Mishpatim תרמ”ז

במדרש ואלה מוסיף על הראשונים משל למטרונה הזיין מכאן ומכאן ע”ש. וברש”י מה הראשונים מסיני כי באמת הכל מן התורה. והיא נותנת ברכה לפני’ ולאחריה וכמו שכל הבריאה נברא בשביל התורה. והדור שקבלו התורה הוציאו מכח אל הפועל ומ”מ קיום דורות הקודמים היו להיות הכנה לתורה. וכמו כן ממש בפרטות בבנ”י שמקודם הוצרכו ליישר עצמם כענין התקן עצמך ללמוד תורה והוא המשפטים שקודם התורה. לכן כתיב שם ושפטו כו’ בכל עת. ולא היו ביחוד למרע”ה כי הם המשפטים שקודמים לתורה. ואח”כ כתיב ואלה המשפטים המיוחדים לאחר קבלת התורה. ואלה המדריגות הם תמיד בכל עובד ה’ כפי מה שמיישר מעשיו זוכה לתורה. ואח”כ בכח התורה מיישר מעשיו כראוי וכן לעולם. וזה שהקדימו בנ”י נעשה לנשמע אינו לפי שעה רק שכן הוא לעולם שצריכין מקודם לתקן המעשים. ואח”כ זוכין לשמוע. ואחר השמיעה הוא הזמן שצריכין לתקן המעשים ביותר עפ”י התורה ואז זוכין לשמוע יותר פנימיות התורה. אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם שמים. והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות מוכן לתורה ולעבדות השי”ת אז התורה מסייעת לו שיוכל לגמור המכוון. וכן כתיב ואנשי קודש תהיון לי שצריך האדם לבקש הקדושה כדי להיות מוכן לעבדו ית”ש. ולא להיות רוצה להיות קדוש. כי קודש הוא למעלה מהטבע. ואיזה דרך יהי’ מציאות הקדושה בעוה”ז. ורק בכח התורה והקב”ה שקדשנו במצותיו. וז”ש תהיון לי. ופי’ תהיון הוא הויה חדשה שבכח איש ישראל למשוך בכל עת התחדשות לחול עליו מלבוש הקדושה ע”י תורה ומצות. וכ’ עלה אלי ההרה והיה שם כו’. היינו שנתהפך מרע”ה להויה חדשה כמלאכי השרת כמ”ש חז”ל נכנס בענן נתלבש בענן כו’ לשומו כמלאכי השרת. ולכן הי’ מ’ יום כיצירת הולד במ’ יום. כן קיבל בשלימות אותו הציור. ובזו”ח שיה”ש איתא והיה שם שנעשה שֵם הקודש. ויש לכל ישראל חלק בצורה זו וקודם החטא כ’ אמרתי אלקים אתם. ואיתא כי בשבת קודש מחזיר משה רע”ה אותה ההארה לכל בנ”י. וזו בחי’ נשמה יתירה שלכן אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי המעשה. ולזה הציור הקדושה זוכין ע”י תרי”ג מצות שהם נגד איברים וגידים. ובעוה”ז נדמה כי העיקר הגוף. והוא רומז לתרי”ג מצות. אבל באמת נהפוך הוא כי עיקר ציור האדם הוא תרי”ג אברים רוחנים שורש התרי”ג מצות ואלה האברים שבגוף הם רמזים אל הפנימיות. ובמשה רבינו ע”ה נתגלה פנימיות המלבוש וכפי מה שמתרחקין מן הגשמיות זוכין להפנימיות. ובימי המעשה צריכין לייגע עצמינו להתרחק מהגשמיות. ובש”ק צריכין לייגע לקבל הארה פנימיות ורוחניות:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Mishpatim_15.2

The Midrash (Shemos Rabbah 33:1) The word ואלה adds onto what we have previously been discussing. This can be compared to a queen who is preceeded and followed by armed guards (so too the giving of the Torah is preceded and followed by laws). Rashi (Shemos 21:1) explains that the word ואלה teaches us that just as the Ten Commandmens were given from Sinai so too all other laws were also given on Sinai.
The (Ten Commandments) brings a blessingabout on everyhting before and after it, just as the entrie cretion was just for the sake of the Torah.
Now this generation that actually received the Torah, had brought about from potntial to actual. Nevertheless the generations preceding them were also a preparation for the Torah.
So too on an individual level, Bnei Yisrael had to prepare themselves before receiving the Torah, o be fitting to study the torah. This was doen though the laws that preceded the Torah. This is the idea that is mentioned in Avos 2:12) “Prepare yourself in the entrance hall”.
Therefore it staes “And they (The judges) should judge the nation, a justfull judgemetn, at all times.
This was not something that was unique to Moshe Rabeinu at that time, for there was the laws before the Torha, but also the laws after the Torah was given (“at all times”).
This (referes to the cycle of growth of a person), for a person who serves HaShem attains greater levels of Torah, trough perfecting his ways. For it is trhough perfecting one’s ways that one merits to Torah, and then afterwards when one uses the Torah correctly one merits to perfect one ways even more, and so on.
This was the idea of Bnei Yisrael first commiting to do the Torah – “Na’ase” and afterwards to Hear – “Nishma”. It was not something that applied just at that time, rather it is something that needs to be followed constantly, first to perfect one’s ways, and afterwards one merits to the “hear” the Torah.
Then one needs to once again perfect one’s actions even more, in line with the Torah, and then one merits to attain an even greater depth of the Torah.