Vayishlach תרל”ט

וישלח יעקב מלאכים לפניו כו’. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו”ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי’ בכל השלימות כמ”ש ויבוא יעקב שלם כו’. וגם זה אמת כי בודאי יעקב אע”ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי’ נכנס לא”י ועלה במדריגה עליונה לא הי’ לעשו שום שליטה עליו. אכן לטובתינו זרע ישראל רצה לכנוס בעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג’ אופנים לפיוס ולדורון ולמלחמה כו’. ולכן נתירא כמ”ש בזוה”ק ע”י שהכניס עצמו לסכנה ע”ש. וע”ז תירץ א”ע באמרו ואתה אמרת היטב איטיב כו’ ושמתי את זרעך כו’. וכבר פרשנו במ”א פי’ היטב איטיב עמך שהשי”ת מטיב עם כל. באמצעיות אבינו יעקב. וכ”פ קטנתי מכל החסדים כו’ האמת אשר עשית את עבדך. כלומר באמצעות עבדך אתה פועל ישועות וחסדים ואמת. ואני קטן מכל זה. אך כאשר חפצת עשית. והרגיש אבינו יעקב איך כל העולם תלוי בו ולכן הכניס עצמו לכל אלה המקומות להכין לדורות אחרים כנ”ל:

The question arises: Why did Yaakov send malachim to Eisav, seemingly starting with him and antagonizing him, awakening Eisav’s fury? The answer, however, is that Yaakov wanted to draw Eisav out to him, out of Eretz Yisrael. Yaakov knew that when he would enter Eretz Yisrael and attain the level of perfection it offers, he could clearly defeat Eisav, as he would be on a much higher level where Eisav has no power. Yet Yaakov wanted to carve a path for us, his descendants, and give us the means to overcome the negative forces of Eisav even outside Eretz Yisrael, where it is a much greater challenge. Yaakov, therefore, entered the thick of the battle and prepared himself with the three preparations of “Appeasement, gifts, and war.”

For this reason, the Torah states that Yaakov was worried, as he had placed himself in a dangerous situation. Yaakov pleaded with Hashem, reminding Him of the promise to do good to Yaakov and make his descendants numerous like the sand of the sea. As explained earlier (תרל”ח 2), Yaakov realized that the entire world depended on his actions and stated that he is “small” (קטנתי), yet he was doing this to lay the path for generations to come.

וכתב במדרש ויבוא יעקב שלם וכו’ ויחן את פני העיר שנכנס בע”ש כו’. כי אחר תיקון כל השלימות נמשך הארה מעולם העליון והוא שבת מנוחה מעין עוה”ב. וזה הי’ שינוי שמו של יעקב שיש גם לכל איש ישראל ב’ שמות בעוה”ז ובעוה”ב. והנה יעקב זכה להמשיך שם עליון לעצמו בהיותו בעוה”ז. [וזה ענין יעקב אבינו לא מת כו’] ולכן כל המלחמות מלבן ועשו נלחם בשמו הראשון שהוא חלק הגוף. ואח”כ נכנס לשבת שהוא כח הנשמה. וכמו כן נמצא נקודה מזה לכל איש ישראל בשבת קודש פורס סוכת שלום:
The Midrash states that when Yaakov came to Shechem and encamped outside the city, it was Erev Shabbos. The idea is that once Yaakov had repaired and perfected everything, one reaches a stage of Shabbos, receiving a light from the upper worlds—a taste of the world to come. This is the idea of Yaakov’s two names: Yaakov and Yisrael. Yaakov is his name in this world, yet Yisrael is his name for the world to come. He managed to attain that level of the world to come in this world and was therefore already given the name Yisrael in this world. (This is the concept of Erev Shabbos, mixing a taste of Shabbos into the mundane days of the week).

This is the idea that “Yaakov did not die” (Taanis 5b), for he merited to attain the level of the world to come in this world. Therefore, all the battles with Lavan and Eisav were with the name Yaakov, symbolizing the physical element of the body. Yet afterward, he entered the realm of Shabbos, the power of the soul. This element can also be found in each and every one of Yisrael on Shabbos, and as we say in the Shabbos tefila: “He spreads the sukkah of shalom upon us,” referring to attaining the extra soul of Shabbos, a taste of the world to come.

בפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך אח”כ ג”כ למצוא חן בעיני אדוני. ומסתמא אמר אמת. אכן נראה שרצה להמשיך את עשו ג”כ כמ”ש הגדה לשון המשכה כגידין. ובודאי עשו לא הי’ יכול להיות כיעקב. אך אם הי’ דרכו של יעקב טוב בעיניו והיה מבטל עצמו אליו. הי’ לו ג”כ תיקון. וזה עצמו ענין לדורון שפי’ רש”י. וצריך כ”א להכין עצמו נגד היצה”ר באלה ג’ דרכים ללחום ולא להניחו לשלוט עליו ח”ו. ועכ”ז לא יסמוך על עצמו רק לבקש רחמים ותחנונים לפני הבורא ית’ להצילו מיצה”ר ותחבולותיו כמ”ש אם אין הקב”ה עוזרו לא יכול לו. וגם לדורון פי’ לעורר רחמנות גם על תאוות רעות למה יהי’ נמצא בעולם דברים שקרים ונפרדים מן השורש הלא הכל שלו והכל מעשי ידיו של הבורא ית’ והכל לכבודו ברא. לכן צריך כל אחד לבקש לתיקון הכולל לבד תיקון עצמותו ולתקן ג”כ היצה”ר ולהכניע כל הסט”א וזהו לדורון:
When Yaakov sent the messengers to Eisav, he kept referring to the idea of “finding favor in your eyes.” Now, Yaakov is probably being honest when he tells Eisav he wants to find favor in his eyes, but what is he referring to? It would seem that Yaakov’s intention with this interaction is to draw Eisav onto the correct path. This is why the word להגיד is used, for it signifies an expression of drawing out.

Eisav could definitely not be like Yaakov; however, Yaakov reasoned that if he found favor in Eisav’s eyes, then Eisav would have nullified himself to Yaakov, and this would lead to some level of reparation. This is also the reason why Yaakov sent these gifts to Eisav.

This teaches us that we need to prepare ourselves against the evil inclination in these three ways that Yaakov did: To fight and not allow the evil inclination to control one. Nevertheless, one cannot just rely on oneself, but rather one must also beg for mercy from Hashem to save him from the evil inclination, as our sages teach, that if Hashem does not help a person, one cannot overcome the yetzer hara. And thirdly with gifts. This means that a person realizes that ultimately everything is there to serve Hashem for His glory, and indeed everything can ultimately be connected to its source. Indeed, each person should want the ultimate tikun, where everything is repaired, and the evil inclination is also repaired to subjugate the negative forces. This is the concept of the gifts that Yaakov gave.

בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע”י השרים למעלה ובנ”י חלק ה’ עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי’ על השרים העליונים. וזה הי’ המלחמה לראות כ”א עד כמה כחו מגיע. וז”ש (בגליון רש”י) ויאבק לשון אביקה כמ”ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי’ אש כו’. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפועל ממש:

“And a man fought with him – ויאבק” (Bereishis 32:25). Our sages explain that the word ויאבק is connected to the word אבק – dust, which means that they raised dust until the holy Throne of Hashem.

The idea here is that all the nations of the world get their sustenance from “messengers” their שר – sar above. Bnei Yisrael, however, are on a higher level and receive directly from Hashem. Therefore, Yaakov needed to rise above all those levels right to the Holy Throne of Hashem. This is indeed what Yaakov and the malach were fighting over, to see whose strength was greater. As Rashi explains that the word ויאבק is an expression of being intertwined, and as the Midrash (Bereishis Rabbah 77:2) explains that Yaakov was not afraid of the fire from this malach. This is because the perfect man is actually above the level of the malach, however, it is on condition that he is a “man of truth”. Therefore, Yaakov, regarding whom it states (Micha 7:20) “You give truth to Yaakov,” was able to in reality rise even above the level of the malach.

בפסוק ויקרא לו אל כו’ הקב”ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ”ש בגמ’ ויקרא אלקים לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי’ אמצותא דיממא כו’. פי’ שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות. וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום נקרא קריאה כנ”ל. וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו. כי העוה”ז אם כי הוא גשמיי יש בו כח אלקות. וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ”ל. וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים ודרשו חכמים יתן לך אלהותו כו’ פרשנו שם שיהי’ השפעות שלו דביקין בשורש האלקות והוא עיקר הברכה. וזכה אבינו יעקב בכאן יותר מכל הצדיקים שכתבו חכמים אין הקב”ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכאן ייחד הקב”ה שמו עליו. והטעם כי יעקב אבינו הוא כלל ישראל ועל הכלל הקב”ה מייחד שמו כמו שאנו אומרים אלקינו ובכאן נתקיים הבקשה שביקש יעקב אע”ה והיה ה’ לי לאלקים. היינו שנתייחד שמו ית’ עליו. ולכן סמך הכ’ ענין דינה שאמרו חכמים שנענש על שלא קיים נדרו שעכשיו שנתקיים והי’ ה’ לי לאלקים הי’ צריך לקיים נדרו מיד כנ”ל:
And he set up an altar and called it El – Elokei Yisrael (Bereishis 33:20). Rashi explains that it was Hashem who called Yaakov “El” – mighty. The idea of Hashem “calling” something is, as our sages explain regarding the light (Bereishis 1:5), “Hashem called the light ‘Day’”, meaning that Hashem put the light in charge of the day. The idea of being called, therefore, is one of endearment and deep connection. Therefore, giving the light that was given this power of the day is one of “calling – קריאה”.

This connection of Godly things was now given to Yaakov. Meaning that even though this world is physical, however, it has a Godly energy hidden in it, and there needs to be someone in the world who can draw it out – Yaakov. This was included in the original blessing of Yitzchak to Yaakov ויתן לך אלוקים can mean and Hashem shall give His Godliness, meaning that Yaakov is able to affect the source of Godliness, which is essentially the root of the idea of brocha.

Now Yaakov merited this status more than anyone else, for even though Hashem does not unify His name with the righteous while they are alive, nevertheless Yaakov merited this level. The reason is that Yaakov represented the idea of the entire nation of Klal Yisrael, and indeed, on the entire Klal, Hashem does unify His name. This is clear in the expression we say אלוקינו – our God.

Indeed, this was a fulfillment of Yaakov’s original request at the beginning of Vayetze, “And You shall be for me a God”, meaning that Hashem’s name be unified on Yaakov.

With this, we can better understand the connection to the next story in the parsha, the saga of Dina, for as our sages explain (Tanchuma Vayishlach 8), that the reason why Yaakov was so severely punished with Dina was that he did not fulfill his promise that he committed after the dream with the ladder. For once Hashem fulfilled his end of the “deal”, Yaakov should have immediately fulfilled his obligation, and because of that delay, he was punished.