Mikets תרל”ז

במדרש קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה כ”ז שיצה”ר בעולם אופל וצלמות בעולם כו’.
The Midrash (Bereishis Rabbah 89:1) On the pasuk “It was at the end of two years”, HaShem places an end to the world, how many years of darkness there shall be. For as long as the evil inclination is around there is always darkness and confusion in the world.
כי הכלל כל שתחת הזמן יש בו עירוב טוב ורע והן המה ו’ ימי המעשה אשר בכל הארה מהימים יש לכל אחד נגדה איזה חשכות זה לעומת זה כו’.
The principle is that anything that is bound by time has a mixture of good and bad. these are the six days of the week, that come about and oppose any light there is, an opposing and balancing force.
אמנם השי”ת נתן לנו מצות השבת שהיא מעין עוה”ב למעלה מהזמן ושם אין מגע סט”א כלל.
Yet HaShem gave us the mitzvah of Shabbos which is a taste of the world to come, where there is no power at all of the negative forces.
זה שביאר המדרש הטעם שמצד היצה”ר שהוא שולט במדות האדם אהבה ויראה כנ”ל מצד זה כמו שמצד מעשה האדם כלול מב’ יצרים יצ”ט ויצה”ר כי כן הוא בחי’ בינוני בני ישראל. לכן יש חושך בעולם.
This is the meaning of the Midrash, the negative forces in the world have influence over a person because he himself battles his own negative inclination. This is the idea of the “beinoni” (see Tanya) who is influenced by both forces. Therefore this mixture is what makes darkness in the world.
אבל מי שהוא צדיק ולבו חלל בקרבו אין בו שליטת הסט”א כי פרט האדם הוא מתנהג כמו כלל העולם. וכמו לעתיד שיהי’ נעקר היצה”ר ומצד זה אין חושך. כמו כן באדם כשנעקר היצה”ר שבו אין חושך כו’.
However one who completely conquers his evil inclination, the negative forces have no power over him for the individual works in the same way as the entire world. Just as in the future HaShem will completely uproot all the negative forces, and there will no longer be any darkness, so too in a person that completely uproots all evil, there is no darkness.
כי הקב”ה ברא העולם בעשרה מאמרות וכמו כן צדיקים מקיימין העולם כו’ ורשעים מאבדים. ומצד הבינונים שהוא כלל העולם כעת מצדם יש זה התערובות ושליטות שני היצרים.
For HaShem created the world in ten utterances (with which the world exists), and with so too the righteous gives the world the existence and the wicked destroy the world. Yet the beinoni who is a combination of both, the general principle of the world, right now from their perspective there is a combination of control by both forces.
ולכך כל הארה יש כנגדה חשכות.
It is for this reason that anytime there is an enlightenment, it is followed by darkness.
וז”ש ז’ פרות עולות אחריהן רעות כו’ כי הסט”א נמשך אחר הארת הקדושה כנ”ל.
This is the idea of the seven fat (good) cows being followed and swallowed by seven thin (evil) cows, for the evil forces, follow the light of holiness, as explained above.
זולת כשבא צדיק כיוסף שנאמר השליט על הארץ שלמעלה מהזמן הוא המשביר את כל כחות הסט”א שהמה מכבים הארת הקדושה ונק’ עם הארץ. ולכן הוא מגרש כחות הסט”א.
However this is interrupted when Yosef who was the Master over the land, and above time, for it is he who sustains the entire land, and all the negative forces which cover the light, therefore he is able to drive away all the negative forces.
ובירר יוסף כי חלום פרעה אחד הוא. שביטל השניות. וזהו מקץ שנתים ימים כנ”ל.
Yosef was able to clarify that really the dream of Paroh was one dream. This means that he nullified the second following up force of negativity. This is the meaning of the pasuk “It was the end of two years”. (Yosef was able to unmask all the negativity and reveal how it was actually all good, see above תרל”ג)
אולם יש עצה גם לבינונים ע”י התהפכות היצה”ר ע”י הכנעה. וז”ש אודה ה’ בכל לבב בב’ יצרים כי היצה”ר כל זמן שאינו מתהפך מצד הכנעה ע”כ הוא עושה את שלו להחיות עצמו.
Yet, there is also a solution for the beinoni – one who has a combination of good and bad, this is through turning the evil inclination over, through using humility.
This is the meaning of the pasuk “I will thank HaShem with all my heart”, meaning with both my inclinations, for ling as the evil inclination is not flipped over through humility it does its job to survive.
ורק ע”י איזה התפעלות שאדם מתפעל מצד הכרת חסד ה’ שעושה לו נס בכלל או בפרט או להיפוך ח”ו ע”י עונש ובשעה זו מתהפך היצה”ר לטוב וממילא מניח את שלו.
Yet through an excitement that excites a person, through realising the kindness that HaShem does to him, whether an individual or national miracle. Or Heaven forbid by the opposite, if a person becomes humble through a certain punishment he received, then too the evil inclination is flipped over to good, and leaves him alone.
וזה ענין נר חנוכה משמאל שהוא להכניע כח הסט”א:
This is the idea of the Chanukah candle being on the left, which symbolises subduing the evil forces.

