Vayechi תרמ”ה

במדרש פ’ זו סתומה שנסתם עיניהם ולבם של ישראל. הענין להראות שבנ”י עושים רושם וכפי מה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל כך נעשה פרשה סתומה בתורה. וזהו עצמו ענין אנכי ארד עמך מצרימה. עמו אנכי בצרה. כי גלותן של בנ”י איננו עונשין בלבד. רק כמו שהגאולות מסודרים בסדר נכון. כך יש סדר לאלה הגליות. דאיתא אורייתא וישראל וקוב”ה כולא חד. וכמה דשמא קדישא ואורייתא סתים וגליא כך הוא בנפשותיהן של בנ”י. ובזמן המקדש הי’ התגלות למעלה ולמטה. ובעת הגלות הכל בסתום. ובב’ בחינות הנ”ל נשתבחו בנ”י כמ”ש שחורה אני בגלות ונאוה בגאולה. וכ’ גן נעול. פי’ מה שבנ”י יכולין להסתיר עצמן ושלא להתערב בין האומות בהיותם בתוכם. וכ’ כשושנה בין החוחים שאז בגלות כנס”י כשושנה אטומה. וכמו כן כתפוח בעצי היער כן דודי כו’ דרשו חז”ל כמו תפוח שאין לו צל כו’. פי’ כשבנ”י בגלות בין החוחים כך הוא הסדר למעלה כביכול להיות כתפוח בסתום. אבל בנ”י יודעין הסוד שכך יש בחי’ סתים וגליא. לכן מתחזקין באמונתו גם בלילות. וז”ש בצלו חמדתי וישבתי פי’ שזכו לבוא אח”כ לבחי’ ההתגלות שאח”כ נגלה עליהם עיני כבודו ית’ בפרהסיא כשהי’ הגאולה למטה. וזה גל נעול בחי’ ההתגלות. וגם אמת גן נעול וגל נעול הכל בעת הסתום דכ’ נעול. והם בחי’ עיניהם ולבם של ישראל. כי הלב נסתר ונק’ גן. והעין גל. ושניהם נסתמו. ועין ולב הם העיקר כמ”ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו’ ע”ש במד’. ומאחר שעיקר הכח בהם בבחי’ הקדושה ממילא יש עליהם הסתרות לכן כתיב ולא תתורו. ועיין בזוה”ק. ועל ב’ אלו נתקן מצות התפילין. ש”י נגד הלב. וש”ר בין עיניך. ובכללות ישראל י”ל כי יהודה ויוסף המה ב’ התפילין שהיד מיוחס ליהודה כמ”ש ידך בעורף. ידיו רב לו. וליוסף הראש כמ”ש לראש יוסף. עלי עין:
This parsha in “blocked” (there are no spaces between it and the previous parsha) because the eyes and hearts of Yisrael were blocked from the exile. The idea here is to demonstrate that Bnei Yisrael have an effect. Just as their eyes and hearts were blocked, so too the parsha is blocked. This is the idea that HaShem told Yaakov (Bereishis 46:4) “I will go down with you to Mitzrayim”, just as it states (Tehillim 91:15) “I am with you in your suffering”. For the exile in Mitzrayim is not just about punishment, rather just as the exodus is in a specific order, so too the exile has a very specific order.
It states (Zohar 3:73a) “The Torah Yisrael and HaShem are all one”. This means that just as the name of HaShem and the Torah are revealed and also hidden,so too the souls of Yisrael (are both revealed and hidden).
In the time of the Beis Hamikdash there was a revelation Above and below, and conversely in the exile everything is blocked.
Bnei Yisrael are praised for having both these elements: “I am blackened” in exile “and beautiful” in redemption (Shir HaShirim 1:15). Furthermore we are called “A locked garden” (Shir HaShirim 4:12) which refers to Benei Yisrael’s ability to hide themselves and not assimilate with the nations of the world, when they are spread amongst them. Furthermore “Like a rose among the thorns” (Shir HaShirim 2:2) that when we are in exile we are like a closed up rose. So too “Like an apple tree amongst the trees of the forest” (Ibid 2:3), our sages (Shir HaShirim Rabbah 2:3:1) explained that just as when the weather is harsh people run from an apples tree for it does not provide shelter, so too the nations of the world ran from HaShem when He offered them the Torah. This means that when Benei Yisrael are in exile and between the thorns, so too above HaShem also is so to speak alone, and hidden.
However this is indeed what gives us strength in the exile for we know the secret of hidden and revealed, and therefore we strengthen our emuna even in the nights. (When it is dark and difficult we are aware of HaShem’s experience of all this together with us, which gives us strength).
This is the meaning of the pasuk “In his shade I long to sit” (Ibid 2:3), that we meritted to subsequently come to the stage of revelation when HaShem revealed Himself to us when we were in a time of redemption.
This is the idea of “a locked garden… a locked fountain גל” the word גל is connected to the word התגלות revelation. for really in the time of exile we are a locked garden and a locked fountain. For in exile even the revealed was locked. Here the revealed is refering to the eye and hidden is the heart.
The eyes and the heart are the main things as it states in shma “do not follow your heart and your eyes”. This is because the eyes and hearts have the most holiness connected to them that the most blockages apply to them. Therefore we are commanded “do not follow them”. (See Zohar)
It is these two elements that the tefilin represent, tefillin of the hand, which is placed by the heart, and the tefilin of the head which is placed “between your eyes”.
Similarly we can say that Yehuda represents the tefilin of the hand, as it states “Your hand is at the neck of your enemy”, “his hands fight for him“. Yosef represents the tefilin of the head, as it states “The head of Yosef” “above the eye”

