Masei תרמ”ג
במדרש הבורח מה שיחלל השבת כו’.
The Midrash (Tanchuma Masei 1) Asks wether one is allowed to transgress the Shabbos to run away from danger.
הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט”א כמ”ש ויהי בנסוע כו’ קומה ה’ ויפוצו אויבך.
The idea (that we learn the laws of running from danger on Shabbos, from the travelling of Bnei Yisrael in the Midbar) is because the journeys of Bnei Yisrael were through places where they needed to fight off the negative forces. As it states: “And when the Aron was lifted…stand forth HaShem and your enemies will scatter” (Bamidbar 10:35).
ובודאי באלה הנסיעות הי’ מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל ואז הי’ בשורש דכ’ אלה מסעי בנ”י סתם שהמה המסעות שצריכין בנ”י לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד.
Clearly, these journeys were the source of the entire exile which we are experiencing now. Yet then it was in the source of the exile, as it states: These are the journeys of Bnei Yisrael. WHich implies that it is referring to the general concept of journeying in exile.
For these are the journeys/travails that Bnei Yisrael need to constantly repair these places.
אכן אז הי’ בדקות שמרוב קדושה שהי’ ביניהם נתבטלו כל כחות החיצוניות שהיו באותן המקומות כמ”ש נחש כו’ ועקרב כו’ וכ’ על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו היינו שגם בבחי’ המסעות ובריחות שהיו בורחין ממקום למקום עכ”ז הי’ אצלם המנוחה ולא הוצרכו לחלל השבת וכדאיתא בגמ’ כיון דכ’ על פי ה’ כו’ כסותר ע”מ לבנות במקומו דמי ע”ש.
However at that time, it was on a very fine level. Due to the holiness that was amongst them, they were able to nullify the external negative powers in those places. This is hinted to in the pasuk (Devarim 8:15) “places of snakes and scorpions”, yet it was (Bamidbar 9:23) “By the word of HaShem they encamped, and by the word of HaShem they travelled”.
This means that even the travails, and the escaping that they did in the wilderness from plae to place, they nevertheless were able to maintain a state of calmness, and did not have to transgress the Shabbos.
This is apparent in the Gemara (See Shabbos 31b) That we learn the halachot of building and destroying from the Mishkan that since they disassembled the Mishkan with the intention of building it elsewhere, it was still considered like building it in the same place, because it was all done by the command of HaShem.
כי כל מסע היא שינוי מקום וביטול המנוחה והשביתה. אבל במסעות שלהם היו ג”כ אצל המנוחה.
This is because usually any travelling is a change of place and a lack of resting. Yet this travel is also “with calmness”. (By maintaining that connection to the word of HaShem, even the travellin was not an upheaval).
וז”ש במד’ הרמז שלא הניחן לברוח כו’ עכ”ז לפי ערך הנהגה שלהם הי’ המסעות כמו ימי המעשה אצל החני’ כמ”ש ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו שהיו מתעלין משביתה למסע ומשביתה למסע כמו שצריך איש ישראל להיות מתעלה משבת לשבת בנ’ שבתות השנה:
This is hinted to in the Midrash (Tanchuma Masei 1) that HaShem told Bnei Yisrael in spite of all the dangers of the wilderness they did not have to run away.
Yet in spite of their lofty level, these travails were compared to the days of the week and the camping like the Shabbos. For they were going from level to level. As it states “and they travelled… and they camped…and they travelled…and they camped”, for they were joureying upward, from level to level.
So too each one of Yisrael needs to become more and more elevated, from Shabbos to Shabbos throughout the 50 Shabbos’s of the year. (Paralleling the 50 campings of Bnei Yisrael in the wilderness).
במדרש קודם שנכנסו לארץ הי’ ברכת הזן משנכנסו על הארן ועל המזון כו’. כי הנה כמו שבעת הבריאה הזמין השי”ת לכל ברי’ מזון מיוחד כמ”ש הנה נתתי כו’. כמו כן לבנ”י הכין ארץ ישראל שנשתנה בהיות בנ”י שמה. והגם כי דור המדבר היו נזונים ממן שהוא למעלה מזה היינו חוץ מדרך הטבע. אבל מעלת א”י הי’ שקבלו השפע בדרך הטבע בדביקות אל השורש המיוחד להם. וזה שבח הארץ בברכת המזון. וב’ אלו הענינים הם ענין השבת והחודש דכתיב ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. דאיתא מחדש בטובו בכל יום מ”ב. והם בחי’ שבת וחודש. כי השבת הוא מקור הברכה ונקרא טוב ובחי’ הי”ב חדשים הם י”ב שערים שהשפע יורד על ידיהם להתחתונים לכן נקרא חודש שמשתנה כל חודש להתחדשות דרך אחר. והשבת הוא כלל כל השערים. וע”י ב’ הבחי’ הולך השפע בכל יום רק שבכל יום נכסה ומוסגר. ובבוא יום השבת והחודש נפתח ונגלה לבנ”י פתיחת השערים כנ”ל:
בפסוק והורשתם את הארץ פרש”י כשתירשו העכו”ם תתקיימו בה כו’. כי הורשתם הוא לשון ירושה ולשון רשות ודלות כמ”ש רז”ל בעסוק עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה כל שרשה בתחלתה כו’. כי כל דבר שצריך תולדה חדשה צריך להיות מקודם הביטול אליו ית’. וזהו הכח הוא רק בישראל כמ”ש אתם המעט ממעיטין עצמכם וכשהיו בנ”י בארץ ביטלו עצמם ואת הארץ ואז נעשה נחלת ה’ כי זהו ענין ארץ ישראל דלית לה מגרמה כלום. ולכן כל שנשאר מן האומות לא הי’ הביטול כראוי וז”ש לכם נתתי כו’ לרשת אותה כנ”ל. וזה העדות על בנ”י כמ”ש במדרש יכול הייתי לברוא לכם ארץ אחרת רק כח מעשיו כו’ לתת להם נחלת גוים כו’. פי’ להודיע ולהראות כי נעשה ארץ ישראל נחלת ה’ על ידי כניסת בנ”י לתוכה:
