Vayikra תרל”א
במד’ ברכו ה’ מלאכיו תחתונים שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו כתיב מלאכיו כו’. כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נק’ שליח ומלאך. אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות. [ולכך נק’ עומדים בלי השתנות מבחי’ שליח ומלאך כנ”ל] וכשאדם שומר עצמו שלא להיות שום מעשה בלי קיום רצונו ית’ שהרי ענין זה נמצא גם בתוך כל מעשה שיש בו ניצוץ קדוש והוא כח הפועל בנפעל וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי”ת. ואז נקרא באמת מלאך שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו ית’. וזהו עושי דברו שעושין הדיבור ע”י הכנה בכל מעשה להיות רק לרצונו זוכין לשמוע בכל מעשה ממש מה שרצונו ית’ בזה גופי’. וזהו גבורי כח שעיקר אחיזתם בכח שבכל דבר שהוא הפנימיות והוא רצונו ית’ המחי’ כל כנ”ל. וזהו שאמר ויקרא אל משה הפי’ שכן הי’ בחי’ משה רבינו ע”ה שהי’ מוכן תמיד לנבואה והי’ שומע תמיד קול הקריאה כמו מלאך שעוסק תמיד בשליחותו ית’ שאין לו דבר אחר בעולם כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Vayikra_1.2
The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) Says that the pasuk (Tehillim 103:20) “Bless HaShem His angels – מלאכיו”. That this is actually not referring to the angles but to people.
The truth is that each and every one of Yisrael is sent on a mission to do the will of HaShem, and we are called “Shaliach” – Messengers, and “Malach” – Angels. The difference however is that the angels have no other missionn besides for the specific mission they are sent on. [Therefore they are called עומדים – standing, for they do not change, this is the idea of a shaliach or malach].
When a person guards himself, that every action one does is only the will of HaShem. This is pssible because everything in this world contains a spark of holiness, which is the energy that its ccreator has placed in it, therefore in every action a persons intentions should be just to do thweill f HaShem.
by doing so one can then really attain the level of a ‘malach” (who is only focused exclusively on its mission), for by doing so oone hears teh will of HaShem in every action.
This is the idea of עושי דברו – (literally: who create His words) who do his will. For by preparing oneself before every action that it shouldbe exclusively to fulfil His will, a person can merit to hear exactly what the will of HaShem is in each thing!
This is the idea (that the messengers are called) “Mighty in strength”, for their primary focus in everything they do is on the inner energy (the sparks of holiness that it contains), which is the will of HaShem.
This is therefore the idea of (Vayikra 1:1) ויקרא אל משה – “And He called to Moshe”. Moshe was always focused and prepared to receive a prophecy, and he therefore constantly heard the “voice” (of HaShem, about what his mission at that very moment is) that was calling out to him (at any given time). This is just as an angel who is constantly on the mssion that HaShem has given him to do, and not focused on anything else, as above.
ובמד’ ת”ח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו שגם מרע”ה לא נכנס עד שקרא לו כו’. פי’ כנ”ל כי מי יכול לגשת לעשות רצון השי”ת רק ע”י כח המצוה שקדשנו במצותיו וצונו. וכן פי’ אא”ז מו”ר זצלה”ה כי המצוה נותנת כח שנוכל לעשותה. והוא כנ”ל שכל אדם הוא שליח רק ע”י שבכל מעשיו זוכר השליחות וזה נק’ דעת כי החכמה בפ”ע ג”כ נק’ חכמה והתיישבות החכמה והבינה באדם נקרא דעת שיודע ודבוק בזאת החכמה והוא ידיעה פנימיות שבכל מעשה ומחשבה גדול וקטן דבוק בפנימיות חיות השי”ת כח הפועל כנ”ל. ומרע”ה שהי’ כלל הדעת של בני ישראל נאמר ויקרא כו’ שהי’ מיוחד תמיד אל הקריאה:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Vayikra_1.3
The Midrash (*) states that a Torah scholar who has no da’as (inner understanding) is worse than a carcass, for even Moshe did not enter (the Ohel Moed to receive prophecy) until he was called.
