Shlach תרל”ט
יש להבין ענין שליחות המרגלים. ובאמת מצינו בדרשות חז”ל כמה טעמים על שאיחרן המקום ב”ה במדבר ארבעים שנה ע”ש א”כ מה הוי ס”ד מעיקרא. וכתיב לכל זמן ועת כו’ שהי’ עת מיוחד להכניסם לארץ ישראל. אבל כתיב תחת השמים. אכן למעלה מן תחת השמים יש חפץ בלי עת. וכן הי’ מדריגת בנ”י במדבר שהיו למעלה מן הזמן. לכן הי’ בכחם לכנוס בלי עת שנתקן מצד הטבע. ולכן המרגלים הבינו כי אין העת מיוחד להכניסם וזה הי’ אמת כנ”ל. אעפ”כ הי’ להם להאמין בהבורא ית’ כי היו נכנסים. וז”ש יהושע וכלב טובה הארץ מאוד כו’ אם חפץ בנו ה’ והביא כו’. פי’ כי אם שלא נתקן עדיין הארץ. אבל כאשר יכניסם הבורא ית’ תתרומם ותתעלה הארץ למעלה מהטבע והזמן כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Sh’lach_8.3
We find several reasons in the teachings of our sages as to why Bnei Yisrael were delayed in entering Eretz Yisrael and had to spend 40 years wandering the wilderness. So, if it was predetermined that they would not enter before the sin of the spies, what changed?
The truth is that it states, “There is nothing new under the heavens” (Kohelet 7:1). This teaches us that below the heavens, there is nothing new. However, above the heavens, there is a desire that is not limited by time. Therefore, the level that Bnei Yisrael were on in the Midbar was above time. Consequently, they were indeed able to enter the land before the time stipulated by nature.
Hence, the sin of the spies was that they realized (according to the laws of nature) it was not the correct time, which was true. Yet, they should have had emunah in HaShem that they would enter the land. This is why Yehoshua and Calev stated, “The land is very good… if HaShem wants us, He will bring us to the land.” Meaning that even though the land was not prepared for them to enter, nevertheless, HaShem would elevate them above nature and time, as explained above.
איתא בזוה”ק כי המרגלים חשבו הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין. אכן לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים הי’ בעבור כללות בנ”י. וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור. ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם. אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היו בחי’ ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכים בבחי’ אבות ותולדות מרישין ועד רגלין כמ”ש על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן דור המדבר היו כולם בחי’ רישין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ הי’ מדריגה אחר מדריגה והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ”ל. ודור המדבר הי’ להם התגלות כבודו ית’ כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה. ובע”כ אדם נברא. אבל הי’ להם לבטל עצמם לעשות רצון הבורא ית’. ולהבין מאמר חכמינו ז”ל יפה שעה אחת (בתורה) [* בתשובה] ומעש”ט בעוה”ז מכל חיי עוה”ב כו’ וכמ”ש מענין זה במ”א:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Sh’lach_8.4
According to the Zohar (3:158a), the spies gave a negative view of Eretz Yisrael because they feared losing their positions as leaders. However, considering that they acted as messengers of the people, it cannot be that they acted based only on selfish interests.
To clarify, Bnei Yisrael, at their current level, represented the “heads” of the nation. They were the first generation to leave Mitzrayim and receive the Torah, and subsequent generations continued this spiritual legacy from head to toe (as explained by Rabbi Akiva in Mishnah Sotah 9:15). Yet, the first generation held the highest level.
Entering the land of Eretz Yisrael would entail a spiritual descent, and losing their status as the “heads.” Naturally, those in positions of prominence find it challenging to relinquish their elevated positions, similar to the difficulty of a soul descending into this world against its will (Avot 4:22).
Nonetheless, they should have submitted themselves to the will of HaShem, setting aside their personal desires. This would have fulfilled the teaching of the Mishnah (Avot 4:17) that emphasizes the superiority of an hour of repentance and good deeds in this world over the entirety of the world to come. We have elaborated on this concept elsewhere (see Sfas Emes Shavuot תרל”ה).
בפ’ ציצית והיה לכם לציצית כו’. ובמד’ אור זרוע לצדיק כו’ כי התרי”ג מצות משורשין באדם כמ”ש רמ”ח ושס”ה כו’. אכן ע”י מצות מעשיות שהם רמזים מתעוררין כחות הפנימיות התרי”ג שבנפש האדם ז”ש והי’ לכם לציצית לכם דייקא. והנה בחי’ התעטפות בטלית הוא התאספות כחות האדם למקום אחד והציצית בכנפות וזה התקשרות כל הלבוש שלא יתפשט למקום אחר. ומצוה זו מביא התקשרות בפנימיות האדם ג”כ כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Sh’lach_8.5
To explain the concept of tzitzit, as the Midrash states, HaShem planted sparks of light in the world for the tzaddik to uplift. The 613 commandments are rooted in a person’s soul, as we find that there are 246 positive commandments and 365 negative commandments.
It is through the fulfillment of the practical commandments, which are hinted at here, that one awakens the power of the 613 elements in a person’s body.
Therefore, the idea of tzitzit is to attach them to the corners of a person’s garment. The concept of the garment represents the external actions that a person performs with their body, and the tzitzit on the four corners symbolize collecting and connecting the garment so that it does not spread out under negative influence. This mitzvah is what brings a person to properly connect with the internal spiritual elements that make up a person.
