Vayechi תרל”ח

במד’ פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו’ ד”א שנסתם ממנו כל צרות שבעולם כו’.
The Midrash (Bereishis Rabbah 96:1) explains two reasons why the parsha of Vayechi is “stuma”- blocked (there are no spaces in the Torah between the previous parsha and this parsha). One is that the eyes of Yaakov were blocked, for he wanted to reveal the end of days to his children, however it was blocked from him. Secondly because all the suffering that he had previously experienced was now blocked off from him, and he spent the last of his years living in harmony.
כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים. לכן כל זמן שלא נסתם בחי’ יעקב לא הי’ אפשרות להיות הגלות.
The explanation is that the “inheritance of Yaakov is without borders”, and therefore so long as Yaakov was not “blocked”, it was not possible for the exile to begin. (It was only when his “eyes became blocked” that he could not reveal the end of days).
ופי’ הדבר אחר הוא ג”כ כן שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן הי’ הגלות. כי כל ימיו של אבינו יעקב שהי’ בצער הי’ הכל בעבור בנ”י. ואם הי’ סובל צער בי”ז שנים הללו בא”מ לא היו צריכין לגלות כלל. אבל הש”י חס על הצדיק ולא הי’ יכול עוד לענותו. וסתם ממנו כל הצרות. ועי”ז הי’ הגלות אח”כ.
The second explanation is also the same idea. That since he lived in harmony, the exile began. This is because all the days of Yaakov Avinu that he lived in suffering was all for the sake of Bnei Yisrael. Had Yaakov suffered in the last 17 years of his life when he was in Mitzrayim, there would be no need for any more exile!
Yet HaShem has mercy on the righteous, and could no longer afflict him, and “blocked” all the suffering from Yaakov’s perspective, and therefore we subsequently entered the period of exile.
והפסוק ויחי יעקב בא”מ הוא עדות גם לדורות כי נמצא חיותו של יעקב בכל עת צר. אך כי הוא נסתר ונעלם.
(Yet) the pasuk states “And Yaakov lived in the land of Mitzrayim”. This is a testimony for all generations to come, that the life force of Yaakov can be found in any time of difficulty, however it is covered and hidden.
(Even though the parsha is “blocked” it is only externally, however the life force is still there it is just hidden).
לכן בש”ק שזוכין לנחלת יעקב בלי מצרים מתעורר קצת גאולה.
Therefore on Shabbos when we merit to the inheritance of Yaakov which is limitless, there is an awakening of the redemption.
וכתיב האספו ואגידה. הקבצו ושמעו כו’ שע”י התאחדות והתכללות כ”א מתעורר כוחו של יעקב.
Yaakov told his children “Gather together and I will tell you”, “gather and listen”, for it is through the unification and each person coming together and being part of the klal, that the energy of Yaakov (the redemption) is awakened.
וזה ג”כ הטעם בשבת דמתאחדין ברזא דאחד לכן מתעורר כוחו כנ”ל.
So too on Shabbos when “everything becomes one with the secret of oneness” that Yaakov’s power is awakened.
וחכמים הגידו כי ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו כו’. בודאי הי’ חסרון שלא היו יכולין להתאחד כמו שהי’ רצון יעקב. וכפי מציאות האחדות כן מתעורר ומתגלה הקץ כנ”ל.
Our sages explained that Yaakov wanted to reveal the end of days and it was blocked from him, the too was clearly because of a lack of unity, as Yaakov would have liked there to be, for it is inasmuch as there is more unity, the end of days is awakened and revealed. As above.
וב’ הלשונות הקבצו האספו הם ב’ מיני התאחדות. בחי’ יוסף ויהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
The two expressions used to describe gathering: הקבצו האספו, are two types of unifications. They are the concept of Yosef, and the concept of Yehuda, and so too (the future redemption is in two stages) Mashiach ben Yosef and then Mashiach ben David.
אשר ע”ז אמרו חכמים אלו שמרו בנ”י ב’ שבתות הם נגאלין. כי יש שבת במתנה בחי’ יוסף שהוא נבדל מעוה”ז נזיר אחיו והוא התאחדות השורש ממש ע”י ביטול אל השורש.
This is what our sages are referring to when they state, had Bnei Yisrael kept two Shabbos’s they would have immediately been redeemed. For there is Shabbos that is given as gift which is the concept of Yosef who was completely disconnected from this world, and called the “crown of his brothers”, which is the complete unification, through nullification to the source.
