Matos Essay תרל”ב

במדרש נשבעתי ואקיימה כו’ ברש”י משה נתנבא בכה אמר ה’ מוסיף עליהם שנתנבא בזה הדבר כו’ א”כ למה נחשב לו נבואתו בכה אמר ה’. אך כי יש יתרון ג”כ בבחי’ כה שהוא להביא ההארה למקום החושך ג”כ במקום שא”י להיות בירור והתגלות כראוי רק דרך דמיון ורמז ומשל. ובחי’ זו היא בכל עולם הזה שכל דבר הוא מכוון ומרמז לדבר עליון בחי’ כה כנ”ל. ומרע”ה בחי’ זה הדבר שהי’ למעלה מהטבע מקום שאין שם רק הארת כבודו ית’. וכן היו בנ”י בשעת מתן תורה רק אחר העגל כ’ ויתנצלו כו’ את עדים כו’ הוא בחי’ הארה האמיתית מלשון עדות ובירור שהי’ נגלה להם האמת בחי’ זה הדבר כנ”ל. ואיתא כי בשבת מחזיר מרע”ה לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע והוא כנ”ל שבשבת נגלה ומבורר כדאיתא בזוה”ק שבת סהדותא איקרי שבנ”י מעידין בשבת שהשי”ת ברא הכל ומחי’ הכל ושבת הוא בחי’ זה הדבר כנ”ל ובחול בחי’ כה להיות כל מעשה לשם שמים אף שנסתר האמת כנ”ל. וגם השבת תלוי בימי המעשה כי ע”י בחי’ כה שהיא אמונה זוכין לשבת בחי’ אמת זה הדבר כנ”ל וכמ”ש במ”א. והעצה לבוא לבחי’ זה הדבר הוא הרצון בהסכמת כל המדות להיות רק לה’ כמ”ש אא”ז מו”ר ז”ל פי’ שבועה התאספות כל הז’ מדות רק לזה הדבר כו’. וצריך שלא יעלה על הדעת שכשאינו מבורר אצלו כראוי האמת. התאספות הרצון יהי’ נק’ שקר ח”ו. כי אינו כן. שיש בכל איש ישראל רצון אמת בלתי לה’ לבדו. ולזאת מי שמייגע עצמו לבוא לנקודה האמיתיות אף בדמיונות הוא אמת לאמיתו כי בעוה”ז דשקרא צריך להיות ע”י דרך זה שהרגל נעשה טבע עד שמגיע אל האמת וזהו בכלל נשבעתי ואקיימה כנ”ל [כה וזה הדבר כנ”ל]:

When Moshe spoke to Paroh he used the word “ko amar HaShem” so HaShem says. This expression is found by other prophes too. However in our Parsha Moshe says “zeh hadavar asher diber HaShem” This is the word that HaShem spoke.
The Sfas Ees explains the difference between the two expressions. The word “ko” uses a comparison from one idea to the next to explain the intention of HaShem. However the word “zeh” is exactly the clarity of HaShem’s word. There is however an advantage to the word “ko”, which is that the word “ko” is lower and thus able to penetrate darker places and bring the light of Hashem into them. It is for this reason that Moshe also used the word “ko”, depending on the need of the time.
Moshe’s primary status was completely above this world, and the state that Bnei Yisrael attained at Har Sinai. However after the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael lost their crowns (“Edyam”, connected to the word “eidus”, signifying clarity), they had received at Har Sinai.
The Arizal teaches us that on Shabbos, Moshe returns these crowns to Bnei Yisrael. In light of what we explain this makes perfect sense, for Shabbos is a testimony to HaShem’s existence and creation of the world, therefore it is indeed appropriate for us to have these crowns on Shabbos. Yet Shabbos is also dependent on the preparation for Shabbos during the days of the week, the concept of “ko”.

The Sfas Emes explains that the way to attain the level of “zeh” is by constantly training oneself to strive for the absolute clarity and truth of focusing all of one’s desires only for HaShem. Just as taking an oath is the gathering of all of a person’s 7 traits, so too a person needs to have a purity with no external drives, to serve HaShem with his full desire.