Vayigash תרל”ז
בפסוק ולא יכול יוסף להתאפק כו’.
On the pasuk “And Yosef could no longer hold back etc.” (Bereishit 45:1)
דכתיב ויגש אליו יהודה פי’ אליו ליוסף. גם אל עצמותו פי’ לעצמו. גם פי’ אליו להקב”ה.
As it says just before that “and Yehuda approached him – Eilav” ‘Eilav’ is referring simply to Yosef, but deeper still it means Yehuda approached his essence (for it is not possible to cause the necessary changes without being in tune with himself properly). It also refers to approaching HaShem. (See above (תרל”ו 1)
וביאור הענין כי הנה יהודה לא חידש דבר באלה הדברים וגם לא היה לו טענה במה לבוא ליוסף. אעפ”כ לאשר בירר אמיתות הענין בא לו הישועה.
And the explanation is as follows. yehuda really did not say anything new with his monologue, and he also did not have a convincing argument for Yosef to free Binyamin. Nevertheless, because he clarified the absolute truth of what was going on (that it was all the hand of HaShem), this spurred the redemption.
כענין אמת מארץ תצמח.
Just as truth springs up from the ground (Tehillim 85:12)
והאמת כי כל פרשה זו מיוסף ואחיו. הוא משל לעבודת בנ”י להקב”ה.
The truth is that this entire episode of Yosef and his brothers is a parable for the service of Bnei Yisrael to HaShem.
כאשר חכמים הגידו אוי לנו מיום הדין כו’ ומה יוסף קטנן של שבטים כו’ במדרש ובזוה”ק.
Just as our sages have said, “woe to us for the day of Judgement…if in front of Yosef the younger of the tribes, his brothers could not stand before, how much more so in front of HaShem the King of the Universe”
ופי’ הנמשל כי השי”ת מלא כל הארץ כבודו וגם במקום החושך שם נסתר כבוד מלכותו ית’. כמאמר גם חושך לא יחשיך ממך.
And the lesson to be learnt from here is that so too HaShem fills the world and even in the darkest of places His presence is hidden there. (Tehillim 139:12) Even darkness will not be dark for you.
לזאת בכל עת צרה כשאדם מבטל עצמו אל האמת ובמס”נ כמו יהודה שאמר איך אעלה אל אבי ומסר עצמו להיות עבד במצרים כדי שלא יהי’ חוטא לפני אביו.
Similarly in any time of distress when a person nullifies himself to the truth with sacrificing his desire, just as yehuda sacrificed himself to be a slave in place of Binyamin because of his commitment to his father
ועי”ז נתגלה לו האמת וראה כי הכל טוב ולא היה לו כלל ממה לירא כי אני יוסף כו’.
This commitment is what caused Yosef to reveal himself. It is what revealed the truth and suddenly yehuda realised that there was nothing to fear for everything was only good.
וכבר כ’ מזה לכן קצרנו.
And we have explained this already (TRLB 1) so we will be brief.
אבל פי’ ולא יכול יוסף הוא מלשון אלפים בת יכיל.
And the explanation of the word “And Yosef could not hold back any longer”. Is connected to the idea of (Melachim 7:26) “It’s capacity was 2000 baths”
כי הנה הקב”ה ברא העולם להיות הכל במדה. ומדריגות זו על זו. וכשאדם מבטל עצמו כראוי אל המדריגה שלמעלה ממנו אז ניתוסף למעלה כח וברכה בעבור מדריגה שלמטה. ואז המדריגה שלמעלה מלאה ברכת ה’ עד שקטן הכלי מלהכיל. וצריך להשפיע למדריגה שלמטה.
For HaShem has created the world in measure, layer upon layer. When a person nullifies himself correctly to the level above him, that causes an extra blessing and energy because of the layer below it. This causes the layer above to fill up (for it cannot contain all in it) and overflow into the level below it.
וזה ענין ולא יכול יוסף להתאפק שע”י שביטל יהודה אליו ואמר ישב כו’ עבדך כו’ עבד לאדוני.
This is the idea ad Yosef could not hold back, for since Yehuda had nullified himself to Yosef by committing to take the place of Binyamin and remain a slave to Yosef.
והנה יוסף לא ביקש רק שיקבל עליו יהודה מלכותו.
Now the only thing that Yosef ever requested o fYehuda was that Yehuda should accept Yosef as the king.
ויהודה אף שלא הבין הענין איך יהיה משועבד לזה האדון בחושבו כי הוא איש נכרי. עכ”ז לאשר היה יהודה איש אמת. וראה כי כן האמת אשר הוא משועבד אליו הודה אל האמת.
