Rosh HaShana תרל”ב essays

הסימנים בליל ר”ה כרתי רוביא. כי בר”ה אין מבקשין על עניני עוה”ז. כמ”ש בזוה”ק ותיקונים. רק לבקש על מ”ש תן פחדך ותמלוך כו’. וי”ל דלכך מרמזין על צורכי עוה”ז שהם באמת רק רמזים להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי”ת. ובאופן זה שיהי’ רק לסימן ולרמז רשאין לבקש שכן רצונו ית’ שע”ז נבראו. ובר”ה שנותן השי”ת חיות חדש לכל הנבראים על כל השנה צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך שמו בלבד וכפי רצונו כן נותנים לכ”א:
The concept of the symbols that we do on Rosh Hashana, different foods that symbolise the blessings we want to receive in the upcoming year.
The true service on Rosh Hashana is not to request one’s individual personal needs, (see Tikunei Zohar 6:22b) rather our desire for HaShem’s dominion and power to be known.
Perhaps it is for this reason that we only do symbolic acts that hint to deeper knowledge. For all worldly matters serve a deeper purpose, to attain knowledge in service of HaShem.
Therefore if they indeed do serve their purpose and act as hints to be of service to HaShem, then it is proper that we do these things on Rosh Hashana. For it is on Rosh HaShana that HaShem gives each person the gift of life, and each person needs to be aware and utilise his life properly exclusively for the service of HaShem. Each person is given this gift of life In proportion to their desire to use it properly for the service of HaShem.

ראש השנה פי’ קודם התחלקות השפע להיות נשתנה. כי כשבא חיות השי”ת לעוה”ז תחת הזמן והטבע משתנה מרוחניות לגשמיות. ור”ה הוא המקור וההתחלה קודם ההשתנות כי במקורו הוא בלי ציור גשמיי:
The concept of Rosh Hashana, is the idea of the beginning before the blessing of HaShem filters down into this world. At the source in a state of spirituality, there is no limit of time and nature. However when the blessing filters down into this world it becomes effected by the limits of the physicality of this world. Therefore on the day of Rosh Hashana we are in the source before there is any change and any form.
(Perhaps this is the meaning of the Gemara Rosh Hashana 26a כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא כְּבִפְנִים דָּמֵי)

במדרש לעולם ה’ דברך נצב בשמים. כמ”ש בשם הבעש”ט כי מאמר יהי רקיע מחיה כל רגע הרקיע וכן כל מאמרי הש”ת חיים וקיימים. ונמצא שורש כל דבר וקיומו הוא המקור והנקודה שנמשכת מן מאמר השי”ת. וזהו התקיעות שהוא קול בלי דיבור. שדיבור הוא התחלקות הקול לתנועות נפרדים ושונים. אבל הקול אחד מיוחד דבוק במקורו והיום בר”ה החיות דבוק בשורשו כנ”ל קודם התחלקות והשתנות. ורוצין לדבוק עצמן בפנימיות החיות כנ”ל. [עיין בסידור הרב ז”ל]:
The Midrash brings the pasuk (Tehillim 119) “Forever your words stand in Heaven” in reference to Rosh Hashana. (Indeed this pasuk is said just before the blowing of the shofar). This can be understood with the concept explained by the Ba’al Shem Tov (see Tanya yichud ve’emuna 1) that it is the very words that HaShem said when creating the world that are right now enclothed in creation and giving it all existence. If the words cease then the entire creation will also cease to exist.
This idea teaches us that the source of everything and the cause for its existence is the source and place that the words of HaShem come from.
This is the concept of the blowing of the shofar and the sound that it makes. For this is primary sound of “kol” a voice without words “dibur”. Once the voice is broken down into parts it takes on the form of words, whereas “kol” is in a very primary state where it is part and parcel of its source. Therefore on the day of Rosh Hashana where life force is attached to its source (as explained above), before it is divided into parts, this is when we want to connect our very essence to the inner lie force of HaShem.

במדרש כי הקב”ה הראה ליעקב הסולם ולא רצה לעלות וגרם גלות לבניו כו’ ע”ש פ’ אמור. כי כל אומה יש לה מקום מיוחד ויכולה לעלות כפי שיעורה. אבל בנ”י בחר יעקב אבינו להיות עליותינו עפ”י מעשינו. וממילא אין לזה שיעור ותכלית. ומ”מ גם זה אמת כי לא נגרעו עי”ז ויכולין לצעוק להשי”ת להושיעם כפי שורשם אף כי לא יוכלו להשיג במעשיהם לפעמים. וזהו ענין התקיעות שצועקין בלי טעם רק לדבק בחלקינו קול קול יעקב כנ”ל:
The Midrash (Vayikra Rabbah 29:2) says that when Yaakov had the the dream of the ladder, the angels climbing up and going down were the angels of the 4 different nations that would exile Bnei Yisrael. HaShem told Yaakov also to climb the ladder, yet Yaakov was afraid to, and HaShem said to him, that because he did not have emuna to climb the ladder his children will be subjected to these 4 nations. (See Sfas Emes Vayeitze תרס”ב). The Sfas Emes explains that each one of the nations has a certain power and possibility of attaining certain greatness. Yet the level they can attain is limited. Whereas Yaakov did not want to climb on the ladder at all, for he chose our level to be determined not by a gift but rather to be earned. On this level where we are in a state which depends on our actions, we are indeed not limited. (Obviously we are limited in our actions, but HaShem’s relationship with us is in an unlimited way).
Now even when we are at a stage where we feel that we cannot attain the stage we desire because of our low level, nevertheless we are not worse off. Because it we are able to tap into the concept of the tekiot, the blowing of the shofar which is a plain sound with no words, just a simple cry without any reason. This is our connection to HaShem, in an unlimited fashion, and this is the meaning of the words קול קול יעקב the voice is the voice of Yaakov, where no words are needed.

עשי”ת נגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות. וכל יום מאיר מאמר ודיבור אחד. וההפרש כענין במקום שבע”ת עומדין [כו’]. שהתחדשות חיי השנה עתה בחילא סגי יותר מבשעת הבריאה כנ”ל:
The Ten Days of Repentance between Rosh Hashana and Yom Kippur, parallel the Ten expressions with which HaShem created the world, and each day has its unique light that lightens those very words of creation.
The difference however between these days now of repentance and the original days of creation can be compared to the concept that “In the place where true repenters stand, even the completely righteous cannot stand”. This means that these days of repentance come with even more power and strength than the time of creation.