Vaetchanan תרל”א 3-4
במדרש ומי גוי גדול כו’ אדם שקורא ק”ש וסומך גאולה לתפלה כו’. ע”ז קרובה ורחוקה והקב”ה רחוק וקרוב כו’ פי’ בכל קראנו אליו שאדם יכול לקרב ולגלות ההסתר להיות נגלה אליו כבוד ה’ שהוא מלא כ”ה. וזה ענין תפלה אחר ק”ש שכפי יחוד ק”ש שנתברר אצלו ומעיד כי ה’ אחד והוא מחי’ כל. כמו כן יוכל להתדבק בתפילתו דכ’ אליו שהתפלה לא”ס ית’. וכפי ההתגלות כך נתקבל התפלה. וזה פי’ סמיכות גאולה לתפלה. כי פי’ גאולה מה שיודעין שגם בתוך כל הסתר וגלות מחיצוניות יש ג”כ נקודה גנוזה ממנו ית’. ועי”ז בא הגאולה. וע”י שזוכר יצ”מ שגאלנו השי”ת ועי”ז נתברר שגם כל הסתר הוא ג”כ מחיות הש”י בלבד. עי”ז יוכל להתפלל ולבקש גילוי גם עתה כי כל תפלה היא רק על גילוי כבודו ית’ כי בזה נכלל הכל. וז”ש ג”כ בשבת וזכרת כו’ עבד היית כו’. ומה ענין זה לשבת. גם בקידוש היום זכר ליצ”מ. רק כי הגאולה היא ענין שבת שבנ”י מעידין (על) שהכל מחיות הש”י שברא בששת ימים כו’ כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Deuteronomy,_Vaetchanan_1.5
The Midrash teaches that immediately after reciting the Shema in the morning prayer, one proceeds to pray the Shemone Esrei. The Midrash further explains that while idols may physically be close, they remain distant and unresponsive, whereas HaShem, though seemingly distant, is actually always near and responsive when one turns their thoughts towards Him.
The concept conveyed here is that just as we affirm that HaShem is always close when we call upon Him (Devarim 4:7), it implies that through our prayers, we can bring ourselves closer to Him and reveal the hidden layers of spirituality. In turn, HaShem will reveal His glory to us, as His presence permeates the entire world.
This idea is reflected in the Shemone Esrei, which immediately follows the recitation of the Shema. Just as the Shema emphasizes the oneness and existence of HaShem, the source of all creation, the Shemone Esrei allows us to establish a connection with HaShem through our prayers. The clarity of our connection determines the acceptance and efficacy of our prayers, enabling us to communicate directly with HaShem.
The significance of reciting the Shemone Esrei after the “geula” (redemption) blessing following the Shema becomes apparent when we understand that redemption stems from the realization that all exiles and challenges have a purpose, and even in apparent spiritual darkness, there is an underlying point of HaShem’s presence. By acknowledging this truth and the redemption from the exile in Mitzrayim (the subject of the blessing of geula), we affirm that all obscurities are ultimately sustained by HaShem’s life force. This understanding allows us to request the revelation of HaShem’s presence through our prayers, and ultimately brings about the redemption.
Similarly, the connection between the parsha of Shabbos and the mention of the Exodus from Mitzrayim during Kiddush on Friday night lies in the idea that Shabbos also embodies the concept of redemption. By testifying that everything is sustained by HaShem’s life force, as exemplified in the six days of creation, we bring about redemption and clarity even in the darkness of the world.
במדרש ואני תפלתי כו’ וים רחוקים כו’ שערי תפלה פעמים נעולים כמקוה. ושערי תשובה כים לעולם פתוחין כו’. פי’ מקוה התאספות המים למקום מיוחד והיא ההארה שנמצא בכל איש ישראל. וכשמבטל עצמו ומאסף כל רצונותיו להנקודה פנימיות נק’ עבודה שבלב תפלה. אבל תשובה היא להש”י בעצמו שבא על חטא שנפרד א”כ צריך לשוב למה שלמעלה שמשם נמשך חיותו. והוא רצון עליון. וזה כים שלעולם פתוח ששם אין החטא נוגע רק שצריכין להיות בביטול ממש להדבק בשורשו. וזהו בכל קראנו אליו בחי’ ביטול אליו ממש. אבל תפלה לעורר הנקודה שבנפשו. פעמים נעול כי החטא מפסיק. רק ע”י תשובה לעולם פתוח כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Deuteronomy,_Vaetchanan_1.6
The Midrash cites the verse from Tehillim (69:14), “And I am a prayer to You in an auspicious time.” This illustrates that the gates of prayer (Tefila), like those of a Mikva, can be open or closed, while the gates of repentance (Teshuva) are always open, resembling the unceasing expanse of the sea.
The essence of Tefila and Teshuva is fundamentally different. During Tefila, one gathers all their desires towards the central inner point, representing the life force of HaShem, referred to as “Avodah Shebalev” – service of the heart.
Conversely, when one has sinned and feels disconnected, they need to reconnect to an even higher point—the source from which their life force is drawn. This point is the will of HaShem, which, like the perpetually open sea, is always accessible, as sin cannot attach itself to this point. The only condition is complete attachment and absolute nullification to that point.
Tefila serves to awaken this internal point within oneself, while Teshuva involves attaching to a higher point beyond oneself, its source. Therefore, Teshuva cannot be interfered with by sin, for it originates from an even higher point, untainted by sin’s influence.