בפסוק ויקרא יעקב אל בניו כו’. כי קריאה הוא לשון התקרבות והתחברות כמ”ש וקרא זה א”ז. ולשון מינוי כמ”ש ויקרא לאור יום פי’ חז”ל קריא רחמנא לנהורא ופקדי’ אמצוותא דיממא כו’. והענין שנתן יעקב אע”ה לכל שבט מינוי שלו. והראה לכל א’ מקומו והתחברות שלו ביעקב אביהם. כי כמו שיעקב אע”ה מקיים כל הבריאה כמ”ש חז”ל שצורתו חקוקה תחת כסה”כ. כן השבטים המה עמודים שכל העולם עומד עליהם. וע”ז כתיב לה’ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וכ’ לה’ עין אדם. וכל שבטי ישראל עין אדם הוא הצורה של יעקב אבינו שאחז”ל שופרי’ דיעקב מעין שופרי’ דאדם הראשון וכל השבטים הם ענפים שמתפשטין מזה האילן. וכ’ וזאת אשר דיבר להם כו’ ויברך אותם. יתכן לפרש כי הברכה הי’ ממדה הזאת. וע”י שחיבר ודיבק אותם לבחי’ הזאת קיבלו מזאת הברכה. וזה שרמזו חז”ל במד’ במקום שסיים יעקב התחיל מרע”ה ע”ש בפ’ וזאת הברכה. וז”ש וזאת אשר דיבר שהוא לשון התמנות שדיבר להם בחי’ הזאת שהיא מלכות שמים. ויברך אותם הזאת הנ”ל שבו הברכה כמ”ש וזאת הברכה. ומצינו בבני יוסף שאמר יעקב אבינו ע”ה קחם נא אלי ואברכם. שיקרב אותם אליו. וממילא יתברכו ממנו. מכ”ש כפי התקרבות וחיבור הנפשות להשורש מקבלין ברכה משם. וזה ג”כ ברכת השבת דכתי’ ויברך כו’ את יום השביעי. ע”י שהשבת מעלה ומקרב כל הברואים אל השורש ממילא מקבלין ברכה כנ”ל:

“And Yaakov called his sons”, The idea of calling someone is to bring them closer, as it states about the angels “and they call from one to the other”. It is also an expression of appointment, as it states “HaShem called the light ‘day’”, as our sages explained: HaShem called the light and appointed it on the duty of day.
Therefore the idea here was that Yaakov gave each tribe its appointment and also showed each one his place and connection to Yaakov.
For just as Yaakov gave the entire creation existence, as our sages have taught that Yaakov’s form was engraved below the Heavenly throne, so too the tribes were the pillars of the world. “For the pillars of the earth HaShem’s”. Furthermore it states (Zecharia 9:1) “Toward HaShem is the eyes of man”. The tribes are all “the eyes of man”, for the form of Yaakov is the form of Adam “The appearance of Yaakov is the appearance of Adam”, and the tribes were the branches from this tree.
Furthermore the pasuk states “And so וזאת he spoke to them and blessed them”. We can explain that the blessing that he gave them was the attribute of זאת. (See Chanukah, זאת is the concept of malchut Shamayim). That it was through connecting them and attaching them to זאת that they subsequently meritted to the blessing of וזאת הברכה. This is the meaning of the words of the Midrash, that from the place where Yaakov stopped, Moshe continued.
Furthermore the words וזאת אשר דיבר have a meaning of appointment, the concept of Malchut Shamayim. And he blessed them with this זאת.
We also find by Yosef’s children getting blessed by Yakov, that Yaakov said “bring them to me and I will bless them”. This too is the idea that by bringing them close to Yaakov, then well automatically be blessed. How much more so when a person’s soul is elevated and connected to its source, it receives blessing from there.
This is also the idea of the blessing on Shabbos: “He blessed the seventh day”, since the Shabbos uplifts and brings all of creation closer to their source, everything automatically is blessed.