וכתיב שער החצר הפנימית ששת ימי המעשה יהי’ סגור ובשבת וחודש יפתח כו’.
The pasuk (Yechezkel 46:1) “The gate of the inner courtyard will be closed during the six days of the week, and opened on Rosh Chodesh and Shabbos.
שבת וחודש הם בחי’ יוסף ויהודה וע”י הלל והודאה יכולין לעורר ב’ בחי’ הנ”ל.
Shabbos and Rosh Chodesh are the concept (paralleled) in Yosef and Yehuda. (Yosef is the idea of Shabbos, whereas yehuda is the idea of Chodesh, the new moon, that reflects and is awakened only by nullifiction and through praise). It is through hallel and praising HaShem that both these concepts can be awakened.
כתיב בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה כי ע”י הודאה נפתח הפתח וע”י הלל יכול לשכון בחצרות ה’
“Enter his gates with thanks, his courtyards with praise”. Through gratitude the opening is made, and through praise one is able to dwell in the courtyard of HaShem.
כי שער החצר הם שתי מדריגות זו לפנים מזו כמ”ש אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ובמדרש שיש מי שנבחר לה’ ויש מי שנתקרב אף שהיה מרוחק. וזה בחי’ הודאה.
The idea of gates and courtyards, are two levels one above the other. As it is states (Tehillim 65:5) Praiseworthy is one who is chosen and comes close, he dwells in the courtyards of HaShem. The Midrash states that (there are different types): one who is chosen by HaShem, and one who is brought close even though he was far away.This is the idea of praise
וכ’ רוממות אל כו’ וחרב פיפיות בידם.
(Tehillim 149:6) “The praise of HaShem is in their throats, a double edged sword in their hands”.
ב’ פיות הם ב’ מיני שבחים הנ”ל הלל והודאה.
The double edges are the two types of praise mentioned above, praise and gratitude.
ובאמת פי’ ב’ פיות פתיחת הלב ופתיחת הפה.
In truth the two edges are the two openenings, of the heart and of the mouth
(ובמ”א כתבנו כי ברית המעור וברית הלשון שניהם נק’ פיפיות. והם סוד יוסף ויהודה שהוא בחי’ דיבור והכל ענין אחד למבין. רמז לדבר כי הלל והודאה גי’ פ”ה שהוא סוד המילה)
(Elsewhere [Ki Tetze תרמ”ו] we have explained the covenant of the skin, and the covenant of the tongue, are two types of “mouthes” (edges). This is the secret of Yosef and Yehuda, which is the idea of speech, and it is all the same idea for one who understands, This is hinted to in the fact that הלל & הודאה have the gematria of 85 פה (mouth), which is the secret of milah.)
כי כל שבח צריך להיות בפנימיות הלב ובפועל בדיבור פה כנ”ל:
For all praise really needs to be from inside the heart, and in action it comes out in one’s speech of the mouth, as explained.

במדרש אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו זה יוסף כו’. פי’ מי ששם מבטחו בה’ צריך לשמור ביותר שלא יפנה אל רהבים. כי הם רודפין אחריו ביותר. ובודאי לא בטח יוסף בו רק שלא לנטות אחריהם אף כמלוא נימא. וזה לא שייך רק לצדיק כיוסף:
The Midrash criticises Yosef for trusting the butler, yet at the same time uses the words, “Praiseworthy is one who places his trust in HaShem”. The idea here is that one who does place his trust in HaShem, actually needs to be more careful not to “turn to the arrogant”. For they (the evil forces that desire his trust) chase after him more (the evil forces focus on the righteous).
Now clearly Yosef did not trust the butler, yet the criticism was not to turn to them even in the slightest, which is not appropriate for the righteous Yosef.