The idea as explained above, for who can really approach and fulfill the will of HaShem (He is infinite, and whatever we do will always fall short of His will)? However it si only theough the power that “He sanctified us with his commandments, and instructed us” (the bracha we make before doing a mitzvah), (which gives us the ability to actually fulfill His will). This idea is explained by the Chidushei Harim who said that it is the commandmetn of the mitzvah that actually gives us strength to fulfill the mitzvah.
This is the idea explained above; that a person can only be a true messenger of HaShem by rememberign the mission in every action he does. This is the concet of da’as.
For Chochma – knowledge alone is just knowledge. Yet combined with Bina – understanding, and then internalised one merits da’as, when one is deeply internally connected to this understanding, it is an internal understanding in every action and though, that he is connected to HaShem – the energy that creates everythign. as above.
Moshe Rabeinu was the da’as of Bnei Yisrael and therefore the word ויקרא is used referring to him, for he was constantly ready for this calling of HaShem.
אדם כי יקריב מכם. הפשוט ליתן מפנימיות כחו ורצונו להשי”ת. בטל רצונך כו’. והוא בחי’ קרבן לקרב כל המעשים להשי”ת. וכ’ מכם כמ”ש אא”ז ז”ל פי’ המשנה אם אין אני לי כו’ ע”ש פ’ תשא ודפח”ח. וז”ש שהגם שכל אחד יתן ענין שלי יהי’ ע”י הכנסת עצמו בתוך כלל ישראל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Vayikra_1.4
“A person who brings an offering from amongst you”. The simple explanation is that one must offer his internal energy and desire to do the will of HaShem. As it states (*) “Nulify your will to the will of HaShem”.
This is the idea of a korban – an offering (literally to come close). For a person elevates all his actions to the will of HaShem.
Furthermore it states מכם – from you. This is the idea that the Chidushei Harim explained regarding the Mihsna (Avot *) “If I am not to myself who is to me”, see the eplanation in parhsat Ki Tisa, and the words of the wise are beautiful.
This is the idea that even though each person needs to do his own mission, nevertheless it must be a part of the klal, the general populace. (*).
אא”ז מו”ר זצלה”ה הגיד בשם הרב ז”ל מפרשיסחא על מ”ש אחד המרבה וא’ הממעיט ובלבד שיכוין לבו כו’. והקשה בט”ז סימן א’ אי גם המרבה מכוון לשם שמים טפי עדיף. ותירץ הוא ז”ל למשל ב’ סוחרים שנסעו לדרך אחד. והא’ בא מיד. והב’ הי’ לו סיבות ומניעות עד שלזמן רב בא ג”כ ושאלוהו מה זה שלא באת עד עתה והשיב מאחר שבאתי ג”כ מה שהי’ הי’. עכ”ד ולא פי’ יותר. ונ”פ שפי’ ובלבד שיכוון לבו שסוף ותכלית מעשיו יהיה שיהי’ מכוון להשי”ת כראוי בין שבא לו זה ע”י עבודה מעט. או ע”י יגיעות הרבה. רק שיועילו מעשיו לכוון לבו לשמים. והדברים נכונים מאוד. שהרי גם כאן נאמר זה על הקרבן מנחה שמאחר שנתקרב קרבנו להשי”ת וזה תכלית המכוון וסוף דבר. א”כ אין נ”מ בין שהי’ מרבה וממעיט. כי סוף הכל אחד שיתקרב להשי”ת. וזה עצמו פי’ יכוון לבו כענין הקרבן להיות נמשך אחר השורש והוא חיותו ית’ שניתן בכל דבר:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Vayikra_1.5
The Chidushei Harim explained in the name of the Rav MiPershischa, who explained (Menachot 110a) the idea that one who gives a lot and one who gives little (are equal) so long as they both have the intention of doing it for the sake of Heaven. The Taz (Orach Chaim 1:3) asks that clearly the one who gives more is surely better? He (the Rav of Pershischa) answered that it can be compared to two traveling merchants who went on a journey. One returned immediately, yet the other had many interruptions, and eventually, after a long time, he arrived. When asked why he came late, he replied that once he had come, what difference does it make – what was was. Yet he did not elaborate (how this answers the original question)?