And Yehuda even though he did not understand how he could be subjected to such a master, who he thought to be a gentile, nevertheless since he was a man of truth, and he saw the facts, he accepted and acknowledged the truth and humbled himself.
וכן הענין בנמשל שכ’ במדרש ע”פ אם ערבת לרעך כו’ שכשאדם מבטל עצמו למלכות שמים ומודה על האמת מתהפך אליו החושך לאור:
And similarly the lesson we learn as the Medrash quotes the pasuk “If you provide surety for your friend”, that when one nullifies his will to the master of the world, and admits to the truth , the darkness turns into light for him.
נודע דברי מהר”ל ז”ל בס’ גור ארי’ על מ”ש חז”ל יעקב לא נשקו שקרא את שמע. וביאר כי בעת בוא אל הצדיק איזה אהבה ושמחה מכניסו לשמים לאהבת הבורא. לכן קרא אז בכוונה קריאת שמע.
The words of the Maharal are known regarding yaakov didn’t kiss Yosef for he was saying Shema. This is because whenever the tzadik experiences love and happiness he brings that all into service of HaShem. Therefore he was saying Krias Shema at the moment of intense joy to bring it all into the fold of service of HaShem.
ועפ”י הפשוט טעם הדבר כי ירא לנפשו שעי”ז האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא לכן הוא מתדבק מקודם בו ית’ ועי”ז נשכח ממנו אהבה הגשמיות.
We can also explain simply that Yaakov was afraid that when he would experience such physical joy he would momentarily forget about his love for HaShem, therefore he completely attached himself to HaShem beforehand, and didn’t experience the physical love.
וזה ענין מ”ש בכל לבבך בב’ יצריך והיתכן לאהוב ה’ ביצה”ר. רק שע”י היצה”ר מתקשר האדם באהבת הבורא בעבור יראת היצה”ר.
This is the meaning of loving HaShem with both your positive and negative inclinations. How can one serve HaShem with his negative inclination? Rather the explanation is that it is because a person is aware of the negative force in him, he takes precaution and connects himself properly to HaShem with love.
אם אמנם כי הפי’ עמוק מזה.
We can also yet explain this idea deeper
אבל ע”י זה הדרך יוכל אחר כך להפוך גם את כל היצה”ר לעבודת הבורא כי עי”ז הדרך נמצא נולד טוב מהיצר. ועי”ז מתהפך לטוב.
That it is through this method of taking correct measures to protect oneself, then in essence one has used the negative inclination for a positive outcome, this ‘converts’ negative into positive. And also answers the original question, he has served haShem with his negative inclination through converting it.
וכענין זה אמרו חז”ל כתיב לה’ הארץ וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כו’ וכי אחר הברכה אינו לה’ ח”ו.
Similarly we can explain an issue with the gemara (Brachos 35a) that resolves a contradiction in pesukim. One one hand it says “the earth and all it contains is HaShems” and yet is says that HaShem “gave the earth to man”? the Gemara explains that it depends before one makes a blessing on eating it the food belongs to HaShem, yet afterwards it is given to man. However this is problematic, even after a blessing how can we say that it is no longer HaShem’s chas veshalom?
אמנם אחר הברכה ניתן לבני אדם שיוכל להיות לה’ אף כי הוא לבני אדם. שע”י הברכה מתקשר המעשה בקדושה.
The answer however is that after making a bracha it is given to man that he can take what is his and uplift it to HaShem. This is the purpose of the bracha to connect it every action to holiness
וזה הוא הברכה שאחר האכילה שהוא העיקר [שמפורש בתורה] כמ”ש חז”ל כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כש”כ.
this is the meaning of the after bracha, which is the main blessing (commanded in the Torah) as the Gemara says ‘if one makes a bracha when he is satisfied (was commanded in the Torah), surely he should make a bracha when he is hungry’ (Brachot 48b)
והיינו כנ”ל שמקודם שבא ליהנות נזכר בהשי”ת כדי שלא להתפרד ממנו ע”י הנאה גשמיות. ועי”ז הזכירה מקודם. נשכח ונתמעט ממנו הגשמיות עד שמתהפך הכל לה’:
As explained the purpose is that when one makes a bracha before getting pleasure, he is preparing himself so that he doesn’t get disconnected through the physical pleasure. And it is through this remembrance that diminishes somewhat the physical attachment, so that he is able to convert everything to be of service to HaShem (via the after bracha).
ועתה אל תעצבו כו’.
“And now don’t be sad etc” (Bereishit 45:5)
ועתה לשון תשובה כי השבטים תיקנו החטא בזה הצער שהי’ להם מבנימין.