ויש בחי’ שבת הבא ע”י יגיעת העבודה בחול ונק’ שבת של חול והוא מציאת המנוחה ע”י היגיעה כמ”ש יגעתי ומצאתי תאמין. שהגם שמנוחה היא למעלה מהטבע עכ”ז צריכין להאמין שע”י יגיעה בטבע זוכין להמנוחה כנ”ל.
There is also the idea of Shabbos that comes from hard work during the days of the week. This is called שבת של חול “shabbos of mundane”, which is to find the rest through the hard work. As the Misdrash states “If one toils and finds, believe him”. This means that even though finding rest מנוחה is above nature, nevertheless one needs to believe that through toiling in the days of the week, one merits to find the מנוחה rest. As above.
והוא בחי’ משיח בן דוד ויהודה שזה יהי’ גמר הגאולה שדבר הבא ע”י עבודת האדם מתקיים לעד. וזה האספו ואגידה בחי’ יוסף. הקבצו ושמעו מצד השומע בחי’ יהודה כנ”ל. ומעין זה כ’ במד’ צוה לכבד שבט יהודה ובנימין [שג”כ זרע רחל] ע”ש:
This is the idea of Mashiach ben David and Yehuda, which is the end of the redemption, for something that one toils in lasts forever. This therefore is the meaning of Yaakov’s words האספו ואגידה – gather together and I will tell you, is the concept of Yosef. הקבצו ושמעו Gather and listen, is though the listener, which is the idea of Yehuda. As above.
We find this concept hinted to in the Midrash (Bereishis Rabbah 98:2) that Yaakov instructed his children to respect Yehuda and Binyamin.

בן פורת יוסף כו’ עלי עין כו’ עלי שור. דאי’ בגמ’ בשילה חלק יוסף הי’ קדשים נאכלין בכל הרואה ע”י שקידש יוסף הצדיק ראות עיניו לכן זכה לזה כאשר הגיד אדוני מו”ז ז”ל. נמצא ע”י שמירת עינו של יוסף הצדיק קידש כל משך ראות העין אף חוץ לחומה. והענין ע”פ מאמר חז”ל אפי’ מחיצה של ברזל אין מפסקת ב”י לאביהם שבשמים. אמנם כפי החיבה שנמצא בבנ”י כמו בן לאב. כך מתבטלין כל המחיצות. וי”ל בנות לשון בנין חומה שהבנין נתפשט להלן עד שור שהוא הסתכלות שהי’ נמשך הקדושה בכל הרואה כנ”ל. וכמו דאיתא הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף כו’ וינס ויצא כו’ והוא ביטול הטבע. וכמו כן בנות צעדה שהחומות נסו ונתבטלו עלי שור כלומר בעבור הסתכלות של יוסף הצדיק כנ”ל:
The Gemara explains that Yosef is called עלי עין for he controlled his eyes to see only appropriate things. The Gemara (Megila 9b) states that from Shilo which was in the portion of land belonging to Yosef, offerings of lesser sanctity קדשים קלים and the second tithe מעשר שני can be eaten from any place in Shilo that Yerushalayim can be seen from. This was because Yosef sactified what his eyes saw, therefore he merited this “view”. As the Chidushei Harim explained, it was because Yosef guarded his eyes, he sanctified even the area that was out of Yerushalayim,.
This idea is as our explained “even an iron fence cannot disrupt Bnei Yisrael from their Father in Heaven”. However in as much love as Bnei Yisrael have just like a child to his father, so too (it is recipricated) and and fences are banished.
“בנות צעדה עלי שור” the girls climbed upon the walls (to see Yosef), the word בנות is connected to the word בנין – building of the wall, for the building of the wall (surrounding Yerushalayim) was extended until שור the eyesight, as far as the furthest place from where Yerushalayim can be seen. (Its as if the walls of Yerushalayim are extended all the way into Yosef’s territory.)
We find a similar idea in Tehillim ( 104:3) “The see saw and fled”, the see saw the coffin of Yosef and split for Bnei Yisrael to cross. This was payment for Yosef’s action of fleeing out of the house from Potipar’s wife. Due to Yosef’s exeedingly great control he meritted that nature change in his honor. So too here the walls fled and were nullified because of עלי שור the control that Yosef had over what he looked at. As above.