called בונה building, for by bringing parts together one is actually completing it. This is the purpose of creation, that each person does everything to glorify HaShem. And so too the word mitzvah is rooted in the word צותא which means connection, as we have explained elsewhere.
ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר.
A”light” mitzvah is something which actually draws the light down to a lower place!
וזהו בחי’ יראת שמים להיות נמשך יראתו ית’ בכל מעשה קטן וגדול ונק’ מצוה קלה.
This is the concept of fear of Heaven, that one draws the fear of HaShem into everything big or small, and therefore called an easy or light mitzvah.
ובגמ’ מה ה’ שואל כו’ כ”א ליראה כו’ אטו מילתא זוטרתא כו’ לגבי משה כו’. פי’ כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ”מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו’. רק שיראה קודמת לכל ועי”ז יבא לאהבה ג”כ.
The gemara (Brachot 33b) On the pasuk (Devarim 10:12) “What does HaShem require of you? Only to fear Him etc.” The Gemara asks that the implication is that fear of Heaven is something easy, yet it is apparently difficult? The Gemara answers for Moshe it was easy.
The Sfas Emes explans that the Gemara is teaching us how to gain the highest levels of love and connection to HaShem. It is with fear of Heaven that is actually a preparation to get to the stages mentioned in the continuation of the pasuk of love and connection to HaShem.
However it is fear of Heaven that must come first to get to love etc.
ומזה עצמו הראי’ הכל בידי שמים חוץ מי”ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה.
This is the proof that everything is in the hands of Heaven aside from fear of Heaven. For the fear of Heaven is actually the sage that is closest to person (the first step in closeness to HaShem) and it is therefore easy (for it is closest to the person).
וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה.
A person needs to realise that in proportion to one’s desire does the fear of Heaven become smaller (easier). But it is on condition that one gains it in step by step.
וז”ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ”ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו’.
This is why for Moshe who was perfect in his character traits, it was something easy. Just as the Gemara (ibid) compares it to a person who wants to borrow a big (rare) item from his friend. If his friend has it then it is easy to come by, (whereas if he doesn’t have it, it is difficult to come by).
וזה עצמו מ”ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית’ כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב”ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ”ל:
This also explains the Gemara’s comparison of the word מה -”What does HaShem require of you” to the word מאה referring to the requirement of making 100 blessings everyday.
This is because the primary requirement of a person’s fear of Heaven is to realise that our entire life force is in the hands of HaShem, and we are merely like an axe in the hand of the chopper, for “what מה are we”.
Therefore we bless HaShem constantly (symbolised by the 100 blessings), to demonstrate how everything great and small is all from Him. As explained above.

במדרש תנחומא כל המצוה כו’ חיים הם למוצאיהם כו’ אם התחלת במצוה גמור כו’.
The Midrash Tanchuma (Eikev 5:1) explains the pasuk “All of the commandment that I command you today” (Devarim 8:1), is connected to the pasuk in (Mishlei 4:22) “They (the words of Torah) are life to him who finds them למוצאיהם”, the word למוצאיהם can be read למוציאהם to one who expresses them (literally “take out”), that when learning Torah a person must not only understand the words, but also expresses them verbally. Furthermore this words “All of the commandment” teaches us that if a person begins doing a mitzvah he must complete it, for a mitzvah is called by someone who completes it.
כי חיות הכל מן התורה ומצות וכפי היגיעה בתורה כן מוציא ממש חיים בנפשו ומעשיו שנתקשר בחי החיים עי”ז.
This is because the life force of everything comes from the Torah and the mitzvos. Inasmuch as one toils in the Torah, one is able to literally find life force in his soul and actions, for he becomes connecter to the source of life through this.
וז”ש ומצותי תצפון אתך שמכל מצוה ישאר אצלו מעט דביקות. ושלא לעשות ברגילות רק להיות בטל ודבוק לפנימיות המצוה.
Therefore the pasuk in Mishlei (7:1) says “Keep my mitzvos with you”. This means that from each mitzvah a person does, a bit of it remains with him (one gains more closeness to HaShem). One needs to exercise caution and not do the mitzvot out of habit, rather one must nullify himself to the inner part of the mitzvah (and not just be focused on the external physical element, which can lead to doing it by rote).
וז”ש כל המצוה מלשון מיצוי כמ”ש שם ע”ש במד’
This is therefore the connection to the pasuk (above) “All the commandment”, this is an expression of ‘squeezing’ out the maximum gain of the mitzvah (by gaining its pnimius energy). As explained in the Midrash above.
וכתי’ תשמעו אל מצותי מכלל שהמצוה עצמו משמעת קול כמ”ש חז”ל שכל מצוה אומרת לאבר מיוחד לה ומזכרת האדם ע”ז המצוה לעשותה.
Furthermore the pasuk (Devarim 11:13) states “You shall hear תשמעו my commandments”, (the word תשמעו implies to make it be heard). This teaches us that the mitzvah itself produces a sound. As our sages taught each mitzvah ‘talks’ (is connected) to a different limb and reminds the person to do this mitzvah
ומ”מ נשמעת לאדם כפי הרצון לשמוע ולדבק בפנימיות המצוה כנ”ל:
Nevertheless it is only heard by hte person in proportion to his desire to hear and connect to the imternal part of the mitzvah as above.

מנוחת אהבה ונדבה כו’ אמת ואמונה כו’.
“A rest of love and peace a rest of truth and faith” (Shabbos mincha)
כי לכל איש ישראל יש מנוחה בשבת וחירות משיעבוד היצה”ר כל ימות השבוע וזה זכר ליצ”מ בשבת. והוא חלק מעוה”ב כמ”ש ז”ל.
Each and every one of Bnei Yisrael has rest on Shabbos, and is free from the subjugation to the evil inclination of the rest of the week. This is why shabbos is to remember the exodus from Mitzrayim (where we became free from the negative forces). This is indeed the taste of the world to come. As our sages explained (Shabbos is a taste of the world to come).
אך מי שאינו זוכה להרגיש המנוחה צריך להיות בדרך נדבה שיתנדב כמו מלאכתו עשוי’ בעבור רצון הקב”ה וז”ש וכבדתו כו’.
Yet a person who does not feel this level of rest, needs to act in a generous giving fashion, (emunah). Just as one needs to feel as if his work is complete when entering the Shabbos (even though it is not yet complete, one needs to feel as if it is complete, and as the Sfas Emes explains, through this acting as if it is complete, it indeed becomes complete).
ועי”ז זוכה להיות מנוחת אמת ואמונה שיוכל להאמין באמת שיש לו ג”כ מנוחה בש”ק.
And through this (external acting) one merits to a rest of truth and emunah, that one can actually have complete emunah, that he indeed has rest on Shabbos (and is free from the evil inclination).
וע”י האמונה יזכה להיות נגלה אליו כמ”ש מנוחת שלום כו’ שלימה שאתה רוצה:
And it is through the emunah that one merits to have the true rest revealed to him, as the prayer continues: מנוחת שלום a complete rest. The perfection and completion that one desires.