Naso תרל”ה

במדרש שוקיו עמודי שש ששת ימים עשה כו’ אדני פז חכמה תבונה דעת כו’.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 10:1) explains that we learn from the word ויכולו HaShem longed to create the world.
כי בימות החול העיקר להיות המעשים לשם שמים שלא להתדבק במעשים הגשמיים רק להשתוקק לצאת מהם לבוא לבחי’ השבת וע”י השתוקקות הזה מתעורר רצון העליון ג”כ.
This is because the primary objective for the work in the days of the week is that everything should be for the sake of Heaven. Not to get connected to the physical actions, but rather to long to be separated from them and come to the aspect of Shabbos. Through this longing we awaken the desire of HaShem (towards us).
והרצון הזה מביא השבת כמ”ש יום הששי ויכלו כו’. וע”י השתוקקות הזה משיג חכמה ובינה שהוא בחי’ השבת. הדעת של ימי המעשה.
This desire is brought about on Shabbos, as the Midrash explains that it is from the word ויכלו (referring to Shabbos) that we learn of HaShem’s longing. Now through his longing we are able to comprehend chochma and binah which are ideas of Shabbos, and da’as (is bringing those ideas into) the days of the week.
והוא אדני פז שהששת ימים מיוסדים עליהם
This is the “sockets of gold” on which the six days of the week are established.
והם ג’ סעודות שבת שסועדין הכל.
This too is the three meals on Shabbos that sustain everything.
וכן שמעתי מאמו”ז ז”ל פי’ הפסוק והי’ ביום הששי והכינו כו’ כי והי’ לשון שמחה שע”י השמחה לקבל השבת זה הכנה לעורר הארת השבת כנ”ל:
Similarly in the name of the Chidushei Harim, on the pasuk “on the sixth day they will prepare (the mannah for the Shabbos) (Shemos 16:5). That it is through the rejoicing to receive the Shabbos, that there is an awakening of light of Shabbos. As above.

במדרש ישא ה’ פניו וכתיב לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום.
This Midrash (Bamidbar Rabbah 11:7) explains that on one hand it states that HaShem will show us favor, and on the other hand it states that He is not influenced by favoritism. The Midrash answers it depends on whether we follow the will of HaShem.
וכתבנו כבר מזה במ”א כי כשעושין רצונו של מקום מה צורך לנשיאת פנים. רק שיקבל הקב”ה המעט עבודה כמו הרבה.
We explained above the reason why favoritism is necessary even though we are doing the will of HaShem, is that by following the will of HaShem, HaShem accepts even the little we do as if it is a lot.
והוא עצמו מ”ש במד’ הן נושאין לי פנים כו’.
This is indeed the idea explained in the Midrash (ibid. HaShem states should I not show favoritism to Bnei Yisrael,) when they show Me favoritism (by blessing birkat hamazon on a kezayis).
פי’ הכלל כפי מה שאדם עצמו שמח במעשה הטוב וחביב בעיניו שזכה לעשות רצון המקום הן רב הן מעט. כמו כן מקבל הבורא ית’ ממנו בסבר פנים יפות.
This idea is that inasmuch as a person is happy with his good deeds, and it is important for him to do the will of HaShem no matter if it is big or small, so too HaShem recipricates and accepts it with loving kindness.
והאמת כי הוא לאות על הפנימיות שבאדם שמשם בא השמחה.
The truth is that (this joy) is indeed a sign of the internal workings of the person, for it is from there that happiness comes.
וז”ש וישם לך שלום כי בחי’ השלימות הוא הנקודה אמיתיות שבכל הארה מועטת נמצא הכל וזה ענין שנק’ הקב”ה שלום שהוא שלימות הכל.
This is the idea “And He will give you Shalom” (peace / completion). The idea of completion is that every point of truth, every illumination actually contains everything (in its source it is all one). This is the idea of HaShem called Shalom, for He is the completion of everything.
וכשיש לבנ”י זאת השלימות א”כ נחשב נקודה קטנה כמו הרבה והבן כל זה:
When Bnei Yisrael has this completion then even the smallest point is considered a lot (for it too contains everything), and understand all this.
(Therefore by doing even a small good deed, it should bring one to immense joy, for it too is connected to the oneness and source of everything.)