Vayetze תרמ”ג
ויפגע במקום תיקן תפלת ערבית. ויקח מאבני המקום אבנים הם אותיות שהתעורר על ידי התפלה. שם אותם בראשו ולבו. לכך ויחלום. כדאיתא במדרש כמה לך בשרי כו’. ונתקיים בו בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור כו’ והקיצות היא תשיחך. כמ”ש ודברת בם בשבתך בלכתך בשכבך כו’. והנה בכל מקום יש אותיות התורה. שבעשרה מאמרות נברא העולם. וע”י יגיעה בפה בתורה ותפלה מתעוררין כח האותיות שנברא בהם שמים וארץ. [וז”ש שצדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות כי קיום הוא כמו קיום חתימת עדים כן הצדיקים מכירים ומעידין חותם המלך שהקב”ה טבע בחותמו ית’ כל הבריאה]. ולכך נשתנה אצלו הטבע שקפצה לו הארץ ושקעה לו חמה דיש עולם שנה נפש. ובכח נפש איש ישראל לעורר הקדושה בעולם ובזמן ונתבטלו אל הצדיק:
“And he came upon ויפגע the place and slept there” (Bereishis 28:11). Our sages teach us that the word ויפגע means that he introduced the Arvit prayer. “And he took from the stones of the place and placed them around his head.” The stones allude to the words of Torah and prayer that he placed in his mind and heart. Therefore, “and he had a dream…”. Due to Yaakov’s longing for a revelation of Hashem, as the Midrash explains, he was constantly protected and had this revelation in his dream.
The idea is that everywhere the words of Torah can be found, as it was through the ten utterances that Hashem created the world. Through toiling in the words of Torah and prayer, one awakens the power of these words with which the world was created. This aligns with the concept our sages teach, that the righteous give the world its existence (מקיימים), implying giving approval to something, akin to witnesses on a document or a stamp of Hashem embodying everything in nature.
Since Yaakov had properly used these words of Torah and prayer, the building blocks of nature, nature changed for him. The land skipped towards him, the sun set early, etc. This concept applies throughout the three primary elements of nature—world, time, and soul (עולם שנה נפש). One can awaken the holiness in these times, and they will all be nullified to the will of the tzadik.
באר בשדה. הוא בחי’ תורה שבע”פ אשר נטע בתוכינו. ונמצא מזה בכל איש ישראל רק שצריכין לזכות לכח הפה. שע”ז מבקשין ה’ שפתי תפתח. והוא ע”י הסרת אבן שעל פי הבאר. וע”ז נתקן הג’ תפלות בכל יום. ג’ עדרי צאן. וע”י שמתאספים תפלות בנ”י נפתח למעלה שורש פי הבאר. כדכתיב ונאספו כל העדרים. וכ”כ שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. רק שכל יחיד כפי שמכניס עצמו לתוך הכלל כך יכול לפתוח:
The well in the field refers to the oral Torah that Hashem planted within us. Although it exists in all of Bnei Yisrael, one must merit access to the mouth to give it expression, as we state before prayer: “Hashem, open my lips.” This is achieved by removing the stone that is covering the well, the evil inclination.
Our sages instituted three daily prayers for this purpose, providing us with the tools to uncover the well. This is hinted at in the “three flocks of sheep.” By gathering together the prayers of the entire Bnei Yisrael, the source of Bnei Yisrael is uncovered.
Similarly, the pasuk states (Tehilim 65:3), “You who hear prayer, all mankind comes to You.” This means that while each individual has the power of prayer, connecting to the collective enables one to open and remove the stone—the blockages of the evil inclination.
ברש”י ויצא בשביל שהפסיק בפרשתו של יעקב וכתיב וישמע עשו כו’. והענין הוא דכתיב ולאום מלאום יאמץ. ותמיד יש מחלוקת ביניהם כמו יצ”ט ויצה”ר. וכ”א מבקש תחבולות לקלקל מעשה השני. לכן מסתמא על ידי שמיעה זו הי’ תחבולה עד שהפסיק ענינו של הצדיק. והוצרך למצוא מחדש דרך אחר. והוא ע”י שהטמין עצמו י”ד שנים. וכמ”ש חז”ל בצדיק ורשע שיש לכל אחד חלק בג”ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו’. כן בזה הוציא כל א’ מה ששייך לו. כאשר מצינו ויזד יעקב נזיד ולקחו עשו. ומסתמא הי’ תבשיל זה מיוחד אצלו כמ”ש ע”כ קרא שמו אדום. וכמעט לא הניח זה ליעקב. ולהיפוך הברכות לקח יעקב ממנו. ומצא כ”א השייך לו אצל השני וכן הוא ביצ”ט ויצה”ר ג”כ:
Rashi (28:1) explains that the Torah had intereupted with the narrative of Yaakov, to tell us thatt Eisav saw that the women of Kenaan were wicked and theroufore married the daughter of Yishmael, therefore we now go back to the story of Yaakov.
