Korach תרל”ה 1

במדרש אח נפשע מקרית עוז ה’ עוז לעמו יתן כו’ יברך עמו בשלום.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:14) quotes the pasuk (Mishlei 18:19) “A brother offended is harder (to win back) than a fortified city”. This was Korach, who sinned with the Torah which is called עוז…
דאיתא בזוה”ק קרח פליג על שלום כו’ ולית עלמא אתקיימא אלא על שלום ושבת אקרי שלום כו’.
The Zohar (3:177a) says that Korach argued on Shalom, and the world cannot survive without Shalom. So too Shabbos is called Shalom.
כי באמת שורש הכל אחדות אחד כי השי”ת ברא הכל רק שבעוה”ז יש פירוד. וזה עצמו ענין הבריאה כמ”ש מקודם היה הוא ושמו אחד כו’.
The truth is that the source of everything is the oneness of HaShem. For it is HaShem that created everything. However in this world there is a separateness, which is the idea of creation, for before creation HaShem and His name were one (there was a complete knowledge of Him, with no opposition).
ובאמת הקשו החוקרים איך יבוא מאחד המיוחד דברים מפורדים.
In truth this is a discussion of the philosophers: How is it possible for oneness to bring about things that are separate?
אבל באמת על ידי השבת מתקיים הבריאה כי באמת התורה מקיים הכל ובאורייתא ברא קוב”ה עלמא. פי’ ע”י שכל א’ מבטל כל מעשיו לקיים משפט התורה עי”ז נעשים אחד
However, the truth is that the world gains its existence though Shabbos, for it is really the Torah that gives everything existence, for HaShem created the world through the Torah.
This means that by each and every being nullifying their actions to doing the law of the Torah, it brings about a unification of everything?
כמ”ש ז”ל ע”פ עושה שלום במרומיו שר מים ואש ביחד ועושין שלום כדי לעשות רצון המקום. כמו כן הצדיקים ע”י שכל אחד מבטל את כל אשר לו בעבור רצון הבורא על ידי זה מקיימין העולם.
This is the idea our sages explain on the Pasuk (Iyov 25:2) “He makes peace on High”. This means that the angels of fire and water make peace between themselves to fulfill the will of HaShem. Similarly when the tzadikim nullify everything they have just to do the will of HaShem, this gives the world its existence.
והוא פשוט מצות שבת שמבטל כל אחד מעשה ידיו ואינו עושה מלאכה ובזה נעשה שלום וזה מקיים העולם.
This is clearly the idea of the mitzvah of Shabbos, that when each person nullifies his own actions and does not do any work, this brings about Shalom, and it gives the world existence.
וכשיש זה השלום ממילא מתעלה כל הבריאה לשורש האחדות והיא התורה שנותנת חיים לכל הבריאה ונקראת עוז.
When we have this Shalom – peace / completion, then the entire creation is automatically uplifted to the source of oneness, which is the Torah which gives existence to the entire creation, and it is called עוז – strength.
והשלום והשבת קרית עוז שהוא הכנה אל התורה שנק’ עוז. ולכן בשבת ניתנה תורה לישראל.
Shalom and Shabbos are the “Cities of strength”, which are a preparation for the Torah, which is עוז – strength. Therefore the Torah was given on Shabbos.
ובמשנה כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים. הוא ג”כ כנ”ל שכל אחד יש לו דיעה מיוחדת ואין דיעות בני אדם שוה. אך כשכל אחד רצונו לשמים בזה מתאחדין להיות אחד.
Similarly, the Mishnah in Avos (5:17) “An argument which is for the sake of Heaven will prevail”. This is the idea mentioned above. Each person has a different understanding, and none are equal. However when everyone’s desire is focused on doing the will of Heaven, then all the desires become unified.
וכן ימי המעשה שכל אחד עוסק בעבודה מיוחדת הן בגשמיות או בתורה ועבודה שיש ג”כ מחלוקת כמ”ש זו מחלוקת הלל ושמאי. וכשהיא לשם שמים סופה להתקיים פי’ לבוא לאחדות והוא בש”ק שסוף כל מעשים הנעשים בימי המעשה לש”ש יש להם עלי’ בש”ק כנודע.
Similarly, when a person is involved in the days of the week, when each person is involved in his unique work whether it is in something physical or in Torah and service of HaShem, which can also manifest as an argument, as we find Hillel and Shamai arguing. Yet when it is done for the sake of Heaven, then it will prevail, which is the idea of Shabbos. This is when it is demonstrated that all the different ‘separate’ actions of the days of the week that were done for the sake of Heaven, are all uplifted on Shabbos, as is known.
ואיתא איזהו מחלוקת שאינה לש”ש זו מחלוקת קרח ועדתו. אף כי נראה שרצה קרח להיות כה”ג ועובד ה’. עכ”ז לגרמייהו הוא. כי גם מי שרוצה לתקן עצמו לעלות למדריגה אינו נקרא לשם שמים. אף כי גם זה טוב הוא. כן נראה לכאורה. מ”מ כשהוא במחלוקת צריך להיות ממש לשם שמים בלבד ואז ניתקן לבוא לאחדות.
Conversely the Mishnah continues: “An argument which is not for the sake of Heaven, the argument of Korach and his gang, will not prevail”.
Even though Korach wanted to become a high priest and serve HaShem, nevertheless (it is not considered for the sake of Heaven), for he did it for his own gain.
This is because even a person who wants to perfect himself and gain higher spiritual levels, which may appear to be good, is not necessarily for the sake of Heaven.
For if it comes about through an argument, it must be completely for the sake of Heaven, only then will it be perfected to reach this level of unity.
אבל ביש בו קצת נגיעה צריכין להיות רק בשלום.
However if there is any selfish drive, then it can only prevail if it is in completely harmony.
[כי בודאי אם הי’ כוונת קרח רק לשמים הי’ מכיר האמת והי’ חוזר בו וז”ש שאם אינו לשם שמים אין סופו להתקיים פי’ שאינו בא לאחדות ונשאר במחלוקת ונמצא נכרת ונאבד מהכל כנ”ל]:
[This is apparent, for if Korach’s intention was only for the sake of Heaven, he would have realised the truth, and changed his mind. For this is what the mishnah says, if it is not for the sake of Heaven, it will not prevail, for it is not leading to unity, and remains in a state of disharmony, and becomes separated and lost from everything. As explained]