It would seem that the explanation is that the concept (mentioned in the gemara above): “So long as he has the intention of doing it for the sake of Heaven, the final intention and action is that it should all ultimately be for the sake of Heaven, whether it is easy, and comes quickly, or whether it is difficult and takes time. However, his primary intention is that his actions should help him to do things for the sake of Heaven.
These are indeed very true words. This idea is comparable to the idea mentioned regarding the Korban Mincha (the poor person’s offering of flour and oil). Here too, once he brought his offering and he became closer to HaShem, he fulfilled the original intention, which is really to get closer to HaShem) and if so indeed there is no difference between the ones that bring a lot versus one that bring little, for at the end they both have become closer to HaShem. This itself is the idea of “He should direct his heart, to do it for the sake of Heaven”, just like the idea of the korban, where one is drawn to the source, which is the life that HaShem has placed into everything.
אא”ז מו”ר ז”ל הגיד פי’ המדרש צפונה לפני ה’ כו’ זוכר עקידת יצחק. כי עיקר הקרבן הי’ הרצון למסור נפשו להשי”ת. וזה ההסתר שהי’ בהקרבן. ונק’ צפונה. וזה יוכל להיות גם עתה. ופי’ צפונה לפני ה’ להיות מקום הצפון שבאדם להשי”ת ולא בגילוי על המצח עכ”ד ז”ל. ובוודאי כי זה עיקר בחי’ הקרבן כי יקריב מכם. להיות כל האדם משועבד להשי”ת. וזה עקידת יצחק. ורק שהי’ במעשה ג”כ שצוה השי”ת להקריב במעשה ממש בהמה ועוף. והנה בשבת אין מקריבין קרבן יחיד. וי”ל גם כן כי בשבת אין צורך לבחי’ המעשה שבשבת נאסר כל המלאכות ולכך הרצון בלבד להיות מוסר נפשו להשי”ת הוא הקרבן. רק בחול הענין ע”י עשי’ להיות נמשך ההארה גם במעשה. לכך צריך קרבן במעשה גם כן כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Vayikra_1.6
The Chidushei Harim explained the Midrash (Vayikra Rabbah 2:11) on the pasuk (Vayikra 1:11) “In the northern section – צפונה before HaShem”. The Midrash explains that this is connected to the Akeidas Yitzchak, when the idea of bringing the Tamid offering was first introduced. The connection is the primary idea of a korban is the will that a person has to give up his soul for the sake of HaShem. This is what is really hidden in a korban and it is called צפונה (which means north & also means hidden).
This idea is also applicable nowadays, that the idea of צפונה is that there should always be a place in persons heart that is hidden, and not openly revealed on ones forehead. Till here is a quote from the Chidushei Harim.
This is clearly the idea of the korban as the pasuk states (Vayikra 1:2) “A man who will bring an offering from amongst you”/ This means that one’s entire being should be subservient to HaShem. This is the idea of Akeidas Yitzchak (complete self sacrifice). This was something that also had a practical – physical application: that HaShem commanded us to actually bring a physical being, an animal or bird, as a korban.
On Shabbos however there are no individual korbanot. Yet we can explain that on Shabbos this physical application of a korban (for the individual) is not necessary, because all physical melachot or already forbidden, and this means therefore that one’s desires are already directed solely towards HaShem, where one is prepared to gie up ones life for His sake – which is the idea of the korban.
It is only during the days of the week, through action, that it is necessary to draw the light into the realm of action. And therefore during the days of the week it is necessary to have the ability (for an individual) to bring a physical korban. As explained above.