This is an example of the constant argument adn fight between Yaakov and Eisav, where they as the prophecy of Rivkah was that each one will gain from the other, which parallels the constatn arguent between the good and evil inclination. each one wants to destroy the other.
Therefore it would seem that when Eisav “listened” to Yitzchak and did not take another kanaanite wife, but rather married the daughter of Yishmael (who was at leat from their family), it was some form of trickery on Eisav’s part to do some sort of good. Therefore Yaakov now had to find a new path in servie of Hashem (for Eisav had just taken the current track), and this was done trhough studying in the Beis Midrash of Shem and Ever for fourteen years.
This idea is explained by our sages (Chagiga 15a) that the tzadik and wicked both have a section in Gan Eden and Gehinom, yet if the tzdik merits he will take the portion of the wicked in Gan Eden, and vica versa.
So too with Yaakov and Eisav each one “emptied” the other one’s portion, for example Eisav drank up the entire soup that Yaakov made, which was something that suited him, for it was red like his ruddiness. And on the other end Yaakov took Eisav’s blessing. It was in this give and take that each one gained what they really wanted, Yaakov the good and Eisav the bad. This same exchange takes place on an individual level through the good inclination and the bad, which are always fighting each other and taking a part of the other.
וידר יעקב נדר. ומקשין הלוא כבר הבטיח לו כל זה. אבל נראה כי עתה בא יעקב אבינו ע”ה לעורר אלה הדברים בכחו. כדכתיב יעקב בחר לו כו’. שהשי”ת בחר ביעקב ויעקב בחר בו ית’ כדכתיב את ה’ האמרת וה’ האמירך ומקודם הי’ בחירת ה’ בו ועתה בחר הוא בהתעוררות שלו ואיתא בשם הבעש”ט כי צריך האדם לבקש שיהי’ מקודם מצדו התעוררות כי ח”ו להיפוך יש בו בחי’ מדת הדין. ולכן כתיב ויירא ע”י שראה שהי’ לו התעוררות משמים יותר מכפי הכנה שלו כמ”ש בס’ אוה”ח בפסוק ואנכי לא ידעתי ע”ש לכן ירא שלא יהי’ דבר של קיימא חס ושלום על ידי שלא הי’ בכח התעוררות שלו לכן נדר נדר שיהי’ מצדו כל אלה ההבטחות:
“And Yaakov vowed…if Hashem will be with me, etc” (Bereishis 28:20). Yaakov makes this vow just after receiving promises from Hashem in the prophecy of his dream. Why then did he make a new vow for the same thing? (See Bereishis Rabbah 70:4).
It seems that Yaakov wanted to activate these very promises with his own strength. As the pasuk states (Tehillim 135:4), “Yaakov was chosen by Hashem, and indeed Yaakov chose Hashem.” Similarly, the pasuk (Devarim 27:17-18) states, “Hashem has chosen you” and “…You have chosen Hashem,” highlighting the importance of choosing Hashem through our own strength.
The Ba’al Shem Tov explains that when a person is given something without their own awakening to it, it can potentially be negative as it may awaken the trait of judgment. Therefore, immediately after the dream, “Yaakov was afraid” because he realized there was an awakening from Heaven even greater than his own preparation. This concept is also explained by the Ohr Hachaim (28:16), who clarifies that it was a level Yaakov received without being prepared for it. Yaakov was concerned that this level might not last, prompting him to make this vow. This way, the awakening would come from himself, and he would “earn” the promises on his own merit.
עשר אעשרנו לך. פי’ שיהי’ הכל מקושר בכח המעשר. כי הקב”ה נתן מצות המעשר כדי להיות חלק לקדושה בכל הדברים ועי”ז נמשך קדושה לכל המשויר. והצדיק שמבטל הכל אל המעשר והחלק גבוה חשוב אצלו יותר מהשאר לכן נכלל הכל בהמעשר וז”ש עשר אעשרנו וכ”כ עשר תעשר והבן:
“Whatever You shall give me, I will surely give a tithe to You – עשר אעשרנו לך.” (Bereishis 28:22). The idea of ma’aser is that it connects everything. Hashem gives us the mitzvah of ma’aser so that everything can be linked to this tithe, and through it, everything else gains holiness.
The tzadik elevates this further, nullifying everything to the tithe as it is the primary part. Consequently, everything else, being secondary, becomes a part of the tithe. This is why the double expression of עשר אעשרנו is used, signifying that the primary is the tenth, and everything else becomes incorporated into it. This too is the meaning of the words עשר תעשר (Devarim 14:22).