The word ‘va’ata’ – and now is an expression of repentance. For the brothers now corrected their original sin of selling Yosef, through their pain over Binyamin
והנה לא נשכח מהם החטא זה יותר מעשרים שנה שאמר האלקים מצא כו’ עון עבדיך.
It is noted that they did not forget their sin for twenty years, as they said when confronted with trouble “HaShem has found the sin of your servants” (Bereishit 45:16)
עון המיוחד כי לא הי’ להם חטא אחר:
When they said “sin” (singular) they were referring to their specific sin (of selling Yosef) for it was the only sin they commited.
במדרש אנכי ארד עמך כו’ אעלך כו’ ועל מנת ויוסף ישית ידו כו’.
Medrash (Bereishit Rabba 94:6) I will redeem you, on condition that your descendants follow the leadership of Yosef. (see above TRLB 3)
(Going on the pasuk אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃
I Myself will go down with you to Egypt, and I Myself will also bring you back; and Joseph’s hand shall close your eyes.”)
פשוט הפי’ שגאולה תלוי’ בשנמצא כחו של יוסף בכלל ישראל.
The simple explanation is that the redemption from Mitzrayim is dependent on Yosef’s energy continuing in Bnei Yisrael.
אמנם י”ל כי קאי גם על הגלות.
However we can also explain it to mean that it is not only referring to being redeemed, but also going into exile is dependant on Yosef’s energy in Bnei Yisrael
כי באמת לא נזכר תנאי בכתוב. רק מכלל שאמר הקב”ה כל אלה הדברים נמצא תלוין זה בזה. וא”כ גם אנכי ארד עמך כו’ קאי על זה התנאי
The proof is because in truth the pasuk (brought above) does not mention this condition, it says that the above (“I Myself will go down with you…I Myself will bring you back” on condition that “Yosef hand shall close your eyes”). We can therefore infer that it is not only the bringing back (redemption) but also the going down (exile) that is dependent on Yosef.
כי שורש הגלות הוא הגאולה ואין קיום לגלות רק בכח הגאולה ונמצא הגאולה חיות הגלות.
For the source and root of all exile is the redemption that follows it. For the exile is only there because of the redemption, and it is therefore the redemption that sustains the exile.
והבטיחו הקב”ה שלעולם יהי’ הרפואה קודם למכה.
Therefore HaShem’s promise here to Yaakov was that the healing will always precede the plague. (Before every negativity comes about, its antidote has already been created). HaShem said that He will go down and he will bring Yaakov up, HaShem ‘going down’ is the antidote preceding the exile.
וזה ענין השמות של ע’ נפש שהוזכר בכתוב קודם ירידתו למצרים. וחז”ל הגידו כי יעקב משלים החשבון וי”א הקב”ה השלים החשבון.
This is the idea of the names of all of Bnei Yisrael mentioned going down to Mitzrayim. For there are 70 souls counted, and Chazal says that Yaakov or some say HaShem completed the count.
וביאור הדברים שע’ נפש הן הן העומדים נגד כח ע’ אומות דכתיב יצב גבולות עמים כו’.
The explanation is that these 70 souls are the strength that stand up against the 70 nations of the world. As it says (Devarim 32:8) “He fixed the boundaries of the nations in relation to the number of Yisrael.” (These 70 nations represent 70 different negative desires, and the 70 souls of Yisrael represent the forces opposing them).
אמנם בנ”י בעצמם הם אומה אחד מע’ אומות.
However Bnei Yisrael are also one of that number 70.
וכחו של יעקב הוא שורש הע’ נפש. והוא למעלה מהם שהרי נגדו אין אומה המנגדת רק הוא שורש הכלל ואח”כ מתפרטים בפרטות.
However the source of Yaakov, that completes the count, is the source of the 70 souls, and he is ‘above’ them, for being above them there is no opposing force, for he is the root, and afterwards they branch off into 70.
וזה הכלל הוא שורש הגאולה בחי’ יוסף והוא התאחדות הפרטים בהכלל.
And this root source is what sprouts the redemption, which is the idea of Yosef, the joining of all the individuals.
ובאמת ע”י יוסף נתקשרו הע’ נפש בהאבות.
And in truth it was through Yosef that the 70 souls were able to connect to their forefathers
והוא ענין למחיה שלחני אלקים לפניכם פי’ שהוא הי’ הנותן להם חיות בגלות
This is what Yosef was referring to when he said that he had been sent ahead of them to Mitzrayim “to save life”. Meaning that was to give them life force in the exile.
לכן כל זמן שכוחו של יוסף קיים לא התחיל הגלות עד שכתוב לא ידע את יוסף כו’:
Therefore so long as the energy of Yosef was alive the exile didn’t yet start. It was only when “a new king arose that did not know Yosef” (Shemot 1:8), that the exile really began.