בפסוק ואל שדי יתן לכם רחמים פרש”י מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי כו’.
“And HaShem shall give you mercy”, Rashi explains that Yaakov was saying to his children, “The One שדי who has told the world די – enough, shall say enough to my suffering”. (Bereishis 43:14).
להבין ענין משל הזה כי הוא גופא צריך ביאור מפני מה אמר הקב”ה לעולמו די.
This itself needs to be explained, why did HaShem need to tell the world “enough”?
אמנם פי’ העולמות הם התפשטות כח מאמרי השי”ת והנה עי”ז הי’ בכח רוב המדריגות מזו לזו עד שנעשה עולם השפל הזה שנמצא התנגדות לקדושה.
However the idea here is that the worlds were an expansion of HaShem’s expression, and through going down from worlds to lower worlds, eventually our lowly world was created were there is an actual (apparent) opposition to holiness.
ועל זה ההתפשטות אמר השי”ת די. כי באמת זה נעשה בעבור עבודת הצדיקים להפוך מר למתוק ולברר האמת תוך השקר. אך כי לא הי’ בכח אנשים לתקן כל כך. כענין מה שאחז”ל עלה בלבו לבראות במדה”ד ושיתף עמו מדה”ר.
It was to stop this process that HaShem said “enough” (to stop more opposition to His holiness). For in truth the entire world was created for the tzadik to change bitter into sweet, and clarify all the truth that is mixed in the falsehood.
However man is not able to actually repair that much, as we find our sages taught: HaShem wanted to create the world with the attribute of judgement, but saw that it could not exist, and combined with the judgement the attribute of mercy.
ולכן אמר לעולמו די מצד התעוררות הרחמים.
For this reason HaShem exclaimed די – enough, for it was an awakeing of the divine attribute of mercy.
וככל הדברים האלה שנעשה בכלל הבריאה. כמו כן הוא בעבודת הצדיקים אשר בלי ספק צדיק כיעקב תיקן כל אלה המדריגות. ובהגיע בסוף הוצרך ע”כ לבקש רחמים כאשר סוף גמר הבריאה הי’ בצירוף הרחמים.
Now all things taht we find in the generl principle of creation are also paralleled in the mission of the righteous. For without a doubt Yaakov repaired all of these levels and when he finally reached the last stage he needed to request mercy, just as the final stage of creation was that of mercy.
וזה ענין מ”ש במד’ לעת מצוא כו’. היינו כנ”ל שסוף התיקון צריך להיות ברחמים ובעזר הבורא.
This is the idea “One should always pray for the time of need”, as above, that the final reparation needs to be done with mercy and help from HaShem.
והנה הרגיש אבינו יעקב כי אין בכח אנושי עוד לעשות רק ע”י תפלה. וכל זמן שיכול לסבול בכח לא ביקש עזר. וז”ש מי שאמר לעולמו די והבן:
Now Yaakov Avinu felt that it was no longer humanely possible to do anything more, the only thing left was prayer. However, previously, so long as he was able to withstand with his own strength he dd not requst divine intervention.
This is the therefore the meaning of: “One who has said “enough” to His world”

בשם אמו”ז ז”ל על מלכות יון נאמר וירכתי’ די נחש באשר הוא מכוון למנוע מבנ”י כח ההודאה והכריעה לה’
In the name of the Chidushei Harim, the kingdom of Greece “its thighs were made of bronze נחש (lit. snake). (In Nevuchadnetzar’s dream of a statue made of different parts, each part represented a different kingdm). (The reason why the thighs which represented the kingdom of Greece were made of bronze), was becaue their intention was to prevent Bnei Yisrael from giving praise and thanks, by bowing down to HaShem.
כענין שאמרו חז”ל מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש ולכן בחנוכה תקנו הודאה עכ”ד ז”ל.
As out sages taught (Bava kama 16a) one who does not bow down during the “Modim”, his spine turns into a snake. Therefore during Chanukah our sages intituted praise. עכ”ד ז”ל
והנה זה היפוך בחי’ יוסף הצדיק שנק’ אברך אב בחכמה ורך בשנים.
This idea is the opposite of yosef, who was called אברך that he was elderly in his wisdom and young רך in his years.
וכי נקרא כן רק בימי נעוריו.
Now surely he was not only called so in his youth
רק הפי’ כמאמר חז”ל לעולם יהא אדם רך כקנה. ואף בהיותו חכם ועבר עליו שנים רבים צריך להיות בו ענין הביטול והכריעה להשי”ת.
Yet the idea is as our sages explained (Taanis 20a) One should always strive to be soft רך as a reed. Even when he is wise and many years have past ove him, one constantly needs to have the element of nullification and bowing down to HaShem.
והנה השדרה מעמדת האדם על רגליו והיא עצמה נותנת כח ההכרעה. והיא עיקר חיות האדם.
Now the spine is what holds a person upright, and it too is what enables a person to bow down. It is the main life force oof a person.
וזהו שם אברך להיות יוסף מקור החיות. ומצד זה שיש בו תמיד התחדשות החיות לכן הוא רך כקנה ובזה שולט ברכה ונקרא אברך כנ”ל:
This is the idea of the name אברך, for Yosef was the source of life force, and because he had this constant newness therefore he was able to be soft as a reed and the blessing dwelt upon him, and therefore called אברך, as above.