Vayigash תרמ”א
במדרש מים עמוקים עצה בלב איש כו’. הרמז על תורה שנק’ מים. ותורה שבע”פ נק’ מים עמוקים. שנמצא שורש התורה בכל איש ישראל כמ”ש חיי עולם נטע בתוכנו. רק שצריכין לייגע למצוא הנקודה טמונה בלב כמ”ש אם תבקשנה כו’ וכמטמונים תחפשנה. וזה עצמו היה בחי’ יהודה והשבטים. כי יוסף יש לו חלק באבות בחי’ תורה שבכתב. ויהודה בחי’ תורה שבע”פ. וכשמתברר כראוי נעשה שניהם אחד. וזהו ויגש אליו יהודה. אחד באחד יגשו. כי כל התורה שבע”פ כלולה בשבכתב כענין האסמכתות וכל הדרשות ורמזים שדרשו חכמים. רק שצריכין כח יגיעת האדם לברר הדברים בחכמתם להוציאם לאור. והוא העבודה ע”י מצות ומעש”ט שהם העצות לזה. וז”ש חבל בחבל נימא בנימא כו’ וכ”כ במ”א:
The Midrash quotes the pasuk in regard to Yehuda: (Mishlei 20:5) “The designs of a man’s heart – בלב איש are deep waters, and a man of understanding can draw them forth”. Water alludes to the Torah. And the Oral Torah is called “deep waters”. The source of Torah can be found in each one of Bnei Yisrael, as we say (Birkat Hatorah) “An eternal life He planted within us”. However we need to expend great effort to find this point that is hidden in our hearts. As the pasuk (Mishlei 2:4) states “If you search it out like searching for a treasure”.
This is the idea of Yehuda and the rest of the tribes (The Oral Torah). For Yosef was part of the portion of the Avos (Avraham, Yitchak and Yaakov) which is the concept of the written Torah, whereas Yehuda refers to the concept of the Oral Torah. Now when they are both clarified properly they become one, which is what is alluded to in the words “And Yehuda approached him (Yosef)”. As the pasuk (Iyov 41:8) states “One with another they approach” (The Midrash Bereishit Rabbah 93:2 quotes this pasuk in relation to Yosef and Yehuda).
This is because the Oral Torah is included in the written Torah as we find that our sages (constantly derive the derabanan laws) from inferences and hints in the written Torah. However this requires effort to clarify with understanding and bring it to light. This is the effort in doing mitzvot and good deeds, which are the way to gain this level. This is the idea (mentioned in the Midrash above) of attaching a rope with another rope and string to another string (to draw forth the water – the oral Torah from the deep well – the written Torah).
ענין הבכיה של יוסף הצדיק. וחז”ל דרשו על החרבנות. ומה ענינו לכאן. ויתכן לומר ע”פ לשון הפסוק ולא יכול יוסף להתאפק כו’. כנראה שהי’ מהצורך עוד לעכב עצמו ואם הי’ ביכולתם לתקן עד הסוף לא הי’ הגלות והחורבן. כאשר חכמים הגידו כי הכל נמשך מהשורש ועמ”ש בפ’ וישב מזה. והכלל כי עבודת האבות הכנה לבנים רק שלא הי’ בכחם לסבול כל כך צער כאשר מעיד הכתוב ולא יכול יוסף כו’. לכן הרגיש יוסף מיד שיהי’ החרבנות כו’. והרי זה המעט שנשאר מהתיקון אין אנו יכולין לגומרו בדורי דורות ומזה יש לבחון גודל עבודת האבות והשבטים:
Our sages explain (Bereishis Rabbah 93:12) that when Yosef cried on Binyamin’s shoulders he was crying over the destruction of the Beis Hamikdash. What is the connection between that and the meeting of Binyamin?
Perhaps we can explain that being as the pasuk says “And Yosef could no longer hold back” and he revealed himself to his brothers, the implication is that he should have ideally held back. Had he been able to hold back, there would not have been any exile and destruction of the Beis Hamikdash!
As our sages explained that the entire exile and all the vicissitudes of the generations to come are all rooted in the actions of our forefathers (see Vayeshev תרמ”א 1).
The principle rule is that the forefathers’ effort was a preparation for their children, however to an extent they could no longer manage the difficulty, as it states “and Yosef could no longer hold back”. For this reason Yosef immediately felt that there was going to be a destruction of the Beis Hamikdash. And even this little bit (those few minutes that Yosef could no longer hold back) we are not able to repair and complete in so many generations to come. This teaches us how great the work of our forefathers and the tribes was